השם איתנו! • ישראל מאיר מייחל לזיכוי בל"ד

בפרשת השבוע ההרגל מונע שימת לב לקיום תקנת עזרא • מדוע אני מייחל לזיכויים של ראשי בל"ד? • לחן חדש של המשפיע החסידי פותח בפנינו שוב את אוצרו של בעל התניא

ישראל מאיר
ישראל מאיר

בפרשת השבוע השבת אנו מקיימים לא רק את המנהג לקרוא בתורה, כמידי שבת, אלא תקנה קדומה שתיקן עזרא הסופר כדברי הגמרא במסכת מגילה: "עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת, ושבמשנה תורה קודם ראש השנה. מאי טעמא? – כדי שתכלה השנה וקללותיה".

ישנה טעות נפוצה (שלא לומר "החמצה") לגבי המנהג הזה: נראה לנו שעזרא הוא זה שתיקן את סדר קריאת פרשות השבוע לאורך השנה, וממילא, קצת לפני ראש השנה אנו קוראים את הקללות שבפרשת כי-תבוא (משנה תורה), וקצת לפני חג השבועות אנו קוראים את הקללות שבפרשת בחקתי (תורת כהנים).

טעות. קריאת פרשת שבוע איננה קיום תקנת עזרא. נכון, עזרא הסופר תיקן את כמות האנשים שצריכים לעלות לתורה מידי שבת (שבעה לפחות), אבל הוא לא תיקן שבכל שבת נשלים פרשה שלמה. אנו, עולי בבל, מסיימים את התורה אחת לשנה ובכל שבת קוראים פרשה אחת או אפילו שתיים כדי שנוכל להשלים בשמחת תורה את סדר הפרשות. זה לא מובן מאליו. בני מערבא למשל (בני ארץ ישראל), נהגו לסיים את קריאת חמשת חומשי התורה אחת לשלוש שנים! במחזור ארוך כזה, הם לא קראו כל שבת פרשה שלמה. בשמחת תורה הם חגגו את חג שמיני עצרת אבל "חתן תורה" ו"חתן בראשית", מסתבר שלא היה להם. ובכל זאת, בשבת זו, הייתה שם הרגשה מיוחדת. כדי לקיים את תקנת עזרא הם לא המשיכו "כרגיל" – כי פרשת "כי-תבוא" היא לא פרשת השבוע שלהם. ייתכן והם בכלל עמדו בספר שמות או בכל מקום אחר בתורה. כדי לקיים את "תכלה שנה וקללותיה" הם הוציאו בשבת זו שני ספרי תורה (בדומה למנהגנו בארבע פרשיות). בספר הראשון קראו את פרשת השבוע שלהם, ובשני – כמתחייב מתקנת עזרא – את הקללות שבפרשת כי-תבוא.

אצלנו המנהג מתקיים בספר אחד ובסדר הרגיל של פרשות השבוע. ההרגל נותן את אותותיו ולא נותן לנו לשים לב למצווה זו. ההרגשה המיוחדת שיש בקיום תקנה זו, מותר וצריך שתהיה גם לנו. הלוואי.

"תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה".

נעבור לרגע לענייני חול: השבוע פורסם שהמשטרה עצרה למעלה מ-20 איש בשל חשדות לשחיתות במפלגת בל"ד. בין החשדות, שנולדו לאחר ממצאי דו"ח מבקר המדינה, אפשר למצוא עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד, הלבנת הון, שוחד ועבירה על חוק מימון מפלגות.

אני משער שאינני האדם היחיד שלא מתבייש או חושש לומר זאת בקול: איני מייחל או מאחל להם לצאת בשלום מהתסבוכת הזו. אבל מצד שני, כמה עצוב יהיה לגלות שבספרי ההיסטוריה של מדינת ישראל יהיה כתוב שראשי המפלגה – ג'מאל זחאלקה, חנין זועבי ובאסל גטאס – נאלצו לשלם בכיסאם על עבירות מהסוג הזה. עוול היסטורי בעיניי לשלוח את חנין זועבי הביתה או למאסר ממושך רק בגלל "רישום כוזב במסמכי תאגיד". אני חוזר בי מייחולַי להרשעה. בהצלחה אנשים. מקווה שהחשדות נגדכם יתבדו ושתוכלו לשוב לעבודתכם הסדירה במהרה.

