מהישיבה לבור חיל האוויר: האיש שמאחורי הניצחון

במשך למעלה משלושים שנה מעטים נחשפו לתרומה המכרעת שהעניק ר' מנחם קראוס, יהודי חסידי מבני ברק לאחד מהנצחונות המפוארים של חיל האוויר • בראיון נדיר ל'כל הזמן' מספר קראוס על התהליך שהוביל אותו לפיתוח הפרויקט הייחודי, ומספר כיצד מצליח יהודי חרדי לשמור על היידשקייט גם בסביבה לא טבעית

מנחם קראוס (צילום: ראובן קסטרו)
מנחם קראוס (צילום: ראובן קסטרו)
הצטרפו עכשיו – וקבלו את העיתון היומי לתיבת המייל שלכם

בי"ח סיוון תשמ"ב המריאו לאוויר עשרות כלי טיס של חיל האוויר וטסו צפונה לכיוון לבנון, לאחת התקיפות הגדולות ביותר בתולדות המלחמה האווירית מאז ומעולם. בסיום המבצע חגגו טייסי חיל האוויר הפלת 82 כלי טיס סורים והשמדת מערך סוללות טילי קרקע – אוויר וטילי נ"מ של הצבא הסורי, מערך סוללות סובייטי שנחשב למתקדם ביותר לתקופתו. וכל זה, בלי אף נפילה של מטוס ישראלי.

פרטים רבים מהמבצע הצבאי שנקרא 'ערצב 19' עדיין חסויים, אך הפרטים הגלויים נלמדים עד היום, 30 שנה אחרי, בחילות-אוויר בכל העולם. במלחמת המפרץ, ואחריה ביוגוסלביה ובאפגניסטן, זה מה ששמעו הטייסים האמריקאים בחדר התדריכים.

ערצב הוא חרק האוכל את הצמחים משורשיהם, כך גם נקרא המבצע שהביא לניצחון המזהיר, מבצע שנשען על מערכת טכנולוגית בשם "פריסקופ", מערכת שנטרלה את מערך ההגנה הסורי משורשו. מאחורי המערכת הזו עומד אדם אחד, יהודי חרדי מבני ברק, מנחם ישעיהו קראוס. הוא אב לשבעה ילדים וסב לנכדים רבים. הוא שקוע בלימוד תורה ולומד בכולל, חסיד דושינסקיא ומתייעץ עם כ"ק האדמו"ר שליט"א בכל צעד.

לפני שנמשיך עם סיפור חייו הבלתי נתפס של קראוס, נחזור כמה שנים לאחור אל מלחמת יום הכיפורים. חיל האוויר הגאה, עטור הניצחון והתהילה ממלחמת ששת הימים חטף תבוסה כבדה בשדות הקרב. חיל האוויר, שנפגש לראשונה עם עוצמת מערך סוללות הטק"א (טילי קרקע – אוויר) של הסובייטים, איבד מדי יום של לחימה 5 מטוסים בממוצע. החיל ספג גם אבדות כבדות בנפש, 53 אנשי צוות אוויר נהרגו ויחד עם אנשי הקרקע, ממערך הנ"מ ומתומכי הלחימה, נהרגו במהלך המלחמה 91 חיילים. בנוסף, 44 מאנשי החיל נפלו בשבי, מלבד 53 שחולצו על ידי כוחות הקרקע והמסוקים. עד היום מוגדרים מספר מאנשי צוותות האוויר שנהרגו במלחמה כחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע.

בסך הכל, חיל האוויר איבד במלחמה 109 מטוסים מתוך סך של 383 מטוסים, רובם (102) מטוסי קרב – 53 מטוסי סקייהוק, 32 מטוסי פנטומים, 6 מטוסי סער ו-11 מיראז'ים. בנוסף אבדו שלושה מסוקים ושני מטוסים קלים.

