מפקד יחידת החילוץ הצבאית: "אסונות בבין הזמנים"

בראיון בלעדי ל'כל הזמן' לרגל בין הזמנים, מספר מפקד יחידת החילוץ הצבאית הטג"ח, על החילוץ הראשון שלו של בחורי ישיבה לא זהירים, איך הוקמה היחידה מטעות של האמריקנים במלחמת יוה"כ ואיפה מומלץ לטייל. וגם: מפקדי זק"א בראיון מיוחד כיצד נזהרים וחוזרים הביתה בשלום

2788a9f5-ea54-4754-9936-d501c9b2cb40
2788a9f5-ea54-4754-9936-d501c9b2cb40

בין הזמנים מגיע, והמשפחות בכלל, ובחורי הישיבות בפרט, יוצאים לתור את הארץ לארכה ולרוחבה, להחליף כוחות ולהתרענן לקראת זמן "אלול", אלא שלמרבה הצער, כמעט כל בין הזמנים מתחיל ונגמר באסונות טראגיים.

כמו תמיד, יש את ה"אויבער חוכם", זה שיודע לארגן את המסלולים הטובים ביותר, ויוצא למסלול שבין מירון לבאר שבע, רק עם חולצה וחצי בקבוק של משקה כלשהו.
ואז הוא נתקע, בשמש הקופחת של עין גדי, או בחושך הסמיך של יערות הצפון.

והריטואל הקבוע חוזר, אנשי החילוץ וההצלה מהגופים השונים מוזנקים לשטח, ובמסירות נפש מנסים לחלץ את חסר-הזהירות. לעיתים זה נגמר בשלום בחסדי שמים, אבל ישנם גם בחורים שכבר לא יחזרו לחבוש את ספסלי הישיבה במקרה הגרוע, ובמקרה ה"טוב" יאלצו לסחוב איתם נכות לכל החיים.

לקראת ימי הטיולים, יצאנו לפגוש את מי שאמונים על מלאכת החילוץ, שמענו מהם כיצד להישמר ולהימנע מפגישה לא רצויה איתם, וגם על מאחורי הקלעים והסיפורים המעניינים.

המחלצים הצבאיים

הגוף המרכזי לחילוץ בישראל, הוא גוף צבאי שבדרך כלל לא נמצא בחזית התמונות והכותרות – יחידת הטג"ח (טיפוס, גלישה וחילוץ). מדובר ביחידה צבאית, המשוייכת כיום לבית הספר ללוחמה בטרור (הלוט"ר), והיא למעשה הגוף הרשמי שפועל להכשרת מחלצים וגם עוסק בעצמו בחילוץ בשטח.

כמו כל גוף ישראלי, גם הטג"ח נוצר איכשהו מתוך טעות של האמריקנים במלחמת יום כיפור. כן, מה שקראתם. כשפרצה מלחמת יום כיפור, הציבה ישראל את כיבוש החרמון כאחת המטרות האסטרטגיות של המלחמה. הרוסים תמכו בסורים, וארצות הברית התגייסה לעזרתה של ישראל. אלא שהאמריקנים לא ממש הכירו את מזג האוויר והתנאים בישראל, ושיגרו ציוד שמתאים להרים גבוהים מדי וקרים מדי, לא כמו החרמון החמוד שלנו.

מפה לשם, כל הציוד היקר לטיפוס הרים, לגלישה ועוד, התגלגל בין הבסיסים השונים עד שהגיע לבה"ד 8, שם שוכן בית הספר לכושר קרבי של צה"ל בוינגייט. אחד החיילים, חובב אקסטרים, החל להשתמש בציוד להנאתו, והקים את מדור הגלישה והטיפוס בבה"ד 8. לאט לאט הצטרפו עוד חיילים, אבל עדיין לא היה מדובר ביחידה רשמית וממוסדת.

יחידת החילוץ הרשמית והיחידה אז, הייתה יחידת 669 של חיל האוויר, שעסקה בעיקר בחילוץ מוסק. המפנה התרחש ב-1992, אז התרחש אסון הכבל, כשבמהלך אימון של 669, נקרע הכבל ושני לוחמים נפלו אל מותם. ועדת זורע תחקרה את האירוע, והמליצה להקים גוף אחד שיהיה הסמכות המקצועית בכל הקשור לחילוץ.