אלוקים ישמור עלינו.

לפני כחודש כתבתי מעל במה זו על תופעה מבורכת ההולכת ומתרחבת של לחנים חדשים שאינם רק ניגון, אלא פירוש למילות השיר. כדוגמא לכך סיפרתי על הלחן החדש והמופלא שמבצע אברהם פריד למילותיו של בעל התניא "לגלות אוצר של יראת שמים" ועל ביאור הדברים בספרם של בינוניים.

השבוע, בח"י באלול – יום הולדתו ה-271 של האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – התוודעתי ללחן נוסף שלקוח מספרו ומושר כבר שבועות ארוכים, מידי ליל שבת בטיש של חסידות ויז'ניץ בבני ברק ובהתוועדויות חסידיות נוספות:

"וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו
וּמְלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ
וּמַבִּיט עָלָיו וּבוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב
אִם עוֹבְדוֹ כָּרָאוּי"
(ליקוטי אמרים פרק מ"א).

אי אפשר לומר שהלחן "גילה" את המילים. בתהלוכת ל"ג בעומר שהתקיימה בשנת תשל"ו, בחר הרבי מליובאַוויטש זצ"ל שנים עשר פסוקים שעל כל ילד בחסידות לשנן. הפסוק השישי ברשימה המכובדת הזו, הוא מילים אלו של בעל התניא.

המשפיע החסידי הרב אשר ישעיה רוזנבוים שליט"א, הוא זה שהוציא מנפשו את הפירוש המוסיקאלי למילים אלו בלחן סוחף שנשמע כאילו הולחן בתקופתו של הבעל שם טוב הקדוש וביצוע מופלא של מקהלת "מלכות" בניצוחו של ר' פנחס ביכלר ללחן החדש, מנגיש את השיר לקהל הרחב.

בעל התניא, בפרק ממנו לקוח השיר, מרחיב על תפקידה של היראה ועל תפקידה של האהבה בעבודת השם: היראה, אחראית על "סוּר מֵרָע". האהבה, על "עֲשֵׂה טוֹב". ובכל זאת, כדי לעשות טוב כמו שצריך, לא די באהבה גרידא, מבהיר בעל התניא. "ולפחות צריך לעורר תחילה היראה הטבעית המוסתרת בלב כל ישראל". כעצה להתבוננות נכונה המעוררת יראה מפני בורא העולם, מביא האדמו"ר הזקן את דברי חז"ל "חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם". בורא העולם שליט בעליונים ובתחתונים, בכל היקום כולו, ובכל זאת, נמצא איתי. מייחד מלכותו על כל אחד ואחד מעם ישראל. מילות השיר תובעות מהאדם לחוש זאת. להחיות התבוננות זו במוחו, בלבו ולבטא זאת בפיו ("חייב אדם לומר").

קל לזהות שבעל התניא בחר להשתמש במילים הלקוחות מהפסוקים שמתארים את חלומו של יעקב אבינו בבית-אל. כשראה יעקב סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, אומרת התורה: "וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹקֵי יִצְחָק". בורא העולם, מלך מלכי המלכים, נגלה ליעקב והבהיר לו: אני כאן איתך. חז"ל אומרים שאת כל ארץ ישראל הבורא "קיפל" והניח תחתיו. זאת ההרגשה של "והנה ה' נִצב עליו". בורא העולם נמצא כאן – איתי. בוחן כליות ולב – שלי. כשההרגשה הזו מלווה את האדם תדיר, הוא יכול לבחון אם הוא עושה את תפקידו ועובד את בוראו כראוי.

הרב רוזנבוים הוא בנו של האדמו"ר מזוטשקא שליט"א ומשמש כמשגיח בישיבות של חסידות באבוב וצ'רנוביל. השבוע סיפר לי חבר חסידי, ששיחותיו של הרב רוזנבוים, הנאמרות באידיש בדרך כלל, מותירות רושם עז על השומעים והם שם דבר בישיבות החסידיות. טוב, אידיש אינני מבין לצערי, אבל הפירוש המופלא שהוא העניק למילים של בעל התניא, מעיד על כך שזכה המלחין שליט"א לחוש היטב שה' ניצב עליו ולעובדו כראוי.

שבת שלום!

השארת תגובה