פרצוף ופנים • הרב אבנר קוואס

הפנים מלמדים על פנימיותו של האדם, אופיו ואישיותו • האיש והאשה שונים בתווי הפנים, כדי להבחין מי עומד מולנו עלינו להסתכל בפניו

הרב אבנר קוואס
הרב אבנר קוואס

בטרם ניגש להתבוננות בתכונות האיש והאשה בפרוטרוט, נעסוק בשוני שיש בתווי פניהם. ידוע שפרצופו של אדם נקרא פָּנִים מלשון פְּנִים. הפנים מלמדים על פנימיותו של האדם, אופיו ואישיותו. כמאמר הכתוב: "חָכְמַת אָּדם תָּאִיר פָּנָּיו". כשאדם מתבייש הוא מכסה את פניו, מכיוון שהוא לא רוצה שכולם יראו את מה שמתחולל בקרבו, הפנים הם הצג של האישיות.

האיש והאשה שונים בתווי הפנים, כדי להבחין מי עומד מולנו עלינו להסתכל בפניו. נתבונן בפניה של האשה ונראה שתווי פניה עדינים, רכים, נעימים ולא שעירים. נתבונן בתווי הפנים של האיש ונראה שהם פחות עדינים, מחוספסים, ושעירים. פניה העדינים מלמדים על הרגישות של נשמתה. היא מתלהבת מכל דבר, מתרגשת ללא הרף ומדמיינת בלי סוף… היא גם נפגעת ונעלבת מהר מבלי שאף אחד ירגיש. אופייה הרגשי משפיע לרוב גם על ניתוח של דברים וקבלת החלטות.

לעומתה, האיש לא רגשן באופן מיוחד, הוא נפגע פחות, קשה להלהיב אותו, הוא יותר שכלי וקר, ורוב החלטותיו מּונְּחות בעיקר על ידי השכל.

באופן סכמתי ניתן לומר שבאשה שולט יותר קו הרגש, ובאיש שולט יותר קו השכל.

רמז לאופן ההתנהגות של האיש טמון בכך שהוא נברא שעיר. השיער הוא הדבר היותר חיצוני בגוף. הגבר עטוף בשיער וזה בא לידי ביטוי גם בצורת ההסתכלות שלו שהיא יותר מעטפתית. בדרך כלל הוא רואה את המעטפת, קשה לו לחדור לפרטים קטנים, ולרוב אין לו סבלנות אליהם.

ביטחון

"כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ, וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ, לֹא תִירָא, מֵהֶם: כִּי ה' אֱלקיךָ עִמָּךְ, הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".

במשך שנות ההיסטוריה עבר עם ישראל מלחמות רבות. זה התחיל במלחמת עמלק ביציאת מצרים, ואחר כך מלחמת סיחון ועוג מלך הבשן, מלחמות כיבוש ארץ ישראל, ומאוחר יותר עם היוונים ועד עצם היום הזה.

בדרך כלל עם ישראל היו המעטים והאויבים היו הרבים. יחסי הכוחות כאלה יכולים לגרום כל פעם מחדש לפחד ומורא מול הצבא שממול. לכן, מחזק משה רבנו את עם ישראל באומרו – "לא תירא מהם".

אם כן, איך אפשר בכל זאת להתגבר על הפחד הטבעי של מעטים מול רבים? ממשיך משה רבנו ואומר: "כי ה' אלוקיך עמך". ישנו הבדל גדול בין עם ישראל לאומות העולם, לא בכמות אלא באיכות. אתנו נמצא הקב"ה! "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר" כך כתב דוד המלך בספר התהילים. ובאמת לכל אורך ההיסטוריה ולמרות כל המלחמות, הפוגרומים, והצרות – עם ישראל חי! בהשקפה שכלית בלבד, אין לדבר הזה הסבר. אימפריות אדירות ששלטו על כל העולם נעלמו לגמרי, התפרקו והתמוססו ועם ישראל כבר צועד קוממיות כבר כ-4,000 שנה. איך זה יתכן???