הטג"ח הופך ליחידה רשמית, ומקבל את האחריות להדריך את כל היחידות המיוחדות של צה"ל בכל הקשור למכשולי גובה, כך שאם כח סיירת קיבל משימה הקשורה לטיפוס וגלישה, מי שיתדרך את החיילים כיצד לפעול בשטח הם מדריכי הטג"ח. בשנת 2006, הטג"ח מקבל אחריות גם על הדרכת יחידות החילוץ השונות של המשטרה, ועובר לפעול תחת בית הספר ללוחמה בטרור. עד כאן היסטוריה.

מדור טג"ח מהווה כיום סמכות אוטוריטה מקצועית במשרד הביטחון בכל הנוגע להתגברות על מכשולי גובה ועומק, בעזרת חבלים וציוד ייעודי, בכל תנאי ומתאר (סביבה מדברית, שלג, מצוקים, מערות).

מדריך טג"ח מתמחה במיומנויות חבל שונות, הכוללות חילוץ ממתארי גובה, טיפוס מצוקים, גלישה ("סנפלינג"), אלפיניזם, עבודת חבל מבצעית ועוד. התפקיד מתבצע בצוותי הדרכה קטנים ומקצועיים, המהווים גם צוותי חילוץ בכוננות בשטח. במהלך הפעילות השוטפת עוסק המדריך בהדרכה ובפיקוד על מגוון קורסים והכשרות ייעודיות לשלל אוכלוסיות ממערך הביטחון. במקביל, עוסק המדריך בלימוד ומחקר של התחום, בליווי אנשי המקצוע הטובים בארץ, בניית תרגולות ופתרונות מבצעיים, בתגבור יחידות החילוץ בתפיסת כוננות חילוץ ובמתן סיוע מבצעי על-פי הצורך. יכולות טג"ח הנן תרגולות לחימה וחילוץ, המבוססות על יכולות אישיות גבוהות, מקצועיות ובטיחות ברמה גבוהה על כן מוטלת על המדריך אחריות גדולה, הבאה לידי ביטוי בפעילות היום- יומית בשטח. המדריך נדרש למשמעת עצמית, מקצועיות, זיקה לשטח ויכולות פיקוד והדרכה גבוהות.

"אסונות רבים בבין הזמנים"

בשיחה מיוחדת ל"כל הזמן" אומר מפקד היחידה בלוט"ר, סגן רע שיש: "לצערנו אנו שומעים על אסונות רבים בתקופת בין הזמנים. אסונות בהם מעורב גם הציבור החרדי". יחד עם זאת חשוב לו להבהיר: "אני חייב לציין שזה לא נכון להגיד שרק חרדים נופלים בדברים הללו. אנו פוגשים את כל המגזרים ואת כל סוגי האנשים".

הוא מעלה זיכרונות מהחילוץ הראשון שבו השתתף, שגם היה קשור לחרדים: "החילוץ הראשון שהשתתפתי בו, היה לפני כמעט חמש שנים, בנחל עמוד בצפון. שני נערים חרדים מצפת החליטו לצאת לאזור לטבריה. אני זוכר אותם, היו ילדים טובים, בני 15 בערך. הם יצאו ביום הכי חם בשנה ולקחו בקבוק אחד ל-20 ק"מ של הליכה. כמובן שהם נתקעו בדרך, וחילצנו אותם באלונקות, בחילוץ שנמשך אל תוך הלילה. אחד מהם היה מיובש לחלוטין ועל סף מכת חום. זו הייתה יחידת חילוץ גליל. אם הם לא היו שם, החבר'ה היו מתים באותו לילה", אומר שיש.

לדבריו, "חוסר האחריות האישית הוא כמעט תמיד הגורם להזדקק לחילוץ. צריך לשבת לקרוא מפה. חשוב להתעדכן במזג האוויר, לקחת הרבה מים. וחשוב לדעת: כיפה זה לא כובע! צריך לחבוש כובע כהגנה מפני השמש".

מפקד היחידה גם מעניק המלצות טיול: "בעונה הזו חד משמעית יש לטייל בצפון ולא בדרום. לפעמים מרגישים ששותים המון, אך לא שותים מספיק, ושתיה מרובה לא בהכרח פותרת את הבעיה. כמובן שיש קבוצות סיכון. ילדים מבוגרים, נשים לפני לידה וכו', שצריכים לקחת בחשבון את המסלול והאם הוא מתאים עבורם".

כשאנחנו שואלים על הפעילות של טג"ח הוא משיב קצרות: "אנחנו פועלים ברמה הארצית. ביום יום אנחנו מכשירים את כוחות הביטחון, ובעונות מיוחדות אנחנו מחלצים".

