הרב הצייר: "נגד כל הסיכויים חזרתי לעצמי"

11 שנה לאחר תחילת שליחותו, סוגר הרב איסקוב מעגל בדמות תערוכה בבניין התרבות של עיריית מוסקבה בה מוצגים ציוריו במהלך השנים • ראיון עם הרב שחזר לצייר אחרי התנקשות בחייו

הרב איסקוב
הרב איסקוב

היה זה בערב שגרתי למדי. הרב עובדיה איסקוב, שליח חב"ד בעיר דרבנט שבחבל דאגסטן המוסלמי חזר לביתו לאחר יום מפרך במהלכו ניהל את הפעילות הרוחנית במקום. בדרכו לביתו הבחין באדם חשוד המתהלך ברחוב בו הוא מתגורר. הרב איסקוב לא ייחס לכך חשיבות והמשיך בדרכו. לאחר דקות ספורות, הבחין הרב כי החשוד נכנס לחצר ביתו ונתקף בבהלה. "שאלתי אותו מי אתה, מה אתה מחפש כאן", שחזר לימים הרב איסקוב.

אלא שהחשוד לא השיב לשאלתו של הרב ובחיוך זדוני הוא שלף אקדח ממותנו וירה לעבר הרב ירייה אחת ונמלט מהמקום. הרב שהתמוטט לאחר מספר רגעים, הבחין בדם רב הזורם מגופו. "הבנתי שאני חייב להילחם על החיים שלי, דפקתי בכל הכח על דלתות הבית עד שהוזעקו כוחות ההצלה".

סיפור ההצלה המופלא של הרב עובדיה איסקוב (שאליו עוד נשוב), שזור בסיפור חייו המופלא לא פחות: הרב ששב למקורותיו במהלך עבודת דיפלומה בציור, הפך לרב קהילה יהודית בדאגיסטאן וחייו ניצלו מתקיפה אלימה, משחזר לראשונה את תחנות חייו ופותח בימים אלו את תערוכת יצירותיו במוסקבה, יצירות שחלקם נוצרו במרתף הישיבה בה מצא את דרכו אל היהדות.

***

הרב עובדיה איסקוב נולד בדַּאגֶּסְטַן בשנות שלטון הקומוניסטים. בצעירותו לא ידע מאום על יהדותו מלבד העובדה כי הוא יהודי. "בית הספר בו למדתי, היה שייך לתנועה הקומוניסטית", מספר הרב איסקוב בראיון ל'כל הזמן'. "לא ידעתי מה זה יהדות, אבל המשפחה שמרה על מסורת בסיסית".

דאגסטן, הממוקמת בשטח קווקז, נמצאת בשליטת רוסיה, למרות היותה מדינה מוסלמית. "תמיד הייתה אנטישמיות באזור", מסביר הרב איסקוב. "אבל דווקא בקווקז היה הכי פחות אנטישמיות מכל המקומות ברוסיה. לברית מילה לא היו מתנגדים כי זו מדינה מוסלמית, אבל מצד שני לימוד תורה היה בסתר". מסתבר שבני המשפחה החביאו את עובדת היותם יהודים עד שאפילו ילדיהם הקטנים לא ידעו אודות יהדותם. "לא ידעתי על זה כלום עד גיל מבוגר יותר".

האירוע הזכור לו במיוחד מימי ילדותו, היה כאשר אחיו הגדול חגג בר מצווה. "אבא שלי אמר לי שגיל 13 זה גיל הבגרות של היהודים, אז עשינו אירוע גדול ויפה בהשתתפות הרבה בני משפחה". כמנהג המקום, בבר המצווה מניחים לחתן תפילין בנוכחות האורחים. "אני זוכר שהרב שהניח לאחי תפילין, הגיע בסתר. אחרי שסיים להניח תפילין, הרב הסתלק מהמקום ונשארנו רק בני המשפחה בלי שום סימן שמדובר בבר מצווה". לשכנים הגויים ששאלו לפשר החגיגה אמרו בני המשפחה כי הם חוגגים לבנם יום הולדת, מה שהיה גם נכון. "לא סיפרנו כמובן להם שיש כאן גם היבט דתי".

