מי עדיף כחזן: אברך בעל תשובה או חרדי מלידה אך לא בן תורה?

הלכה ברורה – מתשובותיו של הגאון רבי דוד יוסף, בעל הלכה ברורה ובנו ממשיך דרכו של מרן הגר"ע יוסף. והשבוע שאלה מרתקת: מי עדיף כשליח ציבור בימים הנוראים: אברך חוזר בתשובה, או חרדי מבטן ומלידה אך אינו בן תורה ואין תורתו אומנותו?

הגאון הרב דוד יוסף עם אביו מרן הגר"ע זצ"ל
הגאון הרב דוד יוסף עם אביו מרן הגר"ע זצ"ל
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

שאלה:

האם עדיף לקחת לתפלות הימים הנוראים שליח ציבור ובעל תפלה אברך בן תורה שתורתו אומנותו, אלא שהוא בעל תשובה, או עדיף לקחת מי שגדל מנעוריו בתורה ויראת שמים, וקובע עתים לתורה, אלא שאין תורתו אומנותו?

תשובה:

יש להעדיף למנות לשליח ציבור ובעל תפלה לתפילות הימים הנוראים מי שהוא אברך בן תורה שתורתו אומנותו, ואפילו אם מתחלה היה חילוני לגמרי, ולא שמר תורה ומצוות כלל, לו משפט הבכורה מכיון שתורתו אומנותו, ותלמיד חכם עדיף על מי שאינו תלמיד חכם, ומה שהיה חילוני מתחלה היה הדבר מחמת חוסר ידיעה שלא לימדוהו תורה ומצוות כראוי.

נימוקים ומקורות: חז"ל במסכת תענית (דף טז ע"ב) דרשו מהפסוק (ירמיה פרק יב פסוק ח'), "נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה", זה שליח ציבור שאינו הגון היורד לפני התיבה. ומחמת כן צריך שיהיה השליח ציבור הגון, ואיזהו הגון? שיהא ריקן מעבירות, ושלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו, ושיהיה עניו, ומרוצה לעם, ויש לו נעימה, וקולו ערב, ורגיל לקרוא בתורה נביאים וכתובים. ובברייתא (טז ע"א) הביאו עוד כמה דברים שצריך שיהיו בשליח ציבור, שיהיה מטופל ואין לו, (פירש רש"י, יש לו טפלים ואין לו במה להתפרנס, שלבו דואג עליו), ויש לו יגיעה בשדה, וביתו ריקם, ובקי לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים, ולשנות במדרש בהלכות ובאגדות, ובקי בכל הברכות כולן. ועיין בחיבור התשובה להמאירי (עמוד תקכא), שהביא כל המעלות הנ"ל לענין שליח ציבור בימים הנוראים. וכן כתב האור זרוע חלק א' (סימן קטז). וכן כתבו עוד מהגאונים והראשונים, להשוות דין שליח ציבור בימים הנוראים, לשליח ציבור בתעניות ציבור. והטור והשלחן ערוך בהלכות תעניות (סימן תקעט סעיף א') הביאו כל המעלות הנ"ל לענין שליח ציבור בימי תעניות, והוסיפו מה שכתב הרמב"ם (פרק ד' מהלכות תעניות הלכה ד'), שלא יהיה בבניו ובבני ביתו וכל קרוביו הנלוים עליו בעל עבירה, אלא יהיה ביתו ריקן מן העבירות.

ובסדר רב עמרם גאון השלם חלק ב' (סימן נה) כתב: ושאילו מקמיה מתיבתא, שליח צבור שמרננים עליו בדברים רעים, מהו להוציאו ולהכניס אחר תחתיו, ואתיבו הכי, דבר זה צריך שאלה? בודאי הדין נותן להוציאו ולהכניס אחר תחתיו. מי שמרצה בין ישראל לאביהם שבשמים הלא צריך להיות צדיק וישר ונקי בגופו מכל דופי. אם אינו כן, כבר אמרו חכמים בגמרא (תענית טז ע"ב) היתה לי נחלתי וכו', זה שליח צבור היורד לפני התיבה שאינו הגון. זאת בשליח צבור היורד לפני התיבה סתמא, אפילו בחול, אפילו בלא יום תענית, כל שכן בראש השנה וביום הכפורים וביום תענית ובכל יום שצורך להרבות ברחמים, שצריך השליח צבור להיות כמו ששנינו, רבי יהודה אומר מטופל ואין לו וכו', עד שלא יצא עליו שם רע בילדותו. השתא כל כך אנו צריכים אפילו מילדותו, מרננין עליו עכשיו לא כל שכן שמסלקין אותו. עכ"ל. והביאוהו להלכה כמה ראשונים. ומדברי כל הגאונים והראשונים הנ"ל מתבאר, דאפילו בחול בעינן כל המעלות הנ"ל, ועל כל פנים בראש השנה וביום הכפורים, דינם כדין תעניות, ובעינן בהו כל המעלות הנ"ל. (וזה כמו שכתבו האור זרוע חלק א' סימן קטז, והמאירי בחיבור התשובה עמוד תקכא, שדין ראש השנה ויום הכפורים כדין תעניות).