"צריך לדעת איך לחזור"

לצד הכוחות הרשמיים, בצה"ל ובמשטרה, ישנם כמובן את המתנדבים הרבים שמוסרים נפש על הצלת בני אדם. הבולטים שבהם הם אנשי זק"א, שמגיעים לכל מקום, ומשתדלים לסיים את האירוע בלי צורך להזדקק חלילה לשירותים האמיתיים שהם מעניקים, בחסד של אמת.

בראיון ל"כל הזמן" אומר חיים ויינגרטן ראש אגף המבצעים בארגון זק"א: "בכל בין הזמנים אנו שומעים לצערנו על אסונות במגזר החרדי. אנחנו בזק"א בעד שיצאו לטייל, אך מי שיוצא צריך לדעת גם איך הוא חוזר".

גם הוא מצטרף להמלצות של אנשי הטג"ח, בדבר המקומות המתאימים לטיול: "עקב החום לא מומלץ לטייל באזור הערבה וים המלח. חום הגוף שלכם לא יתקרר במזג אוויר מסויים, גם אם תיקחו מספיק שתיה, קל מאוד להגיע למכת חום. אנחנו ממליצים על צפון הארץ. שם מזג האוויר נח יותר ומרענן.

וינגרטן מוסיף ומפרט את כללי הזהירות הנדרשים: "כשיוצאים לשטח צריך להכיר את המסלול טוב, כלומר, לשבת ממש לקרוא את המפה בעיון, ממש כפי שלומדים תוספות.

"חשוב מאוד לקחת טלפון סלולארי. חשוב מאוד להתקשר לעדכן מישהו לפני שאתם מתחילים את המסלול ואחרי, לעדכן שיצאתם בשלום. מקרים לא מעטים של חילוצים וחיפושים שמזעיקים אותנו הם מהסיבה שאף אחד לא עודכן שסיימתם את המסלול, ואז נגמרת לכם הבטריה, ומכאן הדרך קצרה עד שההורים או המשפחה יחששו לחייכם. בכל מקרה שנוצרת בעיה, ניתן להתקשר אלינו למוקד, חיוג ישיר 1220. אנחנו מיומנים לקלוט ולנווט את השיחה לכוחות שנמצאים בשטח.

"אם מתבלבלים בדרך חשוב מאוד לא להמשיך. תישארו באותו מקום ותחייגו אלינו. אנחנו יודעים לאתר אתכם ברוב חלקי הארץ". וינגרטן מעלה נקודה חשובה ו"לא מצחיקה", כלשונו: "עם נעלי שבת הולכים בשבת! אם לפתע העקב או הסוליה נקרעים, לא יעזור מה שלא תעשו, את המסלול לא תוכלו לסיים בשלום!".

הוא ממשיך באזהרות הכרחיות: "חולצות לבנות או בהירות זה חשוב. חובה לחבוש כובעים. אם נקלעתם ונתקעתם בלילה, אל תנסו להתגבר על הטבע. הטבע הוא חזק ולעיתים גם אכזר. לא לחשוב פעמיים אם להתקשר לחילוץ או לא, זה עדיף מאשר להסתבך ולא לדעת איך זה יגמר. מומלץ להתקשר לרשות הטבע ולהתייעץ לפני כל כניסה למסלול. מאוד חשוב לא להרים אבנים או סלעים, ואם נעקצים לא לזוז".

וינגרטן עבר כבר מקרים רבים, חלקם הסתיימו לטובה וחלקם לצערנו לא. הוא מספר על אחד מהמקרים הטראגיים שנחרטו בזיכרונו: "אני זוכר לפני שלוש או ארבע שנים בנחל בדרום, בחור ישיבה שנכנס יחד עם חבריו למסלול קשה. בחוץ 45 מעלות חום, והמים שלקחו איתם לא הספיקו. אחד מהם התקשר למוקד ונתן לי לדבר עם הבחור, שהיה על סף התייבשות. הבחור דיבר איתי וסיפר שהוא לא מרגיש טוב. הדרכנו אותו לשבת בצל, תחת עץ, ועוד מספר דברים. נשארתי איתם על הקו, תוך כדי שאני מזעיק את כוחות החילוץ. אך לצערי לאחר זמן מועט הוא איבד את ההכרה ותוך זמן קצר הוא נפטר".