למרות הביטחון היחסי שחשו יהודי המקום, הגויים התייחסו אליהם בזלזול ובניכור. "יהודי ברוסית זה עברי", מסביר הרב איסקוב. "אם מישהו היה מזהה אותי והיה אומר עברי, זה היה גורם לפחד. ילדים בבית הספר היו מציקים למי שחשבו שהוא יהודי. גם בעיני אנשים מבוגרים, יהודי היה איש נמוך, שפל ומבוזה. יכל להיות מצב שיש לי חבר טוב שהוא גוי, אבל ברגע שהוא יגלה שאני יהודי, הוא יתרחק ויירתע. היה להם דיסטנס מיהודים. זו ההרגשה שהייתה לי מילדות".

ובכל זאת, כאשר מתבקש הרב איסקוב להיזכר באילו נסיבות הוא נודע ליהדותו, הוא מספר כי בילדותו ביקר בבית חברו היהודי מבית הספר וכשהגיע לביתו, לכד את עיניו מגש כסף עליו היו מונחים נרות. "זה היה טס בצבע כסף, ולא הבנתי איזה שימוש היה בו", הוא משחזר. "שאלתי את חברי מה זה והוא אמר לי: 'אתה לא יודע מה זה חנוכה?' ואז הוא הסביר לי על המנהג להדליק נרות חנוכה ואני זוכר שזה גרם לי לאושר גדול".

מקרה נוסף בו נזכר הרב איסקוב אירע בחג פסח. "התגוררנו בחצר שהייתה מחולקת לכמה בתים בהם היו גרים בני המשפחה המורחבת, ומדי פסח, היו כולם מתאספים אצלנו לחגוג את ליל הסדר. המנהג שלנו היה לערוך את הסדר על הרצפה. זה היה הרגע שאיחד את המשפחה. ההרגשה של פסח כאילו יצאנו ממצרים, ואת זה אני זוכר היטב למרות שלא שמרנו על המצוות בחיי היום יום".

מהציור ליהדות

בילדותו למד הרב אסיקוב בבית הספר והתבלט בכישוריו לציור. כשרונו הייחודי עורר תשומת לב רבה מצד מכרי המשפחה ואף הרשויות שהחליטו להקצות עבורו מלגה למימון לימודים גבוהים לציור באקדמיה הרוסית לאמנות שבמוסקבה. "היה זה אחרי הלימודים בבית הספר", נזכר הרב אסיקוב. "ההחלטה היכן להמשיך הייתה בידי והחלטתי ללמוד בפקולטה לציור".

לאחר ארבע שנות לימוד אינטנסיביות, נחשב עובדיה הצעיר לאחד הכישרונות המבטיחים בתחום. היעד הבא היה ברור: לימודים באוניברסיטה הגבוהה במוסקבה. אלא שהדרך ללמוד באוניברסיטה הגבוהה הייתה רצופה במכשולים. "היה מאוד קשה להיכנס שם, היה צריך קשרים וציונים גבוהים. במשך תקופה לא קצרה הכנתי את עצמי למבחנים ולבסוף התקבלתי".

לאחר שעבר את הליך הקבלה באוניברסיטה, המשיך הרב אסיקוב בלימודי הציור. "בשלב הזה כבר התחלתי ללמוד ציור מונומנטלי" (ציור אדריכלי על גבי קירות ומבנים). לימודיו נמשכו כחמש שנים ובשנה השישית היה עליו להגיש עבודת דיפלומה סופית. "בעבודה הסופית היה על כל אחד מהסטודנטים להגיש עבודה מקורית שלא הייתה מעולם. נותנים לכל אחד שנה לעבוד על זה".

