הבנקאי ישראלי שאמר לא ל-8.5 מיליון דולר

גיא רולניק, עורך העיתון הכלכלי 'דה מרקר', מספר את סיפורו של הבנקאי הישראלי בן ארצי, חושף פרשת השחיתות בבנק ההשקעות הענק דויטשה בנק, שסירב לקחת 8.5 מיליון דולר בעקבות אי הענשת הבנקאים האחראים • מדיניות "הדלתות המסתובבות" בארה"ב ובישראל

בנייני דויטשה בנק בגרמניה
בנייני דויטשה בנק בגרמניה
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

גיא רולניק, עורך העיתון הכלכלי 'דה מרקר' סיפר הלילה בחשבון הפייסבוק שלו על הבנקאי הישראלי בן ארצי, חושף פרשת השחיתות בבנק ההשקעות הענק דויטשה בנק, שסירב לקחת 8.5 מיליון דולר, זאת בעקבות אי הענשת הבנקאים הסוררים.

"לפני שאתחיל לגולל את הסיפור הקצר והמדהים הזה שהתפוצץ בסוף השבוע בכל המערכת הפיננסית הגלובלית אשאל אתכם שאלה קצרה: האם הייתם מוותרים על 3 מיליון דולר במזומן, כסף שמגיע לכם אישית לכיס כפרס, רישמי וחוקי מהממשלה – רק כדי להוכיח לציבור שהמערכת של ההון-שלטון היא מושחתת?", פתח רולניק את הפוסט.

"אני יודע מה התשובה של רוב האנשים שאני שוחחתי איתם", ממשיך עורך המרקר, "היא שלילית. אבל אצל אחיקם בן ארצי התשובה הסופית לפני שבועיים היתה חיובית. הכותרת הראשית של הפייננשל טיימס הבריטי דיווחה ביום חמישי האחרון על אדם בשם אריק בן ארצי שהיה מנהל סיכונים בכיר בבנק ההשקעות הענק דויטשה בנק – שהודיע לממשל האמריקאי שהוא מוותר על מיליוני דולרים שהממשל החליט להעניק לו כפרס על חשיפת שחיתות בבנק".

"בן ארצי עשה זאת כדי להרתיע על הדרך המושחתת בה הבנקים בארה״ב השתלטו עם הרגולציה האמריקאית ובעיקר על מערכת המשפט שם – האנשים שאמורים לפקח עליהם. רבים בעולם הפיננסים מדברים בסוף השבוע בכל העולם על הבחור הזה. ובאופן מעורר גאווה הוא אכן ישראלי כפי ששמו רומז ושמו האמיתי הוא אחיקם. בן-ארצי, ישראלי שעבד כמנהל סיכונים בדויטשה בנק, הודיע במאמר שפרסם הפייננשל טיימס ביום חמישי בבוקר שהוא מסרב לקבל את חלקו בתשלום בסך 8.5 מיליון דולר מהרשות לניירות ערך האמריקאית (SEC) בעבור חלקו בחשיפה של דיווח כוזב של הבנק ושנסתיימה בקנס של 55 מיליון דולר שהוטל על הבנק".

רולניק ממשיך לגולל את הסיפור המדהים, "בן-ארצי מסרב לקבל את התשלום כל עוד לא יוגשו כתבי אישום נגד בכירי הבנק שאחראים לדיווח הכוזב. במאמר דעה שכתב ל"פייננשל טיימס" הוא מסביר שהבנק, כלומר בעלי המניות שלו מהציבור – שעליהם הוטל הקנס הפכו להיות הקורבנות גם של ההונאה וגם של הקנס – והאשמים – המנהלים שאחראים לעל ההונאה – יצאו נקיים".

כאן מתאר רולניק את חלקו של הבנקאי הישראלי בחשיפת פרשת השחיתות, "בן-ארצי, בעל תואר ראשון במתימטיקה מהאוניברסיטה העברית ודוקטורט במתימטיקה מאוניברסיטת ניו יורק, החל לעבוד בדויטשה בנק ב-2010 כסגן נשיא במחלקת סיכוני שוק. זמן קצר אחרי שנכנס לתפקיד התוודע לחקירה פנימית הקשורה לניפוח שווי תיק של נגזרות אשראי אקזוטיות בסך של כ-100 מיליארד דולר בתקופת המשבר הפיננסי הגדול של 2008-2009".

