הצורך לפייס את חבירו קודם יום הכיפורים

הלכה ברורה – מתשובותיו של הגאון רבי דוד יוסף, בעל הלכה ברורה ובנו ממשיך דרכו של מרן הגר"ע יוסף. והשבוע: על הצורך לפייס את חבירו קודם יום הכיפורים

הגאון הרב דוד יוסף עם אביו מרן הגר"ע זצ"ל
הגאון הרב דוד יוסף עם אביו מרן הגר"ע זצ"ל
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

שאלה:

מי שעבר עבירות שבין אדם לחבירו, ולא פייס את חבירו, האם יום הכפורים מכפר לו על עבירות שבין אדם למקום?

תשובה:

יש אומרים שאם לא שב מעבירות שבין אדם לחברו, אין הקב"ה מוחל לו אף על עבירות שבין אדם למקום. וכל שכן אם עבר על עבירה שבין אדם לחברו שיש בה חלק למקום, כגון אם ביזהו בדברים, ועבר על מצות "ואהבת לרעך כמוך", וכיוצא בזה. ובודאי שיש לחוש לדבריהם.

נימוקים ומקורות: שנינו במסכת יומא (פה ע"ב) עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו, שנאמר (ויקרא טז): כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. דרש רבי אלעזר בן עזריה, מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו. אמר רבי עקיבא, אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים וכו'. וכתב רבנו יאשיה פינטו בפירוש הרי"ף על העין יעקב שם, שרבי אלעזר בן עזריה בא להוסיף על תנא קמא ולומר שאם לא פייס את חבירו, גם העבירות שבין אדם למקום אין יום הכפורים מכפר, ודייק כן מהפסוק, אימתי כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה', דהיינו עבירות שבין אדם למקום? בזמן שלפני ה' תטהרו ביניכם לבין עצמכם בעבירות שבין אדם לחבירו! ורבי עקיבא חולק על זה, וסובר שסיום הפסוק לפני ה' תטהרו, בא לשבח את ישראל וכו', ואם כן אפילו לא ירצה האדם את חבירו בעבירות שבינו לבין חבירו, אין טהרתו תלויה בכך וכו'.

וכן הסכים הגאון רבי שאול מאמסטרדם בספר בנין אריאל (בקונטרס בית מועד, דרוש ליום הכפורים דף קלז ע"ד). וכן מתבאר מדברי הגאון יעב"ץ בתשובה שנדפסה בשו"ת שתי הלחם (סימן לא, דף לט ע"א). וכן כתבו הגאון רבי חיים פלאג'י בספר ברכת מועדיך לחיים (דרוש טו לתשובה, דף קמג ע"ד), ובספר צוואה מחיים (דף יב ע"ב), והגאון רבי חיים ביז'ה בספר חיים עד העולם (דרוש ה' לשבת תשובה, דף יט ע"ב, ודף כ' סוף ע"ג). אולם לעומתם, מרן החיד"א בברכי יוסף (סימן תרו סק"א) כתב: יש מי שכתב שאם לא שב מעבירות שבינו לבין חבירו, גם עבירות שבינו לבין המקום אינו מכפר, ואסמכיה אמתניתין. "ואני אומר לא ניחא ליה למרייהו בהכי". (כלומר, שאין זה רצון השם יתברך, שלא למחול על עבירות שבין אדם למקום למי שלא שב מעבירות שבין אדם לחבירו)

ועיין עוד במה שכתב מרן החיד"א בספר דברים אחדים (דף ה' ע"ב), ובספר פתח עינים (ראש השנה יח.), ובספר מראית העין (שם), שרבי עקיבא פליג אדרבי אלעזר בן עזריה, וסבירא ליה שיום הכפורים מכפר על עבירות שבין אדם למקום אפילו לא נתרצה עם חבירו. ומרן זצוק"ל בשו"ת יחוה דעת חלק ה' (סימן מד) כתב, שאף רבי יאשיה פינטו הנ"ל מודה דלענין הלכה נמחל לו עבירות שבין אדם למקום אף אם לא שב מעבירות שבין אדם לחבירו, ומשום דכיון דרבי עקיבא פליג אדרבי אלעזר בן עזריה, קיימא לן הלכה כרבי עקיבא מחבירו (עירובין מו ע"ב וכתובות פד ע"ב). אלא שהעיר ממה שכתב הגאון רבי ישמעאל הכהן בשו"ת זרע אמת (בחידושי הש"ס סימן מז), לפרש המשנה להיפך, דלרבי עקיבא אין יום הכפורים מכפר על עבירות שבין אדם למקום אלא אם כן פייס את חבירו. וע"ש.

ולענין מצוה שיש בה חלק בין אדם למקום, כגון אם ביזהו בדברים ועבר על ואהבת לרעך כמוך, כתב הפרי חדש (סימן תרו סעיף א') בשם הגאון רבי שמואל גרמיזאן, שכל זמן שלא ריצהו, אפילו החלק שבין אדם למקום אינו נמחל. והביאו מרן החיד"א בברכי יוסף שם. וכן הסכים בשו"ת שואל ומשיב רביעאה (חלק ג' סימן סד). ועיין עוד למרן החיד"א בספר דברים אחדים (דף ה' ע"ב), ובספר רוב דגן (ראש השנה יז ע"ב), ובספר מערכי לב להגאון בעל החקרי לב (דרוש סד, דף קנד ע"ג), ובספר כסא שלמה חכים (דרוש ו' לתשובה דף טו ע"ד). ועיין בשו"ת יחוה דעת (שם), שנראה שמסכים להלכה לדברי המהר"ש גרמיזאן הנ"ל, וכתב, שאין זה ענין למה שכתב הרי"ף על העין יעקב הנ"ל, ודלא כמו שכתב בספר יפה ללב חלק ב' (סימן תרו סק"א).

וממה שאמרו חז"ל שצריך שירצה את חבירו, יש ללמוד שאם חטא לחבירו בממון, כגון שגזל ממנו, או לקח ממנו רבית שלא כדין, וכיוצא בזה, אף על פי שהשיב לו את הגזילה, אינו נמחל לו עד שיפייסנו, ולכן ישיב לו תחלה את הממון שלקח ממנו שלא כדין. ולאחר מכן יפייסנו. וכן מבואר בהדיא במשנה בבא קמא (צב ע"א) שאף על פי שהוא נותן לו, אין נמחל לו עד שיבקש ממנו וכו'. וכן פסק הרמב"ם (בפרק ב' מהלכות תשובה הלכה ט') בזו הלשון: אבל עבירות שבין אדם לחבירו, כגון החובל את חבירו, או המקלל חבירו, או גוזלו וכיוצא בהן, אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו. אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו, צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו. ע"כ. וכבר אמרו חז"ל במדרש (ויקרא רבה פרשה לג סימן ג'), "סאה מלאה עוונות, גזל מקטרג בראש". ולכן אדם שיש לו סכסוך כספי עם חברו, אל יורה היתר לעצמו להחזיק בדעתו, כי אין אדם רואה חובה לעצמו (שבת קיט), וילך עם חברו אל תלמיד חכם מובהק, ויסדרו טענותיהם בפניו באמת ובתמים, ויקבלו כל אשר יורה להם החכם. ואפילו אם אין חברו תובעו, ישתדל לצאת ידי שמים על ידי שאלה לתלמיד חכם, וכמו שאמרו (אבות פרק א') "עשה לך רב והסתלק מן הספק". ואפילו אם לא הקניט את חברו אלא בדברים, צריך לפייסו. וכבר אמרו חז"ל (בבא מציעא נח ע"ב) גדולה אונאת דברים יותר מאונאת ממון, שזה בגופו וזה בממונו. וכל שכן אם הכלימו והלבין פניו ברבים, שאמרו חז"ל על כך (בבא מציעא שם), שהרי הוא כשופך דמים. ואמרו עוד (שם), נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים.

השארת תגובה