בחיל האוויר הפנימו: צריך לשנות את שיטת הלחימה בסוללות הטק"א. מי שנבחר לכך הוא אל"מ במיל' אביאם סלע, אז קצין במחלקת המבצעים בחיל האוויר. "הייתי בן 28. בגיל הזה קיבלתי את האחריות הכי כבדה שהיתה אז בחיל האוויר. אין כמעט נושא שלא בחנו בכל דרך ובכל תחום. הצלחנו לגייס לא רק את חיל האוויר וצה"ל, אלא גם את התעשיות הביטחוניות וגורמים רבים נוספים", ספר סלע בראיון שנתן לעיתונאית סימה קדמון במלאות 30 שנה למלחמת לבנון הראשונה.

"באחד הימים נסעתי לפיקוד צפון כדי להיפגש עם מפקד התותחנים של הפיקוד שבא ליישם את הלקחים של חיל התותחנים", סיפר סלע. "בלי להבין כלום בלחימה יבשתית, הסתובבתי שם יומיים כדי לראות את ההיערכות ואת הפקת הלקחים שלהם. בסוף התרגיל ניגשתי אל המפקד ושאלתי, איך הם מסתדרים עם כמות המטרות הרבה, עם שינויים בזמן אמת, עם הצורך להפעיל עשרות ומאות כלי ירייה בו זמנית, שזו הייתה אחת מבעיות היסוד שלנו בחיל האוויר. הוא אמר לי: 'אנחנו לא יודעים. יש לנו במכון ויצמן כמה אנשים חכמים שעוזרים לנו. אנחנו לוחמים והם חושבים'".

"הוא שלח אותי לאמנון יוגב ממכון ויצמן, מג"ד במילואים וד"ר לכימיה", ממשיך סלע לספר את סיפורה של מערכת הפריסקופ. "אמרתי ליוגב, 'אני רוצה ללמוד מכם'. הקמנו צוות חשיבה עם מתמטיקאים. שאליו התווסף צבי לפידות, איש המכון למתמטיקה של מכון ויצמן, מי שהיה קצין קשר של אגד בתותחנים. ניסינו לפתור את הסוגיה בדרך מתמטית, איך מתנהלים מול הרבה מטרות שזזות ומול הרבה כלי ירייה".

סלע, לו היה תואר בכלכלה עם התמחות במחשבים בדגש על מתמטיקה, מתאר: "הייתי בטוח שאני אחד המומחים הגדולים בתחום המחשבים ושאני יכול לפתור כל בעיה בתחום הזה, ועם הביטחון הזה הגעתי למכון ויצמן. שם התברר לי שהם עוסקים בהכנת מערכות מחשוב, שליטה ובקרה, שיסייעו לנהל ביעילות את כל מערך האש של חיל התותחנים. הבעיה שלנו בחיל האוויר היתה מורכבת פי כמה, והחלטתי לצרף לצוות שלנו גם את יצחק בן-ישראל, אז סגן ולימים אלוף, ראש המינהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית במשרד הביטחון (מפא"ת). פנינו להנהלת מכון ויצמן וביקשנו את עזרתם בחשיבה ובפיתוח מענה מתאים עבור חיל האוויר. הבהרנו שחיל האוויר לא פועל בדרך הממוחשבת, אלא בנוי על אנשים שעובדים עם לוח ועפרנות, וביקשנו מהם להיכנס לעבודה ולחשיבה בהתנדבות עבור החיל".

סלע, שלא ביקש אישור מחיל האוויר ליוזמתו, הצליח לשכנע אנשי מחשוב ומתמטיקאים מהמכון לעבוד עם הצוות שהקים. הצוות כלל ארבעה אנשים: סלע, יצחק בן-ישראל, צבי לפידות ומנחם קראוס שהיה המתכנת הראשי של מכון ויצמן באותה התקופה.

"קראוס הוא יהודי חרדי מבני-ברק", סיפר סלע בראיון. "עם זקן, פאות, כיפה שחורה, כובע, שטריימל וציציות. והאיש הזה ריכז את פיתוח התוכנה במכון ויצמן. עבור האנשים שהסתובבו שם הוא היה חייזר. בחודשים הראשונים של עבודתו בצוות, קראוס רק הקשיב וכתב. אף פעם לא דיבר. לאט-לאט, התפתח דו שיח מיוחד איתו. התברר שהוא לא ראה מעולם מטוס קרב, לא ביקר בטייסת, לא ראה טילים. עולם אחר, מושגים אחרים.

"כשהייתי שואל אותו: 'מנחם, אתה יודע מה זה טיל מתביית קרינה?' הוא היה מרים את הראש ונוהם: 'אביאם, אמרת לי כבר פעם מה זה'. לקח חודשים עד שהצלחנו לדבר על המשפחה שלו, על הילדים. באחד הבקרים לקחנו אותו לבסיס כדי שיראה מה זה מטוס קרב", סיפר סלע.

קראוס הסכים להתראיין עד היום פעם אחת בלבד, וגם זה היה בשנת תשנ"ה. "לא רוצה שיצביעו עלי ויגידו שאני עשיתי, לא מעוניין להתרברב", הוא מסביר לנו את סירובו. לאחר מאמצים רבים נפגשנו איתו לשיחה, אך גם אז הוא סירב לנפק פרטים והשתדל להישאר צנוע. "בשביל מה לכם?", הוא שואל אותנו שוב ושוב לאורך השיחה. רק כשאנחנו מסבירים לו את החשיבות של מעשהו, את מוסר ההשכל של סיפורו, בוגר חיידר שפיתח כזו מערכת בלי רקע במתמטיקה או באנגלית, הוא מתרצה.

"עבדתי 18 שעות ביממה"

"למדתי בישיבת חסידית בירושלים", פותח קראוס את סיפורו. "כמו רבים מחברי מהישיבה נתקלתי בבעיות פרנסה אחרי החתונה, לא היה זמן ללמוד מקצוע והיה צריך למצוא עבודת כפיים. יצאתי לעבוד בתחום תיקון מכונות הכביסה.

"יום אחד אני רואה מודעה בעיתון", הוא ממשיך לספר, "גם אתה יכול להרוויח 1,000 לירות בחודש. בוא ללמוד מחשבים ב-IBM'. אמרתי לעצמי בוא ננסה את זה. הבנתי שהתחום הבא שהולך להיות זה מחשבים, ורציתי לדעת אם אני מסוגל ויכול להשתלב בעולם הזה. בתוך שישה שבועות למדתי את שפת התכנות של אז".

מה לך ולמחשבים? היה לך רקע מוקדם במתמטיקה ובאנגלית?

"כל מה שהיה צריך אז, זה לעבור מבחנים פסיכוטכניים. אנגלית למדתי תוך כדי לימודים, ומתמטיקה לא היה צריך, צריך רק ראש יהודי שיודע להתפלפל ולרדת לתוך העניין. למעשה, אנחנו החרדים הרי מתפלפלים כל היום בסוגיות הגמרא, זו תכונה מבורכת בתחום המחשבים.
"כשהתחלתי ללמוד כבר הייתי נשוי עם שני ילדים קטנים, אבל החלטתי שכל עוד אני צעיר, אני חייב לנצל את הזמן וללמוד. מה שליווה אותי לכל אורך לימודי ואחר כך בעבודתי הייתה דבקות במטרה".

לקראת סיום לימודיו של קראוס, תיווך המרצה בינו לבין משרד האוצר. "התחלתי לעבוד במשרד האוצר. עבדתי על מחשב שתפס אולם גדול, שמותר היה להיכנס אליו רק עם חלוק לבן. כל עבודתי במשרד הייתה בסך הכל להכין תלושי משכורת לעובדי המשרד.

"אז להיכנס לעבוד במשרדי ממשלה היה צריך דבר אחד, 'להיות בוגר צבא'. לשמחתי, הם הסכימו לקבל אותי באופן זמני, אבל עם הזמן הם התחילו לדחוק בי, 'נו מה עם צבא?!'. למזלי, באותה תקופה המרצה שלי תיווך ביני לבין מכון ויצמן".

"המכון, מתאר לנו קראוס, "היה מצויד במחשבים שהיו שיא הקידמה באותה תקופה, עבור כל רכישה של ציוד היה צריך אישור של אמריקאים. "אז מה שהיה בחדר גדול, שווה ערך למה שיש היום במחשב נייד", הוא אומר בחיוך.