"על פי מסמך ה-SEC שהטיל את הקנס על דויטשה בנק, הבנק מינף את הפוזיציה בשיעור של פי 11. בעקבות המשבר הפיננסי, הסיכון של הפוזיציה לבנק הלך והעמיק. בתחילת 2008 הבנק שינה את שיטת הערכת הפוזיציה כך שמידת הסיכון הלכה ופחתה ובתחילת אוקטובר 2008 שינה שוב את המתודולוגיות שלו כדי להסתיר הפסד שבן ארצי אומד בכ-10 עד 12 מיליארד דולר.
אחרי כמה חודשים שהחל לעבוד בדויטשה בנק, בן-ארצי הגיע למסקנה שמשהו בסיסי היה קלוקל ובעקבות זאת החליט לפנות ל-SEC. בעקבות הפנייה שלו ושל אחרים בדויטשה בנק, ה-SEC פתחה בחקירה, שנסתיימה בקנס של 55 מיליון דולר שהוטל על הבנק".

"החלק המעניין ביותר בסיפור לדעתי", כותב רולניק "הוא הסיבה שבן ארצי מאמין שמנהלי הבנק לא נענשו והאכיפה של רשות לניירות ערך האמרי׳קאית כוונה רק נגד הבנק (כלומר בעלי המניות מהציבור) ואל נגד המנהלים; בן ארצי מתאר שיטה של "דלתות מסתובבות" בין דויטשה בנק ל-SEC. רוברט רייס היה עו"ד בכיר בדויטשה בנק בין 2004 עד 2012 והוא זה שהוביל את החקירה הפנימית בבנק. ב-2012 הוא עזב וב-2013 הפך ליועץ המשפטי הראשי של ה-SEC. רוברט קוזאמי היה מנהל האכיפה ב-SEC בין 2009 ל-2013 ולפני כן היה היועץ המשפטי הראשי של דויטשה בנק ביבשת אמריקה. כמו כן, ריצ'רד ווקר, שהיה הבוס של רייס וקוזאמי, שימש בעבר כראש מערך האכיפה של ה-SEC ובהמשך היועץ המשפטי הראשי של הבנק עד לעזיבתו השנה".

כאן עובר עורך המרקר לתאר את מדיניות "הדלתות המסתובבות" בארה"ב: "במאמר הדעה ל"פייננשל טיימס" כתב בן-ארצי שהפרשה אירעה במשמרת של יו"ר ה-SEC הנוכחית, מרי ג'ו ווייט, ושההיכרות שלה עם קוזאמי ורייס נמשכת מעל 20 שנה. "היא נושאת באחריות האולטימטיבית לקנס שהוטל על דויטשה בנק", כתב בן-ארצי".

"שיטת הדלתות המסתובבות עד כדי כך מקובלת בוול סטריט, עד שבנובמבר 2014 הנושא עלה בדיון בתת-ועדה של הקונגרס האמריקאי. בדיון אמר נשיא הפדרל רזרב של ניו יורק, וויליאם דאדלי, שכל מי שעזב את הבנק לא יכול לייצג מולו צד שלישי בכל עניין שבו עסק בעת שעבד בבנק וכן שבכירים במערך הפיקוח של הבנק לא יכול לעבוד בבנק שעליו פיקח במשך שנה. כשנה לאחר מכן, בנובמבר 2015 הפדרל רזרב החל לשקול נקיטה בצעדים חדשים שיגבילו את היכולת של עובדיו לשעבר לעבוד במגזר הפיננסי".

כך למשל, "בפברואר 2011 פורסם מחקר שבדק את הדלתות המסתובבות ב-SEC באופן ספציפי. כשעובדים לשעבר של ה-SEC עוזבים ועוברים לייצג מולה גופים, עליהם לדווח על כך. המחקר מצא שבין 2001 ל-2010 כ-400 עובדים לשעבר של ה-SEC העבירו ל-SEC כ-2,000 דיווחים כאלה. מכיוון שהעובדים לשעבר נדרשים לדווח על כך רק בתוך שנתיים אחרי שעזבו את ה-SEC עורכי המחקר מעריכים שהמספרים האלה הם רק קצה הקרחון".

עורך המרקר, עיתון הידוע כמי שנלחם בתופעת ה"דלתות המסתובבות" בישראל מסיים: "גם בישראל תופעת הדלתות המסתובבות נפוצה מאוד – נוחי דנקנר, יצחק תשובה ושות׳ ידועים כמי שמגייסים רגולטורים ועורכי דין שהיו רגולטורים ובכירים ברשות לניירות ערך והאוצר".

האם בן ארצי נהג נכון שוויתר על הכסף או שהיה ראוי לקחת את הכסף ולממן קמפיין נגד השיטה או לתרום לעמותת צדקה?

השארת תגובה