חשבון בבנק זרובבל יש לך? הבנקים שהיו ואינם

לפני 115 שנה הוקם הבנק הראשון בארץ ישראל, ומשם התפתחה המערכת הפיננסית. פרויקט מיוחד: מי היה חלוץ הבנקים בארץ ישראל ומדוע מנכ"ל הבנק נמלט למצרים ופתח שם סניף זמני? כיצד הוקמה האגודה הקהילתית שהפכה לאחד הבנקים המשפיעים בישראל ומי איש העסקים שהביא לקריסת הבנקים 'ברקליס' ו'אלרן'?

משכנו הראשון של בנק אנגלו פלשתינה בתל אביב בקרן הרחובות יהודה הלוי והרצל  1923
משכנו הראשון של בנק אנגלו פלשתינה בתל אביב בקרן הרחובות יהודה הלוי והרצל 1923
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

"40,000 לירות בזהב", זעקה הכותרת בעיתון המקומי של המושבה הצעירה תל אביב. במודעה סופר כי נערכת הגרלה על 40,000 לירות לכל הפותח חשבון בנק ב'בנק א"י בריטניה'. בנוסף הציעה המודעה כניסה להגרלה ללקוחות קיימים שיפקידו חיסכון ראשון של 10 לירות. "זכיה, הכנסה, ביטוח חיים", נכתב.

סצנת הבנקים בארץ ישראל, פעלה זמן רב בטרם הוקמה התנועה הציונית. הבנקים, שפעלו תחת השלטון המקומי (הבריטי והטורקי לתקופות), תפקדו כמוסדות כלכליים לכל דבר, זאת על אף העובדה כי מצבם הכלכלי של אזרחי מדינת ישראל – הן היהודים והן הערבים – היה בכי רע. אחת ההכנסות העיקריות של הבנקים בימים אלו הייתה מההעברות הכספיות שהעבירו יהודי התפוצות ליישוב היהודי לאחזקת התושבים כברון מרוטשילד ורבים נוספים, אחרות התבססו על התמורות הפוליטיות שחלו במדינה שגרמו לתושביה האמידים להפקיד את כספם במקור בטוח שיגן עליהם מן המלחמות שחוו התושבים.

חלוץ הבנקים – אנגלו פלשתינה

הבנק הגדול ביותר בישראל והראשון בימים שלפני קום המדינה, היה בנק 'אנגלו-פלשתינה' (בנק אַפַּ"ק) הידוע. הוא הוקם ביישוב הישראלי בסוף התקופה העות'מאנית בשנת 1902, ופעל בתקופת המנדט הבריטי ובראשית ימי מדינת ישראל. שנה לאחר הקמתו, עוד בהיותו תחת השם "בנק אפ"ק", החל הבנק לפעול בעיר יפו תחת שליטת ההסתדרות הציונית העולמית, באמצעות אוצר התיישבות היהודית. ההסתדרות השתמשה בו למימון פעולותיה במשק הארץ-ישראלי המתפתח.

במהלך השנים הראשונות לאחר הקמת מדינת ישראל, טרם הקמתו של בנק ישראל המרכז כיום את הפעילות הכלכלית של המדינה, שימש הבנק כבנק המרכזי של המדינה הצעירה. בשנת 1951 הוקם בנק לאומי, שאליו הועברו כל הנכסים והפעילויות של בנק אנגלו-פלשתינה, שנחשב לחברה בריטית.

תחנות חייו של הבנק, עד להקמתה של מדינת ישראל היו סוערות. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נאלץ מנהל הבנק, זלמן דוד ליבונטין, להימלט למצרים מאחר והיה נתין רוסיה שהייתה נחשבת למדינת אויב באימפריה העות'מאנית. מחוסר ברירה, פתח ליבונטין סניף זמני במצרים והעביר אליו את הכספים היהודים שהיו בכספות 'בנק האם' בלונדון, מה שאפשר לפליטים רבים שיצאו מארץ ישראל לפדות את כספם.

