ילדים: תאכלו 'חמצוצים' לארוחת צהריים

שרה פכטר עוד לא מצאה מישהו מוסמך ומקצועי שיגיד לה: 'תני לילדים שלך הרבה ממתקים'​ • את הסיבות לכך אין צורך לפרט, אבל דווקא מהניסיון שלה היא למדה משהו מעניין על ממתקים, תזונה וילדים • כך זה עבד בבית משפחת פכטר

'חמצוצים'
'חמצוצים'
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

בשבת נקשתי על דלתה.

צרחות אימה שהחרידו אותי בקעו מכיוון המטבח שלה, ולמרות שאני משתדלת שלא תידבק אלי תווית של ה'יאכנע' המיתולוגית, תוחבת החוטמים בכל חור, לא יכולתי להימנע מלברר את פשר הזעקות.

ריקי ישבה ליד שולחן המטבח, כוס קפה קרה לצידה, התינוק מכורבל בזרועותיה, ובת הארבע משתוללת על הרצפה, רוקעת ברגליה ומקימה קולות זעקה, כאילו מישהו מכה בה קשות.

"היא רוצה עוד שוקולד", ריקי שיתפה אותי.

"אז תני לה, וסיימת עם הסאגה", הצעתי לה.

"לא. היא קיבלה מספיק ממתקים היום וחייבת לאכול בסעודה שמתחילה בעוד שעה. היא חייבת ללמוד גבולות".

"תתפשרי איתה, תני לה רק עוד קובייה אחת ותבהירי לה שזו אחרונה ודי", רחמי גברו על הקטנה או על האוזניים שלי.
ריקי התעקשה. "אפילו לא פירור!"

עכשיו אני רוצה להעלות משפט שיקומם אתכם, אין לי ספק, אבל הנה אני לוקחת על עצמי את הסיכון שתרססו אותי בגלונים של זעם: ​הורים, אני מבקשת שתפסיקו להתעמת עם הילדים בגיל צעיר. זה לא עוזר, זה מתסכל, והעימות מכניס לאווירה לוחמנית של הורה-ילד.

רגע, רגע, תנו לי להסביר.

במקום של סכנה אין פשרות. הילד רץ לכביש? נוגע בחשמל? מדובר בפיקוח נפש, (ואגב, שימו לב, גם אם תגערו בבן שלוש ואפילו בן השש, שלא לרוץ לכביש אתם חייבים לשמור עליו ולהעביר אותו כביש.) אבל בתחום האפור, אל תיכנסו לעימותים!

• ​את הניסוי הבא ערכתי על הבת שלי, היום בחורה גבעולית ששומרת על משקלה בקנאות, והלוואי שהייתי אוכלת בריא כמוה.
היא אהבה מתוק, הייתה מכורה בעיקר לשוקולד, לחטיפים מתוקים וכל דבר שיש בו סוכר, מסוכריות ג'לי ועד בכלל.

אז נכון, לא הייתי קונה כמויות של ממתקים ומאפשרת לה לאכול אותם בוקר, צהריים וערב, אבל לו יצויר שהיא ראתה חבילת 'חמצוצים' וביקשה עוד אחד ועוד אחד, נתתי לה בשמחה. אם היינו במסיבה או יום הולדת מעולם לא עצרתי אותה או הגבלתי אותה, מהסיבה פשוטה, כי בכל תחום המזון, בסופו של דבר הילדים מגיעים לאיזון לבד, אם מציעים להם את כל אבות המזון לצד מוצרים מתועשים.

היום היא בחורה שמעדיפה מלפפון וחסה על פני סוכריות גומי ותוכלו לשחד אותה בסלט עלי בייבי יותר מאשר שוקולד שוויצרי מעולה.

ויש לי חדשות בשבילכם, הממתקים של הילדים זה לא על חשבון האוכל, כי שימו לב, ישנם ילדים שלא אוכלים הרבה נקודה. אל תילחמו איתם כי תאמינו לי מניסיון ענף, שיגיע היום שהם לא יפסיקו לאכול, חבל על הטרחה של הריצה עם הבננה והירקות החתוכים שאתם דוחפים בכוח.

זה לא שתבואו אלי הביתה ותגלו ארונות עמוסים בצבעי מאכל, ממש לא. אני לא מכניסה באמצע השבוע ממתקים הביתה. אני קונה חטיפים רק לשבת, ובאמצע השבוע קורה שאני לוקחת ילדים למכולת והם יבקשו ממתק ואז אקנה להם. אבל אם כן יש ממתק בבית, אני לא נלחמת שלא יגעו בו.

מה שבעצם אני רוצה לומר תקף להרבה תחומים בחיים.

• ​גם בלימודים, למשל.

ילד שזקוק לעזרה לימודית, לתגבור, חובה לתת לו, אבל כל ילד נורמטיבי אחר, שיכול להסתדר עם המטלות הלימודיות שלו, אסור להפוך לשרת החינוך הצמודה שלו.

יש להם שיעורי בית? זו אחריות שלהם. מספיק לרדוף אחריהם!

אם הילד לא יכין שיעורי בית מעצלנות, שיתמודד עם התוצאות בבית הספר מול המורה. אתם ההורים צריכים לספק לו את הקרקע המתאימה: בית עם תנאים נוחים ושקטים להכנת שיעורי בית, ציוד מתאים וקביעת סדר יום הגיוני עם הקצאת זמן להכנת שיעורים. אבל להיות השוטר שעומד על המחברות שלו? לא ולא!

בדבר אחד אני לא חוסכת, באהבה. תאהבו אותם, תחבקו אותם, תעודדו אותם, תגידו להם עד כמה הם נפלאים.
כי הם באמת נפלאים!

גם אם הם רצו עוד קוביית שוקולד או לא הכינו שיעורי בית…

תגובה אחת
  1. שרה יקרה
    הגישה שלך לחיים זורמת ובריאה.
    רק אם אפשר להאיר:
    הממתקים הם אסון לבריאות ילדינו. גם במינון קטן
    והם גורמים גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך נזק ממשי לבריאות.
    כדאי לעיין בהלכות הבריאות שמובאות ברמב"ם ולדעת שהן מצוות שנצטווינו בהם לשמור על הבריאות ממש כמו מצוות אחרות. החינוך לאורך חיים בריא חייב להתחיל מהגיל הקטן ביותר.
    אז גם בשבת כשנרצה לענג את ילדינו ניתן להם פרות מתוקים אגוזים.
    ואל תרימי גבה… זה אפשרי! בתוך עמי אנוכי יושבת.
    מה עוד שילדים הם אמיתיים וקל להם לקבל כאשר הם רואים שהלכים עם האמת.
    רק אחרי שתצברי ידע אמין בנושא הבריאות והתזונה, תכתבי טור שייתן לאמהות ידע ותובנות…
    כל עוד לא עשית זאת תמשיכי להאיר וללמד על חינוך משמעת ואהבה…..
    בהערכה!!

השארת תגובה