זו עבודתנו – האושר תלוי רק בנו

כולנו ניצבים לפני בורא העולם למשפט. ביום זה עומד עם ישראל למשפט לפני ריבון כל, ביום הזה נקבע לכל אדם ואדם כל מה שיקרה עמו במשך השנה הקרובה – בבריאות, בפרנסה, בזוגיות, בנחת מהילדים, בילדים, בעבודה ובחברה. הכול נקבע ביום זה

בן ציון נורדמן
בן ציון נורדמן

בכפר סיני היה אדם זקן חכם מאוד. אדם זה היה מסתכל לתוך ידיהם הסגורות של אנשים וידע לומר מה יש להם בתוך היד ועל ידי כך גם לייעץ להם ולכוון אותם בחייהם.

באותו כפר התגורר אדם שהתנגד לדרכו וחיפש איך להכשיל אותו. אמר האדם בליבו: אני אתפוס פרפר ואחזיק אותו בידיי ואשאל את האיש החכם מה יש לי ביד? האיש החכם ללא ספק יענה כי יש לי ביד פרפר ואז אקשה עליו ואשאל אותו האם הפרפר מת או חי, במידה ויענה כי הפרפר חי אמית אותו במעיכה במהירות, אפתח את ידי ואמר לו ראה הפרפר מת. במידה ויאמר כי הפרפר מת, אפתח את ידי ואראה לו כי הפרפר חי ואפריח אותו.

הגיע האיש אל החכם ופרפר בידיו. המתין בתור וכשהגיע תורו פנה אל האיש החכם ושאל אותו: מה יש לי ביד? אחז האיש החכם את ידיו ואמר לו כי בידו פרפר. צחק האדם בליבו ואז שאל: האם הפרפר חי או מת?, הביט האיש החכם בעיניו של האיש ואמר לו: "החלטה אם הפרפר יחיה או ימות נתונה בידיך ואתה הוא זה שתחליט על כך…"

משל זה מסביר, כי החלטות רבות נתונות בידנו וכי עלינו תמיד לבחור בדרך הטובה ולא העקלקלה, כי הבחירה שאנו עושים, היא זו שקובעת את עתידנו בכל תחום. אם אנשים היו יודעים שהכול תלוי בבחירה שהם עושים, בוודאי היו שוקלים טוב טוב לפני שהיו מקבלים החלטה כלשהי.

אני מכיר אנשים שיש להם את כל הסיבות להיות מאושרים. הם מצליחים, מוכשרים, יש להם משפחה אוהבת וחברה תומכת, אבל האושר מהם והלאה. אנשים יכולים לפספס את חייהם על שטויות. כשאני מחתן זוג חדש אני נוהג לומר להם: תזכרו, ההחלטה אם יהיה לכם טוב האחד עם השני תלויה בכם, ורק בכם. הם נועצים בי זוג עיניים מופתע. לאחר שנה או שנתיים אני פוגש אותם בברית לילדם הבכור והם אומרים לי: "כבוד הרב, צדקת!". כי האושר תלוי בכל אחד ואחד.

*
פרשת השבוע נפתחת במילים: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אלוקיכם, רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשׁטְרֵיכֶם כּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שׁאֵב מֵימֶיךָ". אין סמלי יותר מכך, שפרשה זו נקראת בציבור בערב ראש השנה, יום הדין הגדול והנורא, שכולנו ניצבים לפני בורא העולם למשפט.

ביום זה עומד עם ישראל למשפט לפני ריבון כל. ביום הזה נקבע לכל אדם ואדם כל מה שיקרה עמו במשך השנה הקרובה. בבריאות, בפרנסה, בזוגיות, בנחת מהילדים, בילדים, בעבודה ובחברה. הכול נקבע ביום זה. שלשה ספרים נפתחים בשמים: ספר של צדיקים, בינונים ורשעים, וכל אחד נכתב בספר הראוי לו. מי לחיים ומי למוות.

דבר אחד תלוי בידי האדם עצמו: איך הוא יקבל את השנה החדשה, בחיוך ובאושר או בפנים זעופות. את השנה החדשה עם שלל מתנותיה הוא יקבל תמיד, השאלה איך יקבל את פניה.

החיים הם רצף של בחירה. בכל רגע בחיים עלינו לקבל החלטה. עלינו לבחור בין טוב לרע, אסור ומותר, עקום או ישר. אדם הבוחר בטוב, מלבד עצם הבחירה הנכונה, מלווה אותו תחושת אושר וסיפוק. להבנתי, האושר הזה מושג רק כאשר אדם בוחר בטוב.

מדוע? כי אדם הבוחר בטוב, הוא מקבל כביכול אישור על כך שהוא עשה ופעל טוב. אדם העושה מעשים כפי המצופה ממנו, מקבל אישור ופידבק למעשיו. האישור הזה גורם לו לאושר. ואם לא הבחנתם, אושר הוא בשורש של אישור.

זו עבודת האדם: לראות בכל דבר את החיובי ואת הטוב, לשמוח גם כשלא נעים, לחייך גם כשקשה. בקיצור, לבחור את האושר על פני המרירות. זה תלוי רק בידי האדם. הוא יכול לבחור לעצמו שנת אושר ויכול גם להיפך.

*
בשבוע שעבר כתבתי על נושא 'הכרת הטוב'. קיבלתי תגובות רבות על הנאמר שם. התגובות הכי מפתיעות היו משני אנשים שונים שטענו בתוקף שבביקורת על אותו אדם שסדרתי בעבודה וגמל לי רעה תחת טובה התכוונתי אליהם. אחד מהם אף דרש שאתנצל בפניו.

אז ברור שעשיתי הכול – בשביל שלא יזהו במה מדובר, והסברתי להם שמחשבה שזה הם, תלויה אך ורק בהרגשה שלהם. ובכל זאת בהשראת ימי הרחמים והסליחות אתנצל בפני כל מי שמרגיש עצמו נפגע על ידי הדברים. כוונתי הייתה בדיוק להיפך.
כך או כך, כנראה שהצלחתי לגעת באחד הנושאים היותר כואבים ובאווירת ערב ראש השנה אתקן רק טעות שהבחנתי בה מאוחר מידי והיא שהיה משתמע שרוב בני האדם אינם יודעים להכיר טובה. ולא היא, רוב האנשים לפחות שאני נתקל בהם יודעים ומכירים טובה. די בעשרות טלפונים של זוגות לאחר טקס עריכת החופה, בבוגרים מבית ספרינו שבאים להזמין לשמחות שלהם, בתושבי העיר שלא מפספסים הזדמנות להביע ההערכה.

וזה לעומת זה, אני רוצה לספר סיפור אותו חוויתי בראשית שנת הלימודים לפני פחות מחודש. הגיעו זוג הורים שביקשו לרשום את בנם ל'מדעים ויהדות'. היה חסר להם תעודה מסוימת ממשרד החינוך. הבירוקרטיה הרגילה שחקה אותם, הם רצו מכאן לשם ומשם לכאן. בעזרת ידידים טובים הצלחנו לאתר להם אותה.

הם באו ביום הראשון של הלימודים עם אגרטל פרחים למשרד, בצירוף פתקה מרגשת:
"לרב נורדמן היקר ולצוות המשרד,

אין מילים בפינו להביע הערכתנו על קליטת בננו בבית ספרכם .
שלו ושלנו – שלכם".
אז מי אמר שאין אנשים בעולם היודעים להכיר טובה? יש ויש.

בברכת שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה.

השארת תגובה