ולכאורה היה נראה לומר דלא מיירי כל הגאונים והראשונים הנ"ל אלא כשלא עשה תשובה, אבל בעשה תשובה שפיר מהני תשובתו, שלא אמרו בברייתא ופרקו נאה שלא יצא עליו שם רע בילדותו, אלא כשלא עשה תשובה. אלא שבשו"ת רבנו יוסף אבן מיגאש (סימן צה), נשאל על שליח צבור שמרננין עליו בדברים רעים, והביאו השואלים ראיה מסידור רב עמרם גאון הנ"ל, שצריך להחליפו, ודחה ראיה זו המורה הראשון, ואמר שדברי הגאונים הם במי שעדיין הקול מתמיד עליו, וזה אין עליו רינון במה שהוא עתה, אלא במה שקדם. והשיב הר"י מיגאש, שאם רינון זה עודנו עליו, ראוי לסלקו, לפי שהתמדת יציאת הקול עליו הוא מאמת בו הפיסול וכו', אמנם אם היה הרינון על מה שעבר, ועתה אינו חשוד, ונראית עליו התשובה והטוב, אין מסלקין לסיבת מה שקדם, שהואיל וכבר שב ותיקן דרכיו, לא נשגיח על מה שכבר היה. ועיקר מה שאנו צריכין בשליח צבור שלא יצא עליו שם רע בילדותו, הוא לענין היותו עובר לפני התיבה בתענית צבור בלבד וכו', אבל בזולת זה מהתפילות לא נשגיח על זה, אלא מכיון שראינו אותו עתה הולך בדרך ישרה, ונתראית עליו התשובה, מותר להתפלל אחריו וכו'. עכת"ד. ומוכח שמסביר כן בדברי הגאונים, שהרי נשאל על דברי הגאונים הנ"ל. ומשמע דלא מהני תשובה אלא לענין שאר ימות השנה, אבל לענין תעניות לא מהני. ומסתברא דהוא הדין לענין ראש השנה ויום הכפורים, וכנ"ל בדברי הגאונים והמאירי והאור זרוע, שהשוו דין תעניות לראש השנה ויום הכפורים.

וכן גם בספר כל בו (דף קי ע"א), שהביא תשובת רבנו האי גאון, אודות שליח צבור שיצא עליו שם רע, ונחשד באשת איש, וראוהו נשים כשרות, ונדחה מלהתפלל אחריו. אחרי כן הראה עצמו כי עשה תשובה, וכי הוא יושב בתענית כל ימיו, ובעת שנחשד החרים על עצמו אם עשה זה המעשה, אלא שמתוך דבריו נראה כי היה לו ייחוד עמה, אמרו מקצת שמותר להתפלל אחריו, ומקצת אמרו שלא יתכן לקובעו שליח צבור לעולם, יורנו אדוננו הגאון האמת. והשיב רבנו האי גאון, שורת הדין שאין לך דבר שעומד בפני התשובה, אלא כל השבים שהקדוש ברוך הוא יודע כי נתחרטו על מה שעברו וכו', ובני אדם אף על פי שאינן יודעין הנסתרות, אלא הנגלות, כשעבר זמן מרובה ואין נראה עליו לא בגלוי ולא בסתר דבר שלא כהוגן, והלב מאמין בו כי חזר, מקבלין אותו וכו', אבל ביום תענית אין מורידין אותו לפני התיבה בזה לפי שאין פרקו נאה, וכבר יצא עליו שם רע בילדותו. עכת"ד. וכן מבואר בתשובות הגאונים שערי תשובה (סימן נ' ונ"א) בשם רבנו האי גאון. ומבואר יוצא שאף לדעת רבנו האי גאון לא מהני תשובה כדי להעבירו לפני התיבה בתעניות (או בראש השנה ויום הכפורים).