הסניף הראשון של בנק אפק ביפו

בספרו, 'לארץ אבותינו' מסכם ליבונטין את הפרשה בכתבו: "על פי החוקים השוררים, לא הייתה עלינו שום התחייבות לשלם במצרים את הפיקדונות שקבל האפ"ק בארץ – ישראל, אבל לא יכולתי לעזוב את אלו שהיה להם הכסף בבנק שלנו שירעבו או שילכו לבקש נדבות על פרוסת לחם. עבודתי זו היה קשה ביותר מפני שרבים מהמפקידים דרשו בכל זאת את כסף פיקדונותיהם ולא חפצו להבין, כי אין על האפ"ק שום התחייבות וכי אנכי עושה עמהם לפנים משורת הדין בשלמי להם את פיקדונותיהם ויריבו בי וימררו את חיי". בשנים הבאות, עם חילופי השלטון, נעשו מספר ניסיונות לפרק את הבנק מצד השלטונות, ניסיונות שעלו בתוהו, עד להסדרתו הרשמית, שנים מספר לאחר הקמת המדינה.

בשנת 1951, הפך כאמור בנק אנגלו-פלשתינה לבנק לאומי לישראל, ובסיס פעילותו הועבר מלונדון לישראל. אז הודפסה גם סדרת שטרות חדשה, שנשאה את שמו של בנק לאומי. סניפיו הוותיקים של בנק לאומי במדינת ישראל, עשרות במספר, היו במקור סניפים של בנק אנגלו-פלשתינה, ובהם הסניף המרכזי של הבנק בתל אביב, הסניף בחיפה (במבנה שהוגדר במשך השנים כאתר שימור על ידי המועצה לשימור אתרים) והסניף הראשי של ירושלים ברחוב יפו (מול כיכר ספרא – ידוע כיום כבניין בנק לאומי). הסניף ההיסטורי של בנק אנגלו-פלשתינה ביפו ברחוב אפ"ק (אנגלו פלשתינה קומפני) פינת שדרות ירושלים 1 קיים גם כיום והפך לסניף המרכזי של בנק לאומי לישראל בעיר יפו.

הסניף הירושלמי של בנק ברקליס

גם המתחרה, בנק הפועלים, התחזקה על ידי רכישת בנק שפעל בטרם קום המדינה. היה זה בנק פ.ק.או. (.P.K.O) שנקרא גם בנק פאקאו, או בשמו המלא בנק "פולסקא קאסא אופיקי". הבנק נוסד בשנת 1933, וחדל מלשמש כבנק בשנת 2004, לאחר שנרכש כאמור בידי בנק הפועלים. הבנק נוסד בשנת 1933 על ידי קבוצת הבנקאות הפולנית P.K.O. ונמכר בשנת 1999 לבנק יוניקרדיטו האיטלקי. לבנק היו שני סניפים – ברחוב אלנבי בתל אביב ובחיפה, לקראת סוף פעילותו הוא שירת בעיקר את אוכלוסיית העובדים הזרים, בהעברות כספים לחו"ל. לפי הערכות שונות, בתקופת המלחמה הקרה שימש הבנק כבסיס לפעילות סוכנים סובייטים בישראל.

נכון לסוף שנת 2002, עמד ההון העצמי של הבנק על כ-66 מיליון ש"ח, ובהתאם למדיניות בנק ישראל לאחר קריסתם של בנק למסחר והבנק לפיתוח התעשייה, נמכר הבנק לבנק הפועלים בסוף 2003 תמורת 30 מיליון ש"ח. במהלך שנת 2004 בוטל רישיון הבנק, לפי בקשתו.

האגודה שהפכה לבנק

במקביל ל'אנגלו פלשתינה', פעל המוסד הבנקאי "אגודות הלוואה וחסכון" שהיוו את המוסד הבנקאי הציבורי הראשון שהוקם בארץ ישראל והשני שפעל בה. האגודות נקראו בהמשך "קופת הלוואה וחסכון" ו"בנק הלוואה וחסכון". הבנק סייע למפעלים חלוציים רבים באשראי, מימון והקצאת ייעוץ מומחים והיה מהמסייעים הגדולים לפיתוח המושבות העבריות בארץ ישראל.