כשהגיע הרב אסיקוב לשלב בחירת נושא הציור, הוא הסתפק והחליט לחקור את שורשיו בתקווה לקבל השראה לציור מקורי. "אמרו לי לצייר נופים מקווקז כי באתי משם, אבל בפנים ידעתי שזה לא אני, רציתי לצייר משהו שקשור לדת שלי, ליהדות, אז התחלתי לבקר בבתי קברות ובתי כנסת בכדי למצוא את שורשיי". במסגרת חיפושיו טייל הרב אסיקוב בספריות ענק בהם היו ספרים על העם היהודי.
באחד מבתי הכנסת בהם ביקר, נזרע השתיל שלדבריו הביא לחזרתו בתשובה. "זה היה כשביקרתי בבית כנסת במוסקבה, ובאותו זמן נערכה שם חופה תחתיה עמדו זוג מבוגרים בשנות השישים לחייהם. לא יודע כיצד להגדיר את זה, אבל הרגשת הטוהר והקדושה שהייתה בטקס החופה, עשתה אצלי משהו. באותו רגע ידעתי שזה מה שאני עומד לצייר".

באותם שנים כאמור, הרב אסיקוב לא היה שומר תורה ומצוות. "לאחר הביקור בבית הכנסת במוסקבה, ביקרתי שם כמה פעמים ובאחד הביקורים נתנו לי כיפה שאותה לקחתי לאוניברסיטה. באחד השיעורים בלימודים שמתי את הכיפה, אחד המורים ראה אותי ושאל אותי מה יש לי על הראש. עד היום לא יודע מה זה נתן לי לחבוש כיפה באוניברסיטה, אולי הרצון לעשות מצוות. המורה אמר לי שאם יש לי כיפה על הראש, צריך שיהיה לך חוטים, כמו היהודים. שאלתי אותו מה זה, והוא סיפר לי שכשטייל בישראל, ראה יהודים עם חוטים שלבסוף התברר לי כציצית".

במרתף הישיבה

בתחילת תהליך החזרה בתשובה, היה הרב איסקוב מקיים מצוות בלי לדעת את משמעותן. כמו חבישת הכיפה, היה הרב איסקוב שומר שבת, אך לא ביום השביעי. "ידעתי שיש יום שבו נחים ולא עושים כלום. אז בחרתי יום בשבוע ולא עשיתי בו כלום. רק נחתי. כל הפעולות הללו, השפיעו עליי בדיעבד".

בשלב הבא ההתקדמות הייתה בקצב מסחרר. "התחלתי להתעניין בחגים ובמצוות, וביקרתי המון בבית הכנסת ההוא במוסקבה". לאחר סיום לימודיו בהצלחה, רצה הרב איסקוב להתחיל קריירה כצייר ואמן, אך החליט לעבור לפרק זמן קצר בבית הכנסת. עם הגעתו, הציעו לו שלוחי חב"ד להניח תפילין והזמינו אותו לישיבה שפעלה במקום. "ביקשתי לדעת את משמעות המילים של 'שמע ישראל', אז תלמידי הישיבה הביאו לי ספרים עם תרגום לתפילות. הרגשתי כאילו עכשיו ה' אומר לי את הפסוקים, 'ואהבת את ה' אלוקיך', כאילו ה' בעצמו פונה אליי".

תלמידי הישיבה הציעו לרב איסקוב להישאר לשבת בישיבה, והוא נעתר. "הסכמתי כי באותו שלב מאוד התעניינתי בכל זה". באחת הסעודות, מסר המשפיע המקומי שיחה לתלמידים והזכיר את דברי חז"ל שאומרים כי במידה וכל יהודי העולם ישמרו שבת אחת, יבוא המשיח. לפי הבנתו של הרב איסקוב, הדברים כוונו כלפיו. "הבנתי ממנו שאם אני יישאר גם לשבת הבאה, המשיח יבוא". וכך היה, הרב איסקוב נותר במהלך השבוע בישיבה. "קראתי תניא וחומש, מאוד התעניינתי בספרים ונשארתי שם עוד שבוע".