אולם מאידך גיסא בשו"ת הרדב"ז חלק ה' (סימן ב' אלפים וע"ח) הביא תשובת הרמב"ם שנשאל בכיוצא בזה, אם חזן שעבר עבירה, ונענש עליה, אם יסירוהו ממינויו אחר שקבל עונשו, או לא, והשיב, שאם נתקיים עליו העדות (שעבר עבירה), אינו מן הדין להסיר אותו אם קבל עליו מה שהוא חייב, שאין מורידים אדם מקדושתו מסנהדרי גדולה ועד חזן הכנסת, אלא אם כן עבר עבירה בפרהסיא. (ונזכרה תשובה זאת בברכי יוסף אורח חיים סימן נג סק"ט, ובשערי תשובה שם ס"ק לא. והובאה בשו"ת הרמב"ם פאר הדור הנד"מ, בסימן פה). ומבואר יוצא מדברי הרמב"ם דתשובה מהני בכל ענין, אלא אם כן עבר בפרהסיא. (ועיין בשערי תשובה אורח חיים סימן נג ס"ק לא, שכתב בדעת הרמב"ם בתשובה, דבקיבל עליו מה שהוא חייב אין מורידין אותו אפילו עבר בפרהסיא). ומשמע מדברי הרמב"ם שמשאירים אותו בכהונתו לגמרי, ואף בתעניות או בראש השנה ויום הכפורים, שהרי לא חילק בזה. ואם כן יוצא איפוא שבעבר בפרהסיא לכולי עלמא לא מהני תשובה להשאירו בכהונתו, ורק בעבר בצינעא מהני תשובתו לדעת הרמב"ם. ובאמת שאף לדעת הרמב"ם יש לומר דלא מהני תשובה למנות לכתחלה בעל תשובה לחזן, ומה שכתב הרמב"ם דמהני תשובה, אינו אלא לענין מי שהוא כבר חזן, שאין להעבירו מכהונתו, שמכיון שעלה שוב אינו יורד. ודו"ק. וכן כתב חילוק זה המגן אברהם (סימן נג סק"ז), דהא דבעינן שלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו, היינו לענין שלא למנותו לכתחלה, אבל אין מעבירין אותו מפני זה.

לאור האמור מתבאר שלדעת כל הפוסקים מי שעבר עבירות בפרהסיא אין למנותו לשליח צבור בתעניות ובימים הנוראים, ואפילו עשה תשובה. וגם בעבר עבירות בצינעא, דעת רב עמרם גאון ורב האי גאון ורוב הראשונים דלא מהני תשובה למנותו לחזן לראש השנה ויום הכפורים. וגם לדעת הרמב"ם בתשובה, יש לומר דלא מיירי אלא לענין שאין להעבירו, אבל למנותו לכתחילה שמא אף הרמב"ם מודה שאין לעשות כן. ואמנם לענין שאר ימות השנה, נראה שיש להקל למנותו אפילו לשליח צבור קבוע, וכמבואר בדברי הגאונים והראשונים הנ"ל. וכן כתב האור זרוע חלק א' (סימן קיב), שבעשה תשובה מותר למנותו לשליח צבור, ואפילו הרג את הנפש בשוגג. והביאו להלכה הרמ"א בדרכי משה (סימן נג סוף סק"י), ובהגה שם.

ומה שכתב מרן השלחן ערוך דבעינן שלא יצא עליו שם רע בילדותו, יש לומר דלא מיירי אלא בלא עשה תשובה. וגם איכא ספק ספיקא להקל, שמא דוקא בימים הנוראים ובתעניות בעינן שלא יצא עליו שם רע בילדותו, וכדעת הרמב"ם הנ"ל, וכמו שפסקו גם הרא"ם והמהרש"ך והמהר"א ששון והלחם משנה. ואם תמצא לומר דאף בשאר ימות השנה בעינן כל המעלות הנ"ל, שמא בעשה תשובה על כל פנים יש להקל. וכן הסכימו רבים מהאחרונים, להקל בעשה תשובה. (והובאו דבריהם בספר הלכה ברורה חלק ד' סימן נג בשער הציון ס"ק טז). ומדברי כמה מהאחרונים מתבאר דדוקא בכל ימות השנה יש להקל, מה שאין כן בתעניות ובראש השנה וביום הכפורים, שיש להחמיר. וכן כתבו בהדיא העולת תמיד והפרי חדש והאליה רבה והמשנה ברורה (ס"ק כב). ועיין עוד במה שכתב בזה מרן זצוק"ל בשו"ת יביע אומר חלק ג' (חלק אבן העזר סימן ח' אות יג).

