תפילות ראש השנה: לבכות או להתפלל בשמחה?

הלכה ברורה – מתשובותיו של הגאון רבי דוד יוסף, בעל הלכה ברורה ובנו ממשיך דרכו של מרן הגר"ע יוסף. והשבוע: האם ראוי יותר לבכות בתפלות ראש השנה, או יש להתפלל בשמחה?

הגאון הרב דוד יוסף עם אביו מרן הגר"ע זצ"ל
הגאון הרב דוד יוסף עם אביו מרן הגר"ע זצ"ל
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

שאלה: האם ראוי יותר לבכות בתפלות ראש השנה, או יש להתפלל בשמחה?

תשובה: לדעת רבותינו המקובלים ראוי וצריך להתפלל תפילות ראש השנה מתוך בכי. אמנם יש אומרים שמכיון שיום ראש השנה הוא יום טוב, הרי הוא נחשב ליום שמחה ואין לבכות ביום טוב. ומכל מקום אם מחמת ההתלהבות וההתרגשות בתפלה בא לידי בכי, לכל הדעות אינו צריך לעצור עצמו מלבכות, ואדרבה תבוא עליו ברכה על כך, ושערי דמעה לא ננעלו. ולכל הדעות צריך להתפלל תפילות ראש השנה בנעימה קדושה, ומתוך כוונה רבה.

נימוקים ומקורות: רבים מרבותינו הראשונים ומרן השלחן ערוך (סימן תקצז) פסקו, שאוכלים ושותים ושמחים בראש השנה, ואין מתענים בראש השנה, ולמדו כן ממה שנאמר בנחמיה (פרק ח' פסוק ט'): "אל תתאבלו ואל תבכו וכו' כי קדוש היום לאדוננו, ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם, וילכו כל העם לאכול ולשתות ולעשות שמחה גדולה כי הבינו בדברים אשר הודיעו להם". ומכאן למד מרן זצוק"ל בשו"ת יחוה דעת חלק ב' (סימן סט), שאף בתפילות ראש השנה אין להביא עצמו לידי בכי, והביא שכן דעת הגר"א מוילנא, כמבואר בספר מעשה רב (סימן רז). ומה שכתב רבנו חיים ויטאל בספר שער הכוונות (דף צ' ע"א) שרבנו האר"י היה נוהג לבכות הרבה בתפילות ראש השנה, אף על פי שהוא יום טוב, והיה אומר כי מי שאין בכיה נופלת עליו בימים אלה, היא הוראה שאין נשמתו שלימה והגונה. כתב מרן זצוק"ל ליישב, דדוקא להביא עצמו לידי בכי אינו נכון, אבל המתעורר מעצמו לבכות בתפילותיו מחמת התלהבות דקדושה, לרוב דבקותו וכוונתו בתפילות הימים הנוראים, אין בזה שום איסור כלל, וכמו שכתב כיוצא בזה הט"ז אורח חיים (סימן רפח סק"ב). וכן כתב חילוק זה הגאון רבי יוסף זונדיל מסלאנט בכתביו (עמוד קיג). ועיין עוד בספר קהלת יצחק (דרוש לראש השנה, דף צב ע"ב), ובשו"ת זכר יהוסף משאוול (סימן קצב).

אולם לכאורה קשה על חילוקו זה של מרן זצוק"ל, ממה שכתב מרן החיד"א בברכי יוסף יורה דעה (בשיורי ברכה סימן שצד), בשם תשובת הרדב"ז, שמי שמת לו בן ולא בכה אפילו דמעה אחת, מדה רעה מורה על קושי הלב. מיהו יכול למנוע הבכיה מפני ראיית העין, כי הבכיה פוגמת הראות. וכתב מרן החיד"א ללמוד מזה, לאדם שהיה נוהג לבכות בתפלות ראש השנה ויום הכפורים, כמו שכתב רבנו האר"י שיש להתעורר בבכיה בימים הנוראים, והאיש הזה בא בימים וירא מפני ראות עיניו, ותמנ"ע היתה דמעתו, יפה עשה, כי כוונתו רצויה וכו'. ומבואר יוצא דדוקא כשירא מפני ראות עיניו רשאי להימנע מבכי, אבל בלאו הכי צריך לבכות בתפילות ראש השנה.
וכן כתב עוד מרן החיד"א בעבודת הקודש (מורה באצבע סימן ט' אות רנ) בזו הלשון: יתפלל ערבית של ראש השנה בבכיה ובכוונה גדולה מאד דואג ובוטח. ועיין בשדי חמד (מערכת ראש השנה סימן ב' אות כו) שהביא דברי מרן החיד"א בשיורי ברכה הנ"ל, והאריך לפלפל בדבריו. ומכל דבריו מוכח דסבירא ליה בפשיטות דבשאר בני אדם שפיר יש לעורר עצמו לידי בכי. וע"ש.

גם במטה אפרים (סימן תקפב סעיף כח) כתב: נוהגין לבכות ולהוריד דמעות בתפילת ראש השנה ויום הכפורים אף כשחל בשבת וכו'. וכן כתב בקיצור שלחן ערוך (סימן קכט סעיף ב'), שיתפלל בלב כפוף ובדמעות. ועיין בהגהות שערים מצויינים בהלכה על הקיצור שלחן ערוך שם.

ואם בדברי רבנו האר"י שהיה נוהג לבכות, עדיין אנו יכולים ליישב דברי מרן זצוק"ל ולומר שכוונתו באופן שהיתה דמעתו מצויה מאליה, הרי שבדברי מרן החיד"א והמטה אפרים והקיצור שלחן ערוך והשדי חמד שכתבו שיש להתפלל מתוך בכיה, אי אפשר לומר שכוונתם דוקא באדם שמתעורר לכך מעצמו, שבודאי אם כן היו מבארים הדבר.

ומה שמבואר בספר נחמיה שאין לבכות בראש השנה, יש לומר דהיינו שלא בשעת התפלה, אבל בתפלה שאני, דרחמנא לבא בעי, וכל שבוכה יותר הרי מכוין יותר בתפלתו, ותתקבל תפלתו יותר, ולב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה, ושערי דמעה לא ננעלו. וגם מה שכתב מרן זצוק"ל בשם הגר"א במעשה רב, המעיין בספר מעשה רב הנד"מ יראה נכוחה שנוסחאות שונות יש בדבר, כיעו"ש. וצ"ע עוד בזה. ועיין עוד בהגהות אלף המגן על המטה אפרים שם, ובכף החיים (סימן תקפב ס"ק ס').

ובאמת שכאשר נותן האדם לנפשו להתעורר ולהבין שביום זה מלך במשפט יעמיד ארץ, ואנו יראים וחרדים מאימת הדין ביום זה שכל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, ממילא חייבת להתעורר הבכיה מאליה מחמת הפחד והאימה, ומי שאינו בוכה מראה שאין אצלו מורא מלך, ואינו נותן אל לבו שהשם יתברך הוא המלך והוא המשפט ביום זה, ולכן סובר האר"י שיש פגם בנשמה אם אינו בוכה. ואיך אפשר שלא לבכות?! תפילות ראש השנה הם אמצעי לקבלת עול מלכות שמים ותשובה, וכתוצאה מכך צריכה להתעורר בקרבנו חרדה ויראה המביאים לידי בכי.

השארת תגובה