הוא החל את דרכו כאגודה שמטרתה הייתה לסייע לאיכרים שחפצו להיפטר מעול פקידי הברון רוטשילד שהתערבו במעשיהם במושבות העלייה הראשונה (זכרון יעקב, ראשון לציון וכו'). המושבות הוקמו בסיועו הכלכלי של הברון שהותנה במידה רבה של התערבות של פקידי הברון וחברות הסיוע בנעשה במושבות, כולל בתחומים שלא היו קשורים במישרין לצד הפיננסי, דבר שגרם לחיכוכים רבים בין האיכרים המתיישבים לפקידים.

בשנת 1903, מרבית האיכרים התייצבו והתנהלו עצמאית ללא עינם הפקוחה של פקידי הברון, אך מספר שנים לאחר מכן הורע מצבם הכלכלי והם לא עמדו בהחזרי הלוואות. בשלב זה נטלו מספר עסקנים – בניהם כמה מראשי היישוב – הלוואה גדולה מ'החברה היהודית להתיישבות' שהייתה בבעלות הברון מוריס הירש והחליטו להעניק הלוואות בכדי לייצב את מצבם הכלכלי של האיכרים במה שהפך על מהרה לאגודה קהילתית.

מלחמת העולם הראשונה הביאה את האיכרים למצב כלכלי קשה יותר ואף האגודה, שנחשבה לעוגן יציב יחסית, נקלעה לקשיים כלכליים. בניסיון לשפר את מצבה הכלכלי, החליטה האגודה להימנע מלהקפיא את פעילותה והחלה לסחור בסחורות במקום בכסף, היא קיבלה החזרי הלוואות בסחורה והעניקה הלוואות בסחורות.

בשנות העשרים, הפך הגוף מאגודות איכרים לבנק אשראי וחסכון של ממש שהעניק שירותי בנקאות לסוחרים, בעלי מלאכה ויזמים. "האגודה לא הסתפקה עוד במתן אשראי לצרכים השוטפים, אלא הציבה לעצמה למטרה לפעול לביסוסו של המשק החקלאי ולקידומו וכן לסייע לחבריה ביתר הענפים הכלכליים", כתב העיתונאי אברהם שטאכר בעיתון 'דבר'. האגודה באותם שנים העניקה הלוואות שונות למכון המשק החקלאי, אשראי לנטיעת אלפי דונם פרדס, בייחוד באזור בנימינה שהיה אז מחוץ לתחום הפרדסנות, עזרה כספית לחידוש הנטיעות של כרמי יין ועוד. עם השנים הצליחה האגודה להשקיע היטב את כספי החוסכים והפכה לגוף פיננסי יציב.

שטר של לירות ארץ ישראליות

אחד מהפרויקטים הידועים של האגודה, היה הקמת שוק מחנה יהודה בשנת 1930. האגודה העמידה הלוואה לוועד הסוחרים ומינתה מהנדס לפיקוח על העבודות, בתנאי שהשוק ייקרא על שמו, ואכן שמו הרשמי של השוק הוא "שוק הלוואה וחסכון".

עם השנים התרחשבו סניפיו בכל הארץ ופעילותו נמשכה גם לאחר קום המדינה, אז נחשב לאחד מן הבנקים המובילים. בשנות ה-70 פעלה המדינה לסגירת הבנקים הקטנים הרבים, שהיו בישראל באותן שנים, בשל התמוטטויות כלכליות של רבים מהם. המדינה הכריחה את הבנקים הקטנים למכור את הרישיון הבנקאי שלהם לבנקים הגדולה, ובמסגרת זו כל אגודות הלוואה וחסכון הוכרחו למכור את רישיונם לבנקים הגדולים.

הרישיון הבנקאי של האגודה בזיכרון יעקב נמכרה לבנק הפועלים, אולם עד 1974 פעל "בנק הלוואה וחסכון בע"מ" כבנק רגיל ואגודת המייסדים נהנתה מעצמאות, עד שנרכש, על רכושו, חשבונותיו וכל מפעליו על ידי בנק לאומי. הרישיון הבנקאי של בנק הלוואה וחסכון ירושלים נמכר לבנק לאומי ורבים מעובדיו עברו גם הם לבנק לאומי. בית הלוואה וחסכון בפינת הרחובות בן יהודה ובן הלל, נמכר לבנק המזרחי, שמיקם בו את סניף ראשי ירושלים של הבנק.