"יום אחד פונה אלי צבי לפידות וחיבר ביני לבין סלע. הוא סיפר לי על המערכת שהם צריכים, והבנתי שיש בזה צורך קיומי. קיבלנו אישור מהמכון לעבוד בשביל הצבא, והתחלתי לעבוד על בניית מערכת השליטה והבקרה שרצה סלע במשך חודש ימים, 18 שעות ביממה. הייתי בא הביתה להניח תפילין, להתפלל ולקחת סנדויצ'ים לעבודה, בקושי ראיתי את הילדים ואת אשתי".

"הצורך בתוכנה היה גבוה, היה צורך בסיסי וקיומי למה שעשיתי. ראיתי לנגד עיני עד כמה זה יכול לעזור, כך שלא היו לי שאלות 'למה לעבוד כל כך קשה'", מסביר קראוס. לא זה בלבד, הוא אף חושף כי לא שילמו לו על העבודה באותה תקופה, רק אחרי שהפרויקט הצליח הוא הועסק דרך משרד הביטחון. "מה אתה מתפעל", הוא אומר לי בתמיהה. "אם אתה יודע שדבר כזה יכול להצליח ולעשות את המכה שהוא צריך לעשות זה חשוב, ואם זה חשוב אז נכנסים לעסק ועושים".

"אחרי תקופה של בערך חודש, הגיע תרגיל צבאי של חייל האוויר שהושקע בו מיליונים והחלט שננסה את המערכת שבנינו על התרגיל. לכתחילה עבדנו לפי תכנית עבודה מסודרת, רק ששמעתי שיש תרגיל אז אמרתי 'אם אתם צריכים את זה כל כך, בואו נשקיע בזה. בחיל האוויר היו מופתעים, שמרגע הרעיון ועד מימוש וההפעלה, בתרגיל כזה שעולה מיליונים, עוברים שבועות ספורים. הם לא היו רגילים לזה, והם כל כך התלהבו, שהם התחילו להלחיץ אותנו לסיים את בניית האב טיפוס עד לתרגיל".

"עד אז, הכל היה רק על הנייר. היה לי חשש שכל המערכת פועלת רק בדמיון שלי, היינו חייבים לתרגל את המערכת על רטוב. כמה ימים לפני התרגיל, התחלנו בהעברת הציוד לבסיס המטה והשליטה של חיל האוויר".

"היינו צריכים להעביר את הציוד, משום שבאותה תקופה למכון ויצמן היה את הציוד המתקדם ביותר, יותר ממה שהיה לחיל האוויר". קראוס מוסיף אנקדוטה משעשעת: "המערכת שבנינו הייתה צריכה להיות מורכבת מצגי מחשב, רק שלא היה לנו מספיק צגים. צבי לפידות החל בעשיית מאמצים כבירים להשיג צגים, זאת מלבד צגי המחשב שמכון ויצמן תרם לתרגיל. יום אחד הוא מגלה כי אחת מהקופות חולים הזמינה צגי מחשב מארה"ב, הוא הצליח לשים את היד על הצגים, והתחלנו בבניית המערכת בבסיס חיל האוויר".

קראוס מתאר את הקשיים בהם נתקל. "עבדנו קשה מאוד בכדי לחבר את המערכת שפיתחנו למערכות הקיימות בחיל האוויר. היו אף רגעים שכמעט התייאשנו, אך הדבקות במטרה וההבנה שהמערכת קריטית גרמו לי להמשיך לעבוד. ברוך השם, ביום התרגיל המערכת עמדה במקומה, מוכנה להפעלה".

"החלטתי שלא לנהל תיעוד של המערכת, כי במידה והיינו מנהלים תיעוד לתוכנה זה היה מעכב אותנו. היה חשש מסוים שאם לא ננהל תיעוד, חלילה המערכת תיפול ולא יהיה לנו, אנשי השליטה, אפשרות לדעת מה קורה, אבל גורם הזמן היה קריטי", הוא מסביר. "חשבתי שאם המערכת תעבוד חמש שעות זה יהיה הישג, לא תיארתי שהמערכת תעבוד כל כך מהר. לשמחתי, היא תפקדה בכל התרגיל".