ומכל מקום בדור האחרון בהרבה מקומות נוהגים להקל בזה, ואין מדקדקים לבחור שליח צבור לימים הנוראים שהיה ירא שמים מנעוריו, ופעמים רבות שממנים לשליח צבור בעל תשובה שהיה עובר עבירות בפרהסיא, ואפילו עבירות חמורות, כגון חילול שבת ואכילת נבלות וטרפות וכיוצא בזה. ושמא סמכו בזה על מה שכתב המהרש"ל בתשובה (סימן כ') הנ"ל, שאף הטור לא הצריך כל המעלות הנ"ל אלא למצוה מן המובחר. ואף על פי שהמהרש"ל לא מיירי אלא לענין שאר ימות השנה, מכל מקום הרי המהרש"ל כתב להוכיח כן מדברי הטור שהשמיט דברי הברייתא, ורגיל לשנות בהלכות ובמדרש ואגדות ובקי בכל הברכות, והרי הטור עצמו (סימן תקעט) השמיט כל הנ"ל אף לענין תעניות, ואם כן יש לומר שלדעת הטור אף בתעניות ובימים הנוראים הוי למצוה מן המובחר ותו לא.

ואף על פי שלענין הלכה נראה שקשה לסמוך על הסברא הנ"ל להקל, נגד מה שנראה מדברי כל הפוסקים להחמיר, ולכל הפחות במקום שאפשר למצוא חזן שהוא ירא שמים מנעוריו, אולם עדיין יש מקום להקל מטעם אחר, שהרי רוב בעלי תשובה שבזמנינו לא למדו ולא ידעו קודם לכן דרך הנהגת התורה, ומנעוריהם לימדום בבתי ספר חילוניים, וידוע שדעת רבים מפוסקי זמנינו דחשיבי כתינוקות שנשבו בין הגוים (ועיין בזה בשו"ת בנין ציון החדשות סימן כג, ובחזון איש יורה דעה סימן ב' אות כח, ובשדי חמד כללים מערכת מ' כלל פו, ובציונים שהובאו בזה בספר הלכה ברורה חלק ד' סימן נג בשער הציון ס"ק יז), ואם כן הוו כאנוסים, שכתב המגן אברהם (סק"ח), דאם עבר עבירה באונס לכולי עלמא מותר, וכמו שכתוב בסימן קכח (סעיף לה). ומה גם שנראה מדברי רבים מהאחרונים, דאפילו בעבר עבירה בשוגג יש להקל לגמרי, כל שעשה תשובה, וכמו שכתבו האור זרוע והרמ"א הנ"ל, וכל שכן בעבר באונס.

ונראה עוד שאין לחלק בין עבירות של גילוי עריות לבין שאר עבירות, וכמו שנראה מדברי הכנסת הגדולה (סימן נג הגהות הטור), והמגן אברהם (שם), בשם כמה מגדולי האחרונים, דאפילו בהמיר דתו יש להקל בעשה תשובה.

ויש להוסיף עוד, שהרי כמה מהראשונים הזכירו מעלות נוספות שצריך שיהיו בשליח ציבור, כגון שיהיה בן שלשים שנה, ויהיה נשוי, וכתב בשו"ת שביתת יום טוב (חלק אורח חיים סימן י'), שאם יש שליח צבור שהוא גדול בתורה ובמעשים טובים, אלא שאינו נשוי, משפט הבכורה לתלמיד חכם. והביאו מרן זצוק"ל בשו"ת יחוה דעת חלק א' (סימן נב), ושכן כתב כיוצא בזה הגאון רבי שמעון גרינפלד בשו"ת מהרש"ג חלק ב' (סימן לז). וכן כתב המשנה ברורה (סימן תקפא ס"ק יג). וכן כתב בשו"ת שואל ונשאל חלק א' (סימן יט) לענין שיהיה בן שלשים שנה, שתלמיד חכם בן פחות משלשים שנה, קודם למי שאינו תלמיד חכם והוא בן שלשים שנה. ובאמת שבאור זרוע חלק א' (סוף סימן קטז) כתב בזו הלשון: ושליח צבור שאין מבין כל כך וקולו ערב והעם מרוצים אתו, ויש שם תלמיד חכם אחד שיודע לישא וליתן ואין קולו ערב, איזה מהם עדיף, כך אמר מר רב יהודאי גאון, ודאי תלמיד חכם עדיף, לפי שהוא מבין מה שידבר, וזה שקולו ערב אינו מדבר כשורה. ע"כ. וכן כתב המרדכי (חולין סימן תקצז) בשם תשובת הגאונים. והביאו להלכה הרמ"א בדרכי משה (סימן נג סק"ד), ובהגה. ועיין עוד בתשובות הגאונים (אסף תרצ"ג), ובשו"ת הגאונים שערי תשובה (סימן שנב), ובאוצר הגאונים תענית (סימן נד). אולם יש לדחות דהתם מיירי כשזה שאינו תלמיד חכם, אינו מבין ואינו יודע לשון הקודש, וכשאינו יודע מה אומר כלל, גרע טפי לשליח צבור ומליץ יושר בין ישראל לאביהם שבשמים. ודו"ק. ועיין ביפה ללב חלק ג' (סימן נג סק"ב).

השארת תגובה