בנק קואופרטיבי

אחד הבנקים הבולטים שפעלו בארץ ישראל בטרם קום המדינה, היה "בנק אשראי", כך הוא נקרא. הוא נחשב כבנק קואופרטיבי (שמטרותיו אינם רווחיות, אלא צמצום עלויות עבור הלקוחות) ופעל כאגודה שיתופית בין השנים 1944-1922.

הבנק נוסד ב-1922 על ידי יחיאל רבינוביץ'. בראש מוסדות הבנק עמדו ישראל רוקח כיושב ראש מועצת הבנק ומשה גרידינגר כיושב ראש ההנהלה. מאיר דיזנגוף היה בין מייסדי הבנק, נשא בתואר יושב ראש כבוד ופעילות הבנק התנהלה במשך תקופה מביתו הפרטי. קרן ההלוואות של הבנק נקראה לימים קרן דיזנגוף.

הבנק הוקם על בסיס עקרונות הבנקים ההדדיים שנפוצו בבית המועצות. בדברי הימים לתקופה זו נכתב, כי "עממיות זו משכה אל הבנק חברים לרוב ובמשך הזמן התפתח ממוסד קואופרטיבי זעיר לבנק גדול ומסועף בעסקיו, הן בענייני חסכון ואשראי והן ביזמה ועזרה – למפעלי בנין ויצירה בקנה מידה גדול. נתן שרות בנקאי ועזרה ארגונית למפעלי דלת העם ולמפעלים ציבוריים ותרבותיים". במסגרת זו הקצה הבנק מסגרות אשראי לרבות מתוכניות הפיתוח העירוניות של תל אביב בשנות העשרים והשלושים, לרבות שיכוני "יעקב" ו"שלמה", הקמת "שכונת העם" ופיתוח שיכוני הפקידים והמורים.

יחד עם פנחס רוטנברג הוביל הבנק את מימון ועדת הסיוע לתעשייה, וב-1932 היה הבנק שותף בהקמתה של החברה הארץ-ישראלית לביטוח כללי. בתקופת המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה והמשבר הכלכלי האזורי עם עליית הביקוש למשיכת חשבונות, הבנק עמד בפני קשיים רבים והסתייע בתמיכה כלכלית שסיפק עבורו בנק ברקליס. שלוש שנים לאחר מכן, לקראת ראשיתה של מלחמת העולם השנייה ב-1939, שוב עמד הבנק בפני בעיה דומה אך נותר ללא תמיכה של מוסד חיצוני ונאלץ לעמוד בפני פירוק.

בנק הפועלים בראשית דרכו

בדצמבר 1939 קיבלו מוסדות הבנק החלטה במסגרתה לא יפורק אך יקפיא את פעילותו לתקופה של ארבע שנים להסדר חובות מול הנושים. מבנה הבנק נרכש על ידי חברת סולל בונה, קרקעות בבעלותו נרכשו על ידי חברות מסחריות והחובות הפרטיים ללקוחות צומצמו בהדרגה. ב-1944 סיים הבנק את פעילותו.

בנק ברקליס, שהושיט לא מעט עזרה ל"בנק אשראי" שהתמוטט לבסוף, סבל גם הוא מקשיים רבים במהלך שנות פעילותו בארץ ישראל. את הסניף הראשון פתח הבנק בשנת 1926 בתל אביב, זאת כחלק מרשת בינלאומית של בנקים שפעלה מלונדון. מעט יותר מעשור לאחר מכן, כבר היו לבנק סניפים בירושלים, עכו, עזה, חברון, שכם, חיפה, תל אביב, יפו, רמת גן, ונצרת. בימי המחתרות, בטרם ההכרזה על הקמת המדינה, הבנק סבל מפעילות מחתרתית במסגרתה נשדד אחד מסניפי הבנק בחיפה בשנת 1947.