סקרנותו העזה של הרב איסקוב, הביאה אותו לנבירה בספרי הישיבה, עד שהתלמידים הניאו אותו מכך. "רציתי להתחיל ללמוד בכל הספרים, אבל הם אמרו לי שצריך לחיות עם תורה, ולא לקרוא ספרים. רק אחרי שנים הבנתי שזה כמו הבעש"ט שסיפר על מלך שילדו היה בשבי של ליסטים וגדל פרא כמוהם. כשנמצא הילד ונכנס בארמון המלך, למרות שהוא לא נהג בגינוני בית המלוכה, האב ריחם עליו ועזר לו לחזור לחיים נורמליים מפני שהבין את מצבו. זה מה שהרגשתי באותו זמן כשרציתי להיכנס לחיים האלו".

לאחר כמה שבועות של שהות בישיבה, החל הרב איסקוב לחשוש לעתידו בציור, מאחר ולא התעסק בזה כלל במהלך שהותו בישיבה. הפתרון לדבר בא דווקא מצד רב הישיבה. "המשפיע אמר לי שזה לא סותר. היה שם מרתף והרב אמר לי שאני יכול לבוא לצייר שם כאוות נפשי. כך הם קירבו אותי בדרכי נועם".

וכך חלפו להם שנתיים ימים, כאשר הרב איסקוב משלב בין לימודיו בישיבה לקריירת הציור אותה ניהל ממרתף הישיבה. "עם הזמן פחות ציירתי ויותר התמקדתי בלימודי עברית כי רציתי לעלות לארץ ישראל". לאחר שנתיים, עלה הרב איסקוב לישראל. "הייתי עדיין בחור צעיר. התחלתי ללמוד בישיבת תוכמי תמימים בקריית מלאכי".

ההתאקלמות בישראל לא הייתה קלה עבור הרב איסקוב ולאחר שנה חזר למוסקבה, שם החל לשמש כאחד מרבני הישיבה החב"דית במקום. "נתנו לי למסור שיעורים בישיבה. בבוקר אחרי התפילה הייתי מוסר שיעור במשניות לצעירים. ובערב, הייתי מוסר שיעור בחסידות לבוגרים. בהמשך התחלתי ללמוד גם שחיטה ועם הזמן התחלתי לעסוק בהפעלת הקהילה".

חלב ישראל בדרבנט

לאחר תקופה במהלכה מסר שיעורים בישיבה, נישא הרב איסקוב לרעייתו ולאחר חתונתו הוצע לו לשמש כשליח הרבי בעיר דרבנט שבחבל דאגסטן בקווקז והוא נענה בחפץ לב. "את השליחות התחלתי לפני 11 שנה", נזכר הרב איסקוב ומספר כי בטרם נפילת מסך הברזל, התגוררו במקום 33 אלף יהודים. "הייתה קהילה יהודית מאוד גדולה. עכשיו יש פחות, בערך 400 משפחות. למרות שאין קהילה גדולה, יש הרבה שלא גרים כאן, אבל מאוד קשורים למקום הזה ומגיעים לבקר".

הפעילות שלו במקום מתפרסת על כל שירותי הדת הנצרכים. משיעורי תורה, ועד סידור קידושין, בר מצווה, בריתות ושמחות נוספות. "בנינו במקום עם השנים מקווה טהרה, גני ילדים, מוסדות חינוך ואפילו מסעדה כשרה למהדרין למי שמבקר במקום".

מקרה ניסי אותו מרבה הרב איסקוב לספר בשיעוריו, קשור לתחילת דרכו, אז התגורר במקום עם רעייתו ובנו הפעוט. "זה היה בשנה הראשונה של השליחות, הבן שלי היה בן חודשיים והיינו צריכים מטרנה מחלב ישראל בלבד, ולא הייתה אפשרות להשיג שם חלב ישראל. בדרך כלל, השליחים שהיו מגיעים לאזור, היו מביאים איתם, אבל אז לא היה לנו".

היה זה בחודש אלול, לפני ראש השנה, המחסור במטרנה כשרה טרד את מנוחתה של רעיית הרב איסקוב ששאלה שוב ושוב כיצד ניתן להשיג את המזון עבור בנה הפעוט. "אשתי שאלה מה נעשה, נביא לו חלב גוי? באנו לקרב אנשים, לא להפך. בסוף אמרתי לה שכשיישאר בקבוק אחרון, אני ייסע לישראל ויביא מטרנה. זה היה בהומור, אבל היא קצת נבהלה".

בהגיע שעות הערב, יצאה רעייתו לטיול הקבוע עם בנה הפעוט. "כאן קרה דבר מדהים. אחרי כמה דקות היא התקשרה וסיפרה לי שמוכרים בבית מרקחת מטרנה מחלב ישראל. רצתי לשם, וראיתי באמת שיש מטרנה עם חלב ישראל. המוכר סיפר לנו שחברה של רעייתו שפעם הייתה בטיול בישראל קנתה לילד שלה כמה חבילות, אבל הילד לא אהב והאישה לא עשתה שימוש בסחורה שרכשה וביקשה מחברתה למכור בבית המרקחת שבבעלות בעלה".

שיחה קצרה לחברתה של רעייתו, הבהירה לבעל בית המרקחת כי יש ברשותה כמות גדולה של מטרנה מישראל שלבטח תספיק לבני הזוג היהודים. "היא אמרה שנשאר לה עוד 8 חבילות מטרנה. זה היה פשוט מדהים. זה סיפור שנתן לנו תקווה וביטחון בתחילת הדרך. הבנתו שיש לנו השגחה צמודה בגלל שאנחנו שליחים של הרב'ה".

מאז, בכל הזדמנות מספר הרב איסקוב את המעשה. מספר חודשים לאחר האירוע, סיפר הרב איסקוב את המעשה באירוע במוסקבה, ואחד המשתתפים הודיע כי בעקבות כך הוא מתחייב להביא כל תקופה חבילות מטרנה מישראל בכדי להסיר את הטרדה הזו מעל הרב ורעייתו. "מאז, במשך שנתיים, היה האיש שולח את המטרנה למוסקבה, שם היה גר אח שלי ששלח לי את זה באוטובוס".

"הבנתי שאני בסכנת חיים"

האירוע המשמעותי בשנות שליחותו של איסקוב, ואשר עמו נפתחה הכתבה, היה לפני כ-3 שנים, אז הותקף הרב איסקוב על ידי גורמים אלימים ומצבו היה בין חיים למוות. "כשאנחנו הגענו לפני 11 שנה", מספר הרב איסקוב, "הייתה קיימת במקום כנופיה מוסלמית קיצונית טרוריסטית. הם עשו פעולות טרור בהרי הקווקז, אבל לא חשבנו שזה קשור אלינו, היהודים". שנה טרם האירוע המדובר, ההתקוממות של חברי הכנופייה עלתה שלב והחלו התפרעויות ברחובות, "זה היה מאוד מסוכן, אבל זה לא נגע אלינו כי אנחנו שליחים של הרבי, זה מה שחשבתי אז".

אלא שבניגוד להערכותיו, הפגיעה כוונה לא פעם גם כלפי היהודים. לפני כעשור, זמן קצר לאחר תחיל שליחותו, הוא הותקף על ידי מוסלמים אנטישמיים, כשאבן גדולה נזרקה לחדר השינה בביתו, בזמן ששהה שם עם אשתו ובנם הקטן. בנס לא נפגעו. יומיים קודם לכן נופצו חלונות בית הכנסת של הקהילה.

