מי שרואה את הים בבין הזמנים צריך לברך?

הלכה ברורה – תושבותיו של חבר מועצת חכמי התורה הגאון רבי דוד יוסף, בנו ממשיך דרכו של מרן הגר"ע יוסף • והשבוע: האם מי שיוצא אל שפת הים בימי בין הזמנים, צריך לברך בשם ומלכות ברכת "שעשה את הים הגדול"?

הגאון הרב דוד יוסף עם אביו מרן הגר"ע זצ"ל
הגאון הרב דוד יוסף עם אביו מרן הגר"ע זצ"ל
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

שאלה:

האם מי שיוצא אל שפת הים בימי בין הזמנים, צריך לברך בשם ומלכות ברכת "שעשה את הים הגדול"?

תשובה:

תיקנו חכמים שהרואה את הים הגדול, מברך עליו בשם ומלכות ברכה מיוחדת: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שעשה את הים הגדול". והיינו כשלא ראה את הים שלשים יום ומעלה.

דנו הפוסקים איזה ים נקרא "ים הגדול". ולהלכה נראה שהים התיכון נקרא "ים הגדול", וכל שכן שגם האוקיינוס האטלנטי נקרא "ים הגדול". וכן האוקיינוס השקט שהוא הגדול מכל האוקיינוסים שבעולם, נקרא "ים הגדול" וכל שלא ראה אותם במשך שלשים יום ומעלה יש לברך עליהם בשם ומלכות "שעשה את הים הגדול". וכן יש לברך על האוקיינוס ההודי "שעשה את הים הגדול" (שהרי הוא מחובר לאוקיינוסים האחרים ונחשב כחלק מהם, ואין השינוי בו אלא בשמו).

ומכל מקום כדי לצאת ידי חובה לדעת כל הפוסקים, כשרואה את הים התיכון נכון שאחר שיברך עליו בשם ומלכות "שעשה את הים הגדול", יוסיף מיד בתוך כדי דיבור "עושה מעשה בראשית". ובדיעבד אם בירך "עושה מעשה בראשית", בין על הים התיכון ובין על אחד מהאוקיינוסים, יצא ידי חובה ואינו חוזר ומברך "שעשה את הים הגדול".

על שאר ימים שבעולם יש לברך בשם ומלכות "עושה מעשה בראשית".

נימוקים ומקורות: במשנה (ברכות נד ע"א) אמרו: "על הימים ועל הנהרות וכו' אומר ברוך עושה מעשה בראשית, רבי יהודה אומר הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול". ופירש רש"י (בד"ה לפרקים) שלפי שהוא חשוב וגדול מכולן קבע לו רבי יהודה ברכה לעצמו. והרמב"ם (פרק י' מהלכות ברכות הלכה טו) פסק כרבי יהודה. וכן פסקו ראשונים רבים. אולם הטור (סימן רכח) והרמ"ך בהגהותיו על הרמב"ם תמהו על הרמב"ם שפסק כיחיד אף על פי שחכמים חולקים עליו. ומרן הבית יוסף (סימן רכח) כתב, שאפשר שסובר הרמב"ם שרבי יהודה לא בא לחלוק אלא לפרש, דעד כאן לא קאמר תנא קמא אלא בשאר ימים, אבל בים הגדול מברך שעשה את הים הגדול, ושכן כתב הרא"ש בתשובה (כלל ד' סימן ד'), דרבי יהודה לא פליג אתנא קמא, ותנא קמא איירי בשאר ימים ורבי יהודה איירי בים אוקיינוס, ואף תנא קמא מודה לו בזה. ובשלחן ערוך שם פסק, שעל ימים ונהרות אומר ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית, ועל הים הגדול אומר ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם עושה הים הגדול.