"הצלחת התרגיל הייתה הפתעה לחיל האוויר, הם היו רגלים שלוקח ארבעה חודשים מהרגע שעולה צורך במשהו ועד שיוצאת ההזמנה. כאן הכל תקתק ובאופן מושלם". את הרעיון שעומד מאחורי ההצלחה הוא מסביר, "אנשים שהשתמשו במערכת בתרגיל, התרגלו אליה תוך דקות ספורות, זה היה היתרון של המערכת שלנו. עד אז היו רגילים בחיל האוויר למערכות מחשב מסורבלות, שרק אנשי תוכנה ידעו להפעיל. המערכת שלנו היתה הראשונה שניתן היה לשלוט בה אחרי דקות ספורות של אימון".

"בחיל האוויר הבינו שיש להם הישג ביד. הם החזירו את הציוד ש"השאילו" מקופות החולים וממכון ויצמן, והוציאו הזמנות לציוד חדש. בינתיים, יצחק בן-ישראל נתן למערכת את השם "פריסקופ". כלומר, מערכת באמצעותה ניתן לשלוט על שדה הקרב גם ממעמקי 'הבור' של חיל האוויר".

ה'פריסקופ' נזקקה לשיפורים ולתיחזוק שוטף. "אף אחד מלבדי לא ידע לתחזק את המערכת חוץ ממני, זאת משום ששיטת העבודה שלי הייתה ללא תיעוד, הכל היה בראש שלי", צוחק קראוס. רק שבחיל האוויר נתקלו בבעיה, הם לא יכולים להעסיק את קראוס תמורת שכר, שכן הוא לא איש צבא. אביאם סלע הלך לדבר בפני וועדה מיוחדת של משרד הביטחון, לשכנע אותם שדווקא קראוס, החרדי מבני ברק, נטול ההשכלה שלא עשה צבא, קריטי למערכות השליטה של חייל האוויר. במשרד הביטחון השתכנעו, וקראוס התחיל לעבוד כאזרח עובד צה"ל.

"התחלתי לקבל משכורת חודשית", הוא אומר בחיוך.

עם כניסת המערכת לחיל האוויר, הגיעה לסיומה הפקת הלקחים של החיל ממלחמת יום הכיפורים, והמערכת שפיתח קראוס ריכזה את השליטה והבקרה ויצרה אינטגרציה בין כל היכולות והכלים של חיל האוויר.

בבור של חיל האוויר

ואז מתקבלת ההחלטה ללכת למבצע שלום הגליל, מבצע שיהפוך אחר כך למלחמת לבנון הראשונה. המטרה של צה"ל הייתה לסלק את ארגוני הטרור מלבנון. בפיקוד הצה"לי מתקבלת החלטה, לנסות לצמצם כמה שיותר את המגע עם צבא סוריה שפלש ללבנון. אלא שחיל האוויר נתקל בבעיה. אסד האב החל להעביר סוללות טק"א לבקעת לבנון, מה שמונע ממטוסי הקרב הישראלים לסייע לכוחות היבשה, ולבצע תקיפות בעומק לבנון.

בחיל האוויר היו מעוניינים להימנע מעימות ישיר עם הסורים, והכוחות האוויריים נכנסו ללבנון ממערב, זאת כדי להימנע מכניסה לקרבות-אוויר עם חיל-האוויר הסורי. למרות הרצון להימנע מעימות עם הסורים, אחרי זמן קצר הוא הפך לבלתי נמנע. תנועת כוחות על הקרקע יצרה סדרה של התנגשויות בין שריון ישראלי וסורי. בשלב זה, עדיין לא היה ברור אם מדובר במדיניות סורית מכוונת ליצור מגע עם הכוחות הישראליים המתקדמים, או ביוזמה אישית, מקומית, של מפקדים בשטח. אבל כדי לסייע לכוחות הקרקעיים, צריך היה להעלות מטוסים לאוויר. וכדי לאפשר למטוסים לפעול, צריך היה קודם כל לתקוף את הטק"א.