וינגרטן מציין מקרה נוסף, הפעם מהתקופה האחרונה, אך יש בו כדי ללמד תובנה נוספת: "לפני שבוע וחצי היה לנו חילוץ של משפחה חרדית שנכנסה לנחל אוג במדבר יהודה, זה מסלול שלוקח בדרך כלל חצי יום, וברמת קושי בינונית. האבא, כבן 65, נכנס יחד עם 3 בחורים. באמצע המסלול הוא הרגיש שלא יכול להמשיך. לא לקחו בחשבון שבינוני זה לצעירים או לאנשים בכושר. הקפצנו את כל היחידות וחילצנו אותו מעט לפני התייבשות", הוא מסיים.

מאות ג'יפים לאיתור וחילוץ

סיפורו של המתנדב שי ארבל, קמב"ץ יחידת הג'יפים בזק"א, מרגש במיוחד. בעקבות אירועים מוחיים שעבר לפני כמה שנים, ארבל השתתק בחלקים בגופו והוא נכה ברגליו, אבל יחד עם זאת יזם והקים בעצמו את היחידה הזו, ולמרות מגבלותיו הפיזיות הוא נכון לכל קריאה. היחידה שבראשותו, כמו שאר היחידות לאיתור נעדרים, עוסקת בחיפוש והצלה של נעדרים ושאר אנשים שנקלעים למצוקה במקום בו לא ניתן להגיע עם כלי-רכב רגיל.

"בכל אירוע בארץ בו יש צורך של הגעה של רכב 4 על 4, אנחנו כיחידה ארצית מוקפצים מיד לשם", הוא מספר. לא צריך להרחיק נדוד עד מחשבה שאנחנו פועלים בעיקר באזורים מדבריים, הוא מסביר לנו. "אפילו ליד אלעד, שהוא שטח עירוני שיש מסביבו יער, היה לנו פעם חיפוש. זה היה כאשר ילד בן 5 נעלם בבוקר השכם מביתו, ואמו לא מצאה אותו. בעיר עצמה ניתן לחפש עם כלי-רכב רגילים, אך ביער היו זקוקים לג'יפים ואנחנו היינו אלו שחיפשו אחריו שם". לבסוף אגב, הילד הזה נמצא בכלל בבני-ברק. אבל כמו שהוא אומר, "בכל האירועים הגדולים בהם יש צורך בחיפוש בשטחים לא אורבניים, יעריים וטרשיים, אנחנו נמצאים שם".

יחידת הג'יפים הוקמה לפני כ-7 שנים. "עוד לפני כן הייתי מתנדב מן המניין בזק"א בעיקר בהדרכת חילוץ, ואב, לפני כ-7 שנים, באתי עם הרעיון הזה. ראיתי שיש צורך ביחידה בהיקף ארצי, ובאתי לחיים אוטמזגין בהצעה להקים יחידת ג'יפים. הוא שאל אותי אם אני מסוגל להקים כזו יחידה, והפקיד את הביצוע בידיים שלי. בערב ההקמה, שהיה בפארק הירקון, היו בקושי 20 איש, כאשר כיום כבר יש מאות ג'יפים ומתנדבים".

כשאנחנו שואלים אותו על המגבלה הפיזית ממנה הוא סובל, הנכות, ויכולת השילוב בפעולות השונות, הוא אומר: "כשלקחתי על עצמי את הקמת יחידת הג'יפים, כבר הייתי נכה. זה לא קל, אבל יחד איתי יש מסביבי צוות גדול שעושה עבודת קודש. תראה, המח לא עובד מהרגליים, והנהיגה בג'יפ מותאמת גם לנכה. הרצון והידע נמצאים, ולא מצאתי אף סיבה לוותר לעצמי כי אני נכה".

לבד מפעולות ההצלה בהן ניתן לראות את היחידה, היא גם פועלת מידי פעם בשירות נוסף לקהילה בפרויקטים מיוחדים, כמו למשל בחג החנוכה בו קיימה היחידה יום כיף מיוחד לילדים חולי סרטן ומשפחותיהם, בשילוב של טיול ג'יפים מיוחד, ארוחת-ערב ועוד.

גם לאורך השנים בימים נוספים, חברי היחידה מוציאים ילדים מיוחדים או מתמודדים לימי כיף בג'יפים. "אלו הן מטרות קהילתיות משניות, אבל בדרך-כלל אנחנו עוסקים במשימות מקצועיות, של חילוץ ואיתור נעדרים. זו עבודת קודש של ממש".

השארת תגובה