האירוע המשמעותי התרחש בשלהי שנת תשע"ג, כשחזר משחיטה בשעת לילה מאוחרת עבור הקהילה היהודית במקום, נורה על ידי מתנקש מוסלמי בפתח ביתו, ונפצע אנושות. "אני זוכר את הערב הזה", משחזר הרב איסקוב. "התעכבתי עד שעה מאוחרת בבית הכנסת, המשפחה ישנה וחזרתי לבית. 2 בתים ליד הבית שלי אני רואה מישהו מתקרב, זה לא היה כ"כ נעים אבל כשראיתי שהוא נכנס לתוך החצר שלי, שאלתי אותו מה הוא מחפש, פתאום הוא חייך והוציא אקדח מחיקו וירה לכיווני".

הירייה כוונה לעבר הלב, אך רגע קודם הפגיעה הסתובב, והכדור פגע בכבד, מה שהציל את חייו. "הרמתי את היד וראיתי הרבה דם שותת. התחלתי להרגיש שהכח שלי אוזל". לאחר הפגיעה ניסה המתנקש לפגוע בו שוב, אך זעקותיו לעזרה גרמה לשכנים רבים לצאת והמתנקש ברח. הוא הספיק לדבר עם השוטרים ולמסור תיאור פנים של היורה, עד שאיבד את הכרתו. "באותם רגעים הבנתי שאני חייב להילחם על החיים שלי. דפקתי על הדלתות ואז כמה שכנים התעוררו".

את הרב הביאו לבית החולים ובחדר המיון הבחינו כי הקליע עבר דרך הריאות ויצא לכבד, מה שחייב ניתוח בהול. "הייתי ממש בסכנת מוות", הוא מספר. לבינתיים, בבית החולים איבד הרב איסקוב דם רב ומצבו החמיר, עירויי הדם שהוא קיבל אינם שיפרו את מצבו. "שירותי הרפואה ברוסיה אינם בין הטובים, ולכן היה חשש שהם לא יצליחו במאמציהם".

בשלב זה נכנס לתמונה הנגיד לב לבייב. "אחד המזכירים שלו עדכן אותו במקרה הזה והוא מיד אמר 'אל תחשבו פעמיים תקחו מטוס עם צוות ישראלי ותטיסו אותו לישראל'. וכך היה, מטוס מיוחד הביא אותי לישראל וזמן קצר לאחר מכן היה שיפור במצב". דקות ספורות לפני שבת התעורר לראשונה מאז איבד את הכרתו, ומסר כי ברצונו לחזור למקום שליחותו, "זה הדבר הראשון עליו חשבתי", הוא מספר. כשנה לאחר האירוע, חוסל היורה שכאמור היה חלק מכנופיה טרוריסטית.
"לא היה לי מילים איך להודות לרב לב לבייב", מסכם הרב איסקוב בהתרגשות. "בהחלטה הזאת הוא פשוט הציל את החיים שלי. הקדוש ברוך ענה על כל התפילות והבקשות של עם ישראל ונגד כל הסיכויים חזרתי לעצמי".

***

בימים אלו, סוגר הרב איסקוב מעגל. קריירת הציור שנשכחה מזיכרונו עם השנים, חוזרת בדמות תערוכה רשמית של ציוריו במהלך השנים המוצגים בשבועות אלו בבניין התרבות של עיריית מוסקבה. "בפתיחת התערוכה הגיעו כמה עשרות אנשים, בניהם היו יהודים שלא שמרו תורה ומצוות והתחזקו מהדברים שאני ורב נוסף אמרנו במקום", הוא מספר. עם המשתתפים הגויים שוחח הרב איסקוב על שבע מצוות בני נח. "הייתה שם התעניינות גדולה מאוד, ואין ספק שנעשה קידוש ה' גדול".

אחד מציוריו הבולטים הוא ציור אומנות של יהודים בשדה. "הציור הזה מסמל עבורי את חודש אלול", אומר הרב איסקוב ומסביר כי "משמעות חודש אלול בתמונה הזו היא על-פי משלו של בעל התניא, ש'המלך בשדה' לקראת השנה החדשה הבעל"ט".

השארת תגובה