מפקד זק"א ביומן מיוחד על שבוע החילוץ בת"א

חיים אוטמזגין, קצין ביחידת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף ומפקד היחידות המיוחדות של זק"א, ביומן מרתק על משימת החילוץ שנמשכה שבוע ימים באתר קריסת החניון בשכונת רמת החייל

חיים אוטמזגין בחילוץ
חיים אוטמזגין בחילוץ
>> בעל עסק? לחץ כאן לבניית אתר אינטרנט בחינם!

יום שני 5/9/2016 11:26: יש אירוע חריג ואני יוצא, אלו היו המילים שהופרחו בחלל הבית בטרם סגרתי את הדלת בדרכי אל הלא נודע.

בבוקרו של יום עבודה מתוכנן, בעיצומו של ניסוח מכתב שנותר פתוח על צג המחשב במשך כמה ימים, הכול נקטע, בדרך אני מקבל דיווחים, מבין שלא מדובר בעוד אירוע שיסתיים תוך כמה שעות אלא במשימה שעתידה להימשך יממות רבות.

11:48 – אני חונה בחניית בית החולים אסותא שברחוב הברזל, לובש את אפוד המחלץ השוכן דרך קבע ברכבי, בידי האחרת אוחז בקסדה וחוצה את המחסומים המנסים לבלום את כמות האנשים הממהרים להגיע לזירה, חלקם מחלצים ואנשי כוחות ביטחון, חלקם האחר סקרנים וכאלו החפצים בכל ליבם לעזור. אני מביט אל פני האתר, מבין שיש מספיק אנשים שיחלצו את הנפגעים הגלויים ומפנים את המשמעות שבחילוץ אלו שלכודים.

יש בו משהו באותו מבט, זה לא מבט של כאב זה לא מבט של צער. אין זמן לכאוב ולהצטער צריך להתחיל לעבוד מהר, נכון ובעיקר בטוח.

המבט של מחלץ ברגע הראשון, מכיל ערכים שונים ממבטו של הדיוט-חילוץ, אני מנסה לקלוט מי מהרבים באתר עובד המקום, מי מנהל עבודה, כמה קומות היו, ממה הם בנויים, היכן היו עובדים, מהיכן משיגים שרטוטים של המבנה, רשימת עובדים ועוד אין ספור נתונים שעתידים להשפיע על עבודת אנשי החילוץ באתר.

אני מוצא את עצמי לבוש בגדי שיגרה, חולצה לבנה מכנס שחור ונעלי אלגנט, על כתפי ווסט צבאי המשייך אותי כקצין ביחידת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף (היחצ"א), על ראשי קסדה של הכתומים, מתחיל לשוחח עם אנשים, צועק לאחד המתנדבים "תביא לי דף ועט", ועד שאלו מגיעים אני רושם פרטים על גב היד, פרטים שיסתברו כקריטיים למאמץ החילוץ הממושך.

לא עוברות דקות ועיניי מצטלבות עם מפקדי, מפקד היחצ"א אל"מ דודי מזרחי, הוא מביט בי ובמעשיי, "מודיעין אוכלוסיה?" הוא שואל, ואני מתחיל להמטיר עליו את המידע שכבר הצלחתי לצבור. "מעולה", הוא אומר לי, מרגע זה אני ממנה אותך לרכז את מודיעין האוכלוסייה ולהציגו בהערכת המצב.

קול ההמולה מתחלף בשיח מקצועי. צוותי הכיבוי המיוחדים בפיקודו של "דקלו" מקבלים גיזרה, צוות חילוץ מהנפה הסדירה מקבל אף הוא גיזרה. עוד פצוע שחולץ מההרס עובר, ואני רץ לעברו ומתחיל לתשאל אותו היכן היה והאם היה מישהו עמו, רושם את הנתונים וממשיך ללקט מידע – כמה פצועים פונו לבית החולים, מה שמם, מקבל רשימת עובדים ממנהל האתר ומתחיל לבדוק מי בחוץ ומי חסר, בשלבים אלו מצטרף למאמץ קצין האוכלוסייה היחידתי סא"ל רפי סדי שלוקח על עצמו תחקור ותשאול פצועים בבתי חולים ועוד שלל משימות שרק איש אוכלוסייה יודע עליהם.

12:15 מאתרים גוש בטון חשוף, מניחים עליו פלטת עץ מזדמנת, פורסים תכניות של האתר ומתחילים לסמן עליו נקודות ציון ולצידן שמות, השמות שמרגע זה כל המאמץ מכוון לאתרם אי שם עמוק תחת שכבות הבטון והעפר.

מרגע זה הלכה ונעלמה לה היכולת להתבונן בשעון, לזכור שעות ובשלב מאוחר אפילו לזכור באיזה יום אנחנו, מהרגע בו היחצ"א קיבלה על עצמה את המשימה של הובלת מאמצי החילוץ, נדרשתי לחבוש את כובעי הנוסף כ"מפקד היחידות המיוחדות של זק"א", מאמץ אינטנסיבי של גיוס מתנדבי זק"א שהוסמכו כמחלצים ולקחו חלק באימוני היחידה בשנה האחרונה. אני אומר "מאמץ", כי עשרות מתנדבים מתקשרים ומבקשים להצטרף למאמצי החילוץ, שיחות אחרות נועדו לקבל ולמסור מידע עליו הייתי אחראי ועוד סתם שיחות מאלו שכלל לא ידעו שאני נמצא בזירה.

היומן המלא של השעות המסעירות יפורסם ביום שישי ב-'כל ישראל' וביום ראשון באתר כל הזמן

השארת תגובה