התשובה לכך נכתבה בפרשה – "כי ה' אלוקיך עמך המעלך מארץ מצרים". מהו הדגש על העליה ממצרים? אפשר היה לומר – כי ה' אלוקיך עמך שברא את העולם. כאן ממחיש משה רבנו לעם ישראל את העובדה ההיסטורית שידועה לכל העמים – יציאת מצרים. נגד כל הסיכויים נגד כל הגיון יצאנו גוי מקרב גוי עם נסים עצומים, קריעת ים סוף, עמוד אש, עמוד ענן, מן, שלו במשך 40 שנה. את זה אפשר לחוש הרבה יותר מהעובדה שהקב"ה ברא את העולם, כי זה קרה לנו. קוראים יקרים, גם היום אנו מוקפים במיליוני אויבים ואנחנו עדין המעטים. אסור לנו לירא מהם כי ההיסטוריה הוכיחה שעם ישראל מעל חשבונות השכל והטבע. איך כולם אומרים: עברנו את פרעה, נעבר גם את זה.

ישנו עומק נוסף בפסוק – "כי תצא למלחמה על אויבך". מיהו אויבו האמיתי של האדם – זה יצר הרע! בימים אלו של חודש אלול צריך לעשות חשבון נפש ולבדוק ברוב המקרים מי ניצח את מי? אנחנו את היצר או להיפך. וכאן יש לנו חיזוק גדול – "ה' אלוקיך עמך". היצר הרע הוא מלאך ומי יכול לנצח מלאך? מלאך כולו אש, גדול וחזק יותר מאיתנו אין כאן יחסי כוחות, אלא מזכיר לנו משה רבנו שאתנו נמצא הקב"ה – "הבא להיטהר מסייעין בידו".

וכן אמר דוד המלך בתהילים: "צוֹפֶה רָּשָּע לַצַדִיק וּמְּבַקֵש לַהֲמִיתִּוֹ, ה' לא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ…" הקב"ה נמצא אתנו לאורך כל הדרך, בין מלחמה מול האויבים הגשמיים ובין מלחמה מול היצר הרע. נתחזק בהבנה הזו ונהיה שמחים ומעודדים – "כי עמנו ק-ל".

ללמוד לפייס

אמרו חז"ל: "עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו". במשך השנה גם המבוגרים וגם הילדים פוגעים ומעליבים אחד את השני, ולא תמיד מבקשים סליחה. בחודש אלול עלינו ההורים להדריך את ילדנו ולהרגיל אותם לבקש סליחה ולפייס. אסור לנו לחכות עד יום הכיפורים כי אולי שם זה כבר יהיה מאוחר מידי. צריך לתרגל אותם ולהכין אותם לקראת יום הכיפורים והשנה החדשה.

נא ללמד את הילדים שרק לבקש סליחה זה לא מספיק. כדאי להמחיש להם נקודה זו בסיפור – אדם הלך ברחוב והבחין שלפניו הולך השונא שלו, הוא התקרב אל האיש וסטר לו בצווארו. הסתובב אליו האיש ואותו אדם גילה שזה לא השונא שלו… הוא מיד התנצל – סליחה, לא התכוונתי, חשבתי שזה הוא…, ילדים יקרים האם בקשת הסליחה העבירה לו את הכאב??? האם ההתנצלות יש בכוחה למחוק את המעשה הזה??? בוודאי שלא! אז מה עושים??
צריך לפייס את חברו ולרצות אותו.

ראשית, עליו לקחת אותו לרופא לבדוק שהכל בסדר. שנית לקנות לו משהו שיאכל כדי שניווכח שהכל תקין, ולבסוף להגיש לו זר פרחים ולומר – סליחה!

אשר על כן כדאי בחודש אלול לערוך מבצעים של פיוס וריצוי על העלבות, פגיעות, ונזקים שגרמנו אחד לשני. כדאי לשבת עם הילדים וכל אחד יאמר את מה שיש לו בליבו על אחיו ואז נחשוב ביחד איך אותו האח שפגע יפייס וירצה את הנפגע. אם על ידי שיקנה לו משהו טעים מהמכולת או שיתן לו מחפציו חפץ אחד במתנה.

ילדים שיתרגלו את המבצעים הללו ללא ספק ישרישו לעצמם את המידה הטובה הזאת וידעו שעל טעויות משלמים, מפייסים, וחוזרים להיות חברים.

את התכונה הזאת הם ייקחו גם לעתיד שיגדלו ויתחתנו ויקימו בתים וידעו איך להגיע לשלום אמיתי.

השארת תגובה