בשנת 1960, למעלה מעשור לאחר הקמת המדינה, היו לבנק בישראל סניפים בתל אביב, יפו, ירושלים, חיפה, עכו, נצרת ורמת גן ומאוחר יותר גם בפתח תקווה. בעיותיו הכלכליות, החלו לאחר שרכש הבנק מספר סניפים כושלים שהרחיבו את סניפיו ל-45. מספר שיא בימים אלו. בשנת 1971, לאחר שהבנק הפסיד כספים רבים, סניפיו מוזגו עם בנק מרכנתיל ושם הבנק המאוחד נקבע ל"בנק ברקליס-דיסקונט". במסגרת המיזוג הזרים בנק ישראל סכום כסף לכיסוי חלק מהפסדי הבנק. כ-20 שנה לאחר מכן, הפסיקה קבוצת ברקליס את פעילותה בישראל ואחזקותיה בבנק ברקליס-דיסקונט נרכשו על ידי בנק דיסקונט לישראל, שהפך לבנק "מרכנתיל-דיסקונט".

הנוכל שהפיל את הבנק

בנק נוסף שנעזר בבנק 'ברקליס' ואף נרכש על ידו, היה בנק פוֹיכְטְוַונגֶר שנוסד בשנת 1936 על ידי משפחת בנקאים מעולי גרמניה, ופעל עד שנת 1968, אז השתלט בנק ישראל על עסקיו כשהיה על סף פשיטת רגל. בשנת 1938, התמזג בנק פויכטוונגר עם "בנק המסחרי הכללי" מירושלים שייסד יצחק פוירינג לאחר שזה נפטר. שנים ספורות לאחר מכן, רכש פויכטוונגר בנק נוסף בירושלים מידי עסקני היישוב החרדי הישן, ביניהם משה פרוש.

בשלהי שנות החמישים, נפטרו מייסדי הבנק ובני המשפחה מכרו את חלקם בבנק למשקיעים חדשים, עורכי-הדין אדוארד קוסוי וארנולד אפלבאום. מכירת הבנק הביאה לשגשוגו: בשנת 1966 היו לו 10 סניפים. ההרעה במצבו, שאף הביאה לסגירתו מאוחר יותר, הייתה כאשר איש עסקים בשם יוסף אפשטיין רכש את מניות השליטה בבנק במטרה אחת: לממן את עסקי הנדל"ן שלו, שנקלעו באותה שנה לצרות בשל המיתון הכבד ששרר בארץ. אפשטיין משך מהבנק כ-17 מיליון דולר מכספי הלקוחות, אך אלו ירדו לטמיון, מה שהחמיר את מצבו של הבנק.

בחודשים הבאים, במטרה לייצב את מצבו של הבנק, רכשה ההנהלה את בנק 'אלרן' (בנק דומה שהוקם בשנת 1934 על ידי בנקאים עולי גרמניה). המטרה הרשמית הייתה למזג את הבנקים ולהיות לבנק הרביעי בגודלו בישראל, אולם באותה תקופה היה בנק פויכטוונגר על סף פשיטת רגל והמטרה הייתה, על פי ההערכות, לנסות לייצב את הבנק בעזרת מימון מבנק אלרן. ביצוע העסקה נתקל בקשיים על רקע חילוקי דעות לגבי תהליך העברת הבעלות, ולאחר מספר חודשים ודיונים בבית המשפט הושגו הסכמות סופיות על ההעברה. לאחר מספר חודשים, בינואר 1967, כאשר התבררו ממדי החובות של בנק פויכטוונגר ובנק ישראל לקח על עצמו את ניהול הבנק, הוזהר הציבור גם לגבי היציבות של בנק אלרן, אף שהבנק היה יציב והבעלים משכו ממנו רק מיליון לירות. הפרסום הביא לבריחה של לקוחות ופגיעה קשה בבנק.

היו אלו ימים לא קלים לבעלי בנק פויכטוונגר-אלרן: הוא הוצע למכירה במכרז ובתחילה היה נראה ששני המועמדים העיקריים לרכישת הבנק הם בנק התעשייה ובנק הפועלים, אך לבסוף רוב סניפי הבנק נמכרו לבנק לאומי, שלושה סניפים נרכשו בידי הבנק לחרושת ולמסחר וסניף אחד או יותר נמכרו לבנק ברקליס שכאמור נמכר גם הוא למרכנתיל מספר שנים מאוחר יותר.