"ביום שלישי, ה-8 ביוני, הבאנו לאישור הממשלה את הבקשה להוציא לפועל את מבצע התקיפה", שחזר אלוף (מיל') דוד עברי, אז מפקד חיל-האוויר בראיון לביטאון חיל האוויר. "במקביל, קיבלנו ידיעות על תנועות במערך הטק"א הסורי. הידיעה החשובה הגיעה בלילה שבין שלישי לרביעי. התברר לנו שהסורים הזיזו סוללות טק"א מרמת-הגולן כדי לעבות את המערך בלבנון. המשמעות היתה אדירה. עכשיו היתה לנו הוכחה שהסורים מחלישים את ההגנה האווירית ברמת-הגולן וחושפים בכך נתיבי חדירה לדמשק. כלומר, שמבחינתם אין כוונה להרחיב את המלחמה למלחמה כוללת, מה שהקל עלי מאוד לתת אור ירוק למבצע התקיפה".

בשעות הצהריים של יום רביעי, ה-9 ביוני, אישרה הממשלה לחיל-האוויר להוציא לדרך את מבצע "ערצב 19". זמן הביצוע נקבע לשעה שתיים בצהריים. כעת עבר הכדור למגרש של חיל-האוויר. דוד עברי, מפקד חיל האוויר, מודיע שאל"מ אביאם סלע הוא מפקד המבצע, וזאת הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה של חיל האוויר שהפיקוד בוזר. סלע פיקד על השמדת מערך הטילים ועברי על כל יתר הפעילות ובמיוחד על קרבות האוויר שהתרחשו באותו זמן.

לקראת 2 בצהריים המריאו עשרות כלי טיסה מבסיסי חיל האוויר לכיוון לבנון. בלהק התעופה שהתרומם, מטוסי קרב ומזל"טים שנועדו לגרום למערכות הטק"א לפעול נגדם, תוך שהן חושפות את מיקומן המדויק והופכות מטרה לטילים מונחי קרינה. במקביל, איכנו אמצעים אלקטרונים קרקעיים של צה"ל את מיקום הסוללות ועדכנו את הכוחות התוקפים.

על כל המבצע המורכב מפקדת מערכת "פריסקופ" שפיתח קראוס. בשיא המבצע 90 מטוסים של חיל האוויר חגים בשמי לבנון, והיה צורך לבצע תיאום, בקרה ושליטה בין כל המערכות, האלקטרוניות והפיזיות, המערכת תפקדה בהצלחה.
תחילה הסורים נתנו הוראה למטוסי המיג שלהם לנחות, מתוך מחשבה שמערכות הטק"א תעשנה את עבודתן והן יחסלו את מטוסי התקיפה הישראלים, אלא שמרגע לרגע הם מפנימים, כי חיל האוויר גבר על המערכות הסובייטיות המתקדמות, ומערך ההגנה האווירי שלהם בלבנון מתמוטט.

בעקבות כך, נכנסים הסורים לפאניקה ונותנים הוראה למטוסיהם להמריא וליירט כל מטוס ישראלי מעל שטח לבנון. בשיא הקרב 90 מטוסים ישראלים ו-60 מטוסים סורים חגו בשמי לבנון. היה זה קרב האוויר הגדול ביותר בעידן הסילון.

ב'בור' השליטה של חיל האוויר התגבר הפחד, כי בגלל הצפיפות האווירית יתפתח ירי דו צדדי בין מטוסים ישראלים. גם כאן עושה המערכת שפיתח קראוס את עבודתה, ובסדרת קרבות שנמשכו דקה או שתיים, מפילים הטייסים הישראלים 29 כלי טיס סורים.

לקראת השעה ארבע אחר הצהריים מחליט סלע לבקש מעברי לעצור את המבצע ולהמשיך אותו למחרת. "בשלב זה כבר השמדנו 14 סוללות, היינו שעה לפני אור אחרון ולא איבדנו שום מטוס. הערכתי שלא נצליח להשיג תוצאה טובה יותר. נשענתי לרגע אחורה על הכיסא, לקחתי אוויר ואמרתי 'בואו נעצור. עשינו את שלנו להיום. ממילא, מחר הם יביאו סוללות נוספות'", סיפר סלע.

ביומיים שלמחרת חוזר חיל האוויר להשלים את עבודתו, עד לתום ימי המבצע מצליחים טייסי חיל האוויר להשמיד 19 סוללות טק"א מתקדמות ולהפיל 82 מטוסים סורים, זאת בלי נפילת מטוס ישראלי אחד, מלבד מטוס ישראלי שנפגע מטיל אויר-אויר, אך טייסיו הצליחו להנחית את המטוס בבסיס רמת דוד בשלום.

