הימים הנחמדים: תכנית עבודה לא-ל-ו-ל!

רוב ימי חודש אלול עוד לפנינו, וזה הזמן לקחת את מכלול הימים הללו, לקבוע תכנית עבודה ברורה, ולהאיר לפחות תחום אחד שבעקבות פעילותנו יואר לאורך השנה כולה • הצעה ליעד אחד כזה, שיכול להיות אבן דרך לכולנו

הרב צבי אזרחי
הרב צבי אזרחי

"הנה הימים הנחמדים ימי אלול מתקרבים ובאים, מי יתן שיהיה בידינו להשיגם ולעשות אותם ימי רחמים, שהכל תלוי ביד האדם" (אור יחזקאל למשגיח רבי יחזקאל לווינשטיין זצוק"ל).

***

ימי אלול התרגשו עלינו, כתמיד – "ללא הודעה מוקדמת", וממש מתוך תוכם של ימי "בין הזמנים" כבר מהדהד בנשמתנו קולו של השופר הקורא להתעורר ולהתנער מ"הבלי הזמן".

חושבני כי ראוי להאיר פרט חשוב שייתן מימד חדש וחשוב לעבודת הימים הללו.

לפני שנים, רואיין בתקשורת הבעלים והמייסד של ענקית התרופות "טבע", מר אלי הורוויץ ז"ל. לשאלת המראיין מה סוד ההצלחה של "טבע", ענה: בניגוד להרבה מפעלים בארץ אשר רק מתחילים לייצר ולהרוויח וכבר בעליהם מנהלים חיי ראווה עתירי תענוג וכסף ללא מחשבה – אפילו קטנה – קדימה, ב"טבע" קיימת תוכנית עבודה לכחמש שנים קדימה! כך שכל עובד בחברה בכל העולם יודע מהי עבודתו הספציפית כנגזרת מהתכנית הכללית, ומה עליו למדוד כדי לדעת באם עמד ביעדים! סודה של "טבע" אפוא – סיכם – הוא תכנית כלכלית ברורה ומחייבת!

אני לוקח מהראיון הזה הרבה, להבדיל אלפי הבדלות, לעבודת ה'.

הדבר החשוב ביותר, המשמעותי ביותר והנחוץ ביותר לאורך השנה כולה, הוא עבודת האדם בבניין אישיותו, בתחום המידות ובתחום התורני. יש לזה הרי השלכות על העתיד הפרטי שלו והכללי של עם ישראל , ק"ו בימי אלול, אז המשימה היא עילאית מאד , והנה, אין תכנית עבודה!

מה אני רוצה מעצמי בתקופה הזו? לאן אני רוצה להגיע למחרת שמחת תורה (מעבר לצער על סיום תקופת החגים…)?
הגיע הזמן לקחת את מכלול הימים הללו, לקבוע תכנית עבודה ברורה, ולהאיר לפחות תחום אחד שבעקבות פעילותנו יואר לאורך השנה כולה.

להלן – לענ"ד ולמיעוט ערכי – הצעה לסדר, יעד חשוב מאין כמוהו. באם נוכל לכבוש אותו ב"אלול" הנוכחי, עשינו הרבה!
בספרו המיוחד "שערים בתפילה", מביא הגר"ש פינקוס זצ"ל בפרקי הסיום (פרק ה') את דברי הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג פנ"א): "ודע שמעשה העבודות האלו כולם, כקריאת התורה והתפילה ועשות שאר המצוות, אין תכלית כוונתם אלא להתלמד ולהתעסק במצוות הש"י ולהפנות מעסקי העולם, וכאילו אתה התעסקת בו יתעלה ובטלת מכל דבר זולתו".

מדברי הרמב"ם הללו למד הגר"ש זצ"ל יסוד עצום, "שעצם מה שהשי"ת נמצא עם האדם בשעת העבודה, יש בזה יותר תכלית מאשר סגולות הנוראות של כל עבודה ומצוה לעצמם"!

ומזה הוא מחדש חידוש הנוגע לחשיבות הריכוז בתפילה והפניות שצריכות להיות למתפלל באשר הוא, שכעת עסוק במצווה כש"איתו" בורא עולם:

"ואם כן, כאשר נמצא האדם באמצע עבודתו ועומד לפניו יתברך בפועל, ובאמצע פוסק לענין אחר, הרי ברגע זה התנתק מן הקירוב והדביקות שהיו לו"!

וכך סופר לימים (מתוך "השמש בגבורתו" חלק א' עמ' 542) על אחד הצדיקים, שבמהלך נסיעה שערך מא"י לארה"ב, חנה המטוס בחניית ביניים בפריז, שאמורה הייתה להמשך כשעה. הנוסעים כולם ירדו בינתיים לחלץ את עצמותיהם ולהזין עיניהם במראות שמסביב, ואילו הרב החל מכין עצמו לתפילת מנחה.

והנה, בעודו אוחז בעיצומה של תפילת שמונה עשרה, תם פרק הזמן של חניית הביניים. כל הנוסעים עלו ותפסו איש איש את מקומו כשברקע כבר נשמע נהם המנועים בטרם טיסה, מלבד המושב שלו שנותר ריק…

לצוות המטוס אצה הדרך. שוב ושוב השמיעו מערכות הכריזה את שמו בבקשה שימהר לשוב ולעלות, אבל הוא כאילו ולא היה שם. הוא היה שרוי בעולמות אחרים. גם הערה של פלוני שהעז ללחוש באוזנו של המתפלל כי בעוד שלוש דקות יהיה מאוחר מידי והוא ייאלץ להישאר שם בשדה התעופה לבדו, לא הועילה. הדברים כמו לא הגיעו לאזניו.

רגעים נוספים חלפו. הקברניט איבד את סבלנותו, נעל את הדלתות ו…המריא. בלעדיו.

לא ידוע לנו כיצד המשיך את דרכו, האם צרור כספו ומסמכיו האישיים היו עמו אם לאו, אבל גם בלאו הכי, כאשר כל מזוודותיו בבטן המטוס בלי שאי מי יבטיח לו למצוא אותן לבסוף, וקול הכרוז קורא בשמו שוב ושוב , דוחק בו לסיים – והוא כחרש לא ישמע ועל משמרתו נותר לעמוד – לאו מילתא זוטרתא היא.

כתלמיד לאותו צדיק, הרשה לעצמו רבי שמשון לשאול אותו זמן מה לאחר מכן: "רבי, איך עשית את זה? אמנם להישאר בפריז – גם אני יכול, אבל להתרכז בתפילה בכאלו רגעים – אינני מסוגל. איך התפללת? וכי חשבת שהמטוס ימתין?"

הרב לא הרחיב בדברים, אך נידב משפט קצר שכבר הסביר הכל: "היה לי טוב שם!"
התפילה, שהיא הבריח המרכזי של חיינו, ובפרט בימים הללו ששפתינו מרחשות תפילה באופן מוגבר, יכולה לשמש יעד שמהותו לא רק להתפלל ולסמן לעצמינו שהתפללנו, אלא להתנהל בריכוז, בדבקות, ברציפות וללא ניתוקים.

רבי מרדכי מלכוביץ זיע"א היה אומר: "כל תיבה שבתפילה צריכה להיאמר עד כלות הנפש. אם אומרים "אדון" וחושבים כבר לומר "עולם" – אין זו תפילה לשמה….!"
יעזרנו הי"ת ונצליח. חודש טוב.

השארת תגובה