נגד יוסף אפשטיין ונגד רענן אמיר, מנכ"ל הבנק, הוגש כתב אישום פלילי בגין פעולותיהם שהביאו לקריסת הבנק. הם הורשעו בעבירות של גניבה על ידי סוכן, מירמה בנסיבות מחמירות וקשר להונות, והוטלו עליהם עונשי מאסר. יוסף אפשטיין נדון לשש שנות מאסר ומנכ"ל הבנק, רענן אמיר, נדון לארבע שנים אך שוחרר לאחר זמן קצר מטעמי בריאות.

לאן נעלם בנק זרובבל?

ברשימת הבנקים שהיו ונעלמו מצאנו גם את בנק זרובבל. שהיה בנק ישראלי ששירת את האגודות השיתופיות. הבנק נוסד ב-1932 והחל את פעילותו ב-1933. הבנק נוסד על ידי 37 באי כח של אגודות שיתופיות בעזרת זרוען "מרכז ברית פיקוח של אגודות האשראי בישראל". הוא שימש כבנק אגודות האשראי בארץ ישראל ויועד למתן אשראים רק לאגודות האשראי השונות שפעלו באותו זמן. רצונן של האגודות לחיות מיגיע כפיהן פעל כזרז להקמת בנק ובכך "נחסכה" מהאגודות בקשת עזרה מבחוץ. המקור הראשי לגיוס הכספים היה הנפקת אגרות חוב. כמו כן השקיעו האגודות השיתופיות בבנק, על אף שהונן עצמן לא היה גדול. הבנק נתן אשראי בשלושה תחומים: הון חוזר שבו משתמשות האגודות לתת הלוואות לחבריהן; הלוואות למטרות מיוחדות כגון חקלאות, מסחר, תעשייה, תחבורה, שיכון, מלאכה, משקי עזר ועוד. וכן אשראי להבטחת רזרבה של האגודות במקרה של הוצאת פיקדונות רבים.

המחאה של בנק זרובבל

הבנק הצליח תוך מספר שנים לאגד עשרות אגודות ועשרות אלפי חברים. מנהלו הראשון היה הרב ישעיהו שפירא, ממנהיגי תנועת העבודה של הציונות הדתית.

ב-1959 התמזג לתוכו "בנק לקרדיט גומלין" שהוקם ב-1926 וגם הוא היה מסונף ל"ברית פיקוח".

בשנת 1962 הוקמה שותפות בין הבנק ובין אוצר האיכרים למשכנתאות, ולבנק זרובבל הועברו פעולות של האוצר שלא נגעו למשכנתאות. בשנת 1966 נפתחו לבנק שלושה סניפים חדשים והיו לו סך הכל 13 סניפים.

בעקבות הפסדים גדולים של בנק זרובבל, פנה בנק ישראל בשנת 1968 אל הנהלת "בנק הלוואה וחיסכון לישראל (לשעבר יפו תל אביב)" בבקשה שימזגו לתוך בנק הלוואה וחסכון לישראל את בנק זרובבל, תוך שבנק ישראל מתחייב לכסות את הפסדי בנק זרובבל שיתגלו במהלך שלוש השנים הבאות. הבנקים מוזגו באופן רשמי ביולי 1969 כאשר באותה עת כבר היו לבנק זרובבל 17 סניפים.

בפברואר 1970 התאחד הבנק המשותף עם הבנק לחרושת ולמסחר ובעקבות סכסוך משפטי נאלץ לוותר על השם ולחזור לשם זרובבל. הבנק נרכש ב-1971 על ידי בנק הפועלים וחדל להיות בנק עצמאי.

2 תגובות
  1. בין הניירת של אבי ז"ל מצאתי מניה של בנק זרובבל שמספרה 24614
    מתאריך 5.10. 1947 על סך חמש לירות ארץ ישראליות.
    האם יש למניה זו ערך כספי ואיך אפשר ואיפה לפדות אותה.

  2. אקנה במחירה הנומינלי.

השארת תגובה