בכל תקופת היערכות למבצע ישב קראוס ב'בור' של חיל האוויר. כך גם במהלך המבצע עצמו. "קראוס, המוח של המערכת, ישב בחדר שממול, אחת לכמה דקות הוא מסמן לעברי עם היד 'כמה', ואני מסמן לו באצבעות כמה סוללות טילים הושמדו. כשהסתיים כל המבצע, יוצא קראוס מתאו, מסתיר את עיניו בידו מפני החיילות והפקידות שהסתובבו במסדרונות הבסיס ויוצא לביתו", סיפר סלע.

מאיפה הכוח לשמור על הזהות החסידית והיידישקייט במקום הכי זר ומנוכר?

"כשבנאדם יוצא לעבוד", משיב קראוס, "הוא צריך להיות בעל אופי חזק. הוא צריך להיות טיפוס ששום דבר לא משכנע אותו, והוא גם לא רוצה להשתכנע. אם חלילה רוצים להשתכנע, נופלים. כשבן אדם מגיע מחוסן מהבית, כמאמר התורה 'ועשית מעקה לגגך' לא קורה לו כלום. אני באתי מהבית עם סנדוויצ'ים, במטרה לא לאכול יחד עם כולם. קיבלתי על עצמי לא להיכנס לוויכוחים פוליטיים, לא להתיישב במפגשים. בקיצור, להגיע לעשות את העבודה וללכת".

על עבודתו והתוכנה שהוא פיתח קיבל ר' מנחם קראוס את פרס משרד הביטחון ואת פרס חיל האוויר. מאוחר יותר, בתקופת כהונתו של הרב משה אירנשטיין כראש עיריית בני ברק, הגיע ראש הממשלה דאז יצחק שמיר לסיור בבני ברק. אירנשטיין, שרצה להראות לשמיר את התרומה הגדולה של בני ברק לצה"ל, הזמין את קראוס לקבל את אות 'יקיר העיר' בטקס מיוחד.

למרות עבודתו בצבא והישגו הגדול, קראוס ממשיך להגדיר את עצמו לא ציוני, כשנשאל בעבר מדוע ילדיו לא התגייסו לצבא, לו הוא תרם רבות כל כך, ענה: "עדיף שהילדים ישבו וילמדו, בגיל הזה הם עלולים להתפתות".
לקראת תום הריאיון נכנסת רעייתו של קראוס לסלון הבית, כשאנחנו פונים אליה לשאול 'איך היא אפשרה לבעלה לעבוד כל כך הרבה שעות ברצף, מבלי שהיא או הילדים הקטנים יראו אותו?' היא משיבה בטבעיות: "מנחם אמר שיש בזה צורך קריטי, לא ניסיתי להבין במה מדובר, שתקתי".

עד כמה חשובה מערכת 'הפריסקופ' שפיתח קראוס? תשאלו את ג'ורבצוב. מפקד חיל האוויר דאז, האלוף במיל' דוד עברי סיפר כי מעט לאחר קריסת ברית המועצות, בעת ביקור שערך בצ'כיה אמר לו סגן הרמטכ"ל הצ'כי: "ב-1982 הייתי מפקד כוחות הנ"מ הצ'כי ובזמן התקיפה שלכם בלבנון נמצאתי במוסקבה. ממה ששמעתי שם אני אומר לך: המכה שנתתם לסוללות הטק"א הביאה לגלסנוסט" (מדיניות הפתיחות שהנהיג מיכאיל גורבצ'וב, מנהיג ברית המועצות שהיתה בסופו של דבר צעד משמעותי בדרך לקריסת בריה"מ).
האם באמת האברך החסידי מבני ברק גרם למהפכה עולמית? לעולם לא נדע. מה שבטוח שמי שהיה בתפקידים ובמקומות מסווגים מתוקף תפקידו, הוכיח שמהפכה אפשר לעשות גם מכוח של לימוד גמרא ועמידה על העקרונות אותם חינך את ילדיו ונכדיו.

תגובה אחת
  1. לא יאומן כי יסופר .
    מדהים , משכיל ומלמד .

השארת תגובה