ונראה שאף על פי שלדעת כמה מרבותינו הראשונים אין הלכה כרבי יהודה, וסוברים שעל כל ים ואף על הים הגדול מברך עושה מעשה בראשית, אין שייך לומר בזה ספק ברכות להקל לענין מי שרואה את הים הגדול, שמלבד שלדעת רוב רבותינו הראשונים הלכה כרבי יהודה, וכן פסק מרן השלחן ערוך, גם יש לומר שמכיון שהלכה רווחת כרבי יהודה, נחשב הדבר כמו שיש מנהג לברך, וידוע הכלל שבמקום שיש מנהג לברך לא אמרינן ספק ברכות להקל, וכמו שכתב בשו"ת תרומת הדשן (סימן לד), והסכימו האחרונים לזה.

ואמנם לא מצינו באחרונים שיעידו בפירוש שכן המנהג לברך על הים הגדול שעשה את הים הגדול, אולם מסתימת דברי כל האחרונים שלא כתבו שיש לחוש בזה לסוברים שאין הלכה כרבי יהודה, מוכח שהסכימו בזה לדעת השלחן ערוך לברך על הים הגדול שעשה את הים הגדול, ומשמע שכן פשט המנהג לברך.

ויש להוסיף עוד, שמכיון שלדעת מרן השלחן ערוך הלכה כרבי יהודה, אף על גב דבעלמא אמרינן ספק ברכות להקל אפילו נגד הוראות השלחן ערוך, מכל מקום, מלבד שאין זה מוסכם, ולדעת רבים מהאחרונים נקטינן כדברי השלחן ערוך לברך, כבר כתב מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל חלק ב' (סימן טו) שאפילו אם תמצא לומר דנקטינן דספק ברכות להקל נגד מרן השלחן ערוך, הרוצה לסמוך על דברי השלחן ערוך לברך אין למחות בידו, שיש לו על מה שיסמוך.

והנה בשו"ת הרא"ש (כלל ד' סימן ד') נשאל על הים הגדול שאמרו במשנה שמברך עליו שעשה את הים הגדול, אם המדובר הוא בים אוקיינוס או בים שלנו שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים, וכתב שיראה שהוא ים אוקיינוס דוקא, ואף על פי שבפסוק (במדבר לד ו) נקרא הים שלנו ים הגדול, מכל מקום הכא משמע שהוא ים אוקיינוס, שהרי במשנה אמרו שעל הימים מברך עושה מעשה בראשית, ובא רבי יהודה ואמר שעל הים הגדול מברך שעשה את הים הגדול, ולא בא לחלוק על תנא קמא וכו'. וכן כתב רבי דוד אבודרהם (הלכות ברכות הראיה).

אולם תלמידי רבנו יונה (ברכות פרק ט' דף מב ע"ב) כתבו, דים הגדול היינו למעוטי ימים קטנים שהם כמו שלוליות שנפרדין מהים הגדול שאינו מברך עליהם. ולפי דבריהם יש לומר דכל ים שהוא גדול ביותר שפיר דמי לברך עליו שעשה את הים הגדול, ולא רק האוקיינוס והים התיכון. (ועיין בפירוש ראב"ע שמות י יט). וכן כתב רבנו אברהם בן הרמב"ם בספר המספיק לעובדי ה' (עמוד רמט), שיש לברך שעשה את הים הגדול על הים המלוח הגדול והוא ים המערב, ועל ים סוף המקשר עם תימן והודו. ולכאורה מלשון רש"י שהבאנו שכתב ולפי "שהוא" חשוב וגדול "מכולן" קבע ליה רבי יהודה ברכה לעצמו, משמע דרק ים אחד בלבד חשיב ים הגדול. והמגן אברהם (סימן רכח סוף סק"א) הביא בשם ספר התרומה (סימן רמב) שכתב שהוא הסובב ארץ איגלרטי"א כדאיתא בתחלת ספר יוסיפון. (ועיין עוד להלן בדעת ספר התרומה).

ומרן השלחן ערוך (סימן רכח סעיף א') כתב, שהים הגדול הוא הים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים. (והוא הים הנקרא בזמנינו ים התיכון). ובכסף משנה (פרק י' מהלכות ברכות הלכה טו) הביא דברי הרא"ש בתשובה הנ"ל שהוא ים אוקיינוס, וכתב, והוא הים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים. אולם הפרישה (שם סק"ג) העיר, שמלשון תשובת הרא"ש הנ"ל משמע שאין זה הים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים. וכן הדברי חמודות (ברכות פרק ט' אות לז) ובספרו מלבושי יום טוב (שם סק"ב) כתב להוכיח שאין מברכין אלא על ים אוקיינוס שמקיף את העולם, ושכן מתבאר מדברי רבי דוד אבודרהם (הלכות ברכות הראיה), וכתב לדקדק כן מדברי הרא"ש בתשובה הנ"ל, ושבבית יוסף נשמטו שתי שורות מתוך התשובה שבהם מוכח כן.

והעולת תמיד (שם סק"א) כתב, שדעת הרמב"ם ורבנו יונה כמו שכתב בשלחן ערוך, והביא מה שכתב הדברי חמודות, וכתב שכן נראה מדברי התוספות (גיטין ח ע"א ד"ה רבי יהודה) שהים שהולכים לארץ ישראל ולמצרים אינו הים הגדול, ומכל מקום כתב שהשלחן ערוך לא סבירא ליה כדעת הרא"ש. וכן הסכימו כמה אחרונים, שאין לברך אלא על ים אוקיינוס ולא על הים שעוברים בו לארץ ישראל ומצרים. ובדעת השלחן ערוך כתבו כמה אחרונים כדברי העולת תמיד, דלא סבירא ליה כהרא"ש.
אולם הכנסת הגדולה (סימן רכח הגהות בית יוסף) האריך לדחות מה שכתב הדברי חמודות, ושיש לומר שמרן השלחן ערוך פסק כן, כיון שהשואל בתשובת הרא"ש נסתפק בזה, ולרבנו יונה הנ"ל ים ארץ ישראל ומצרים חשיב ים הגדול, ובפסוק נקרא ים זה ים הגדול, ולכן הכריע השלחן ערוך כדבריהם, ודלא כהרא"ש. ושוב העיר מדברי מרן בכסף משנה הנ"ל, וכתב שט"ס נפל בכסף משנה וכו'. (ועיין עוד במאמר מרדכי סק"ב).

והמהר"ם בן חביב בספר גט פשוט (סימן קכח ס"ק מו) כתב, שהים שעוברים בו לארץ ישראל הוא לשון ים אוקיינוס שהציף שלישו של עולם בדור אנוש, ומכיון שעל לשון ים אוקיינוס מברכים שעשה את הים הגדול, כל שכן על אוקיינוס עצמו. (ולכאורה לפי דבריו אין צריך לומר שהוא ט"ס בכסף משנה, דשפיר יש לומר דים הגדול היינו ים אוקיינוס, וחלק מים אוקיינוס הוא הים שהולכים בו לארץ ישראל. והגט פשוט שם הסכים לכנסת הגדולה שהוא ט"ס בכסף משנה, כיון שבדברי הרא"ש בתשובה הנ"ל מבואר בהדיא דאתי לאפוקי הים התיכון). וכן היפה ללב (סימן רכח סק"א) כתב בשם ספר הון עשיר (ברכות נד ע"א), שהים התיכון הוא המשך של האוקיינוס ובא ממימי האוקיינוס עצמו שהציף הקב"ה את העולם בדור אנוש והגיע עד יפו ועד עכו, וכמבואר במדרש (בראשית רבה פרשה כג אות ז'), ואם כן שפיר חשיב ים הגדול. וכן כתב בתפארת ישראל (פרה פרק ח' משנה ח') דהים הגדול שבמערב ארץ ישראל המעורה לאוקיינוס דינו כאוקיינוס לברך עליו שעשה את הים הגדול.

ועיין במור וקציעה (סימן רכח) שהאריך הרחיב להצדיק דברי השלחן ערוך, ושכן דעת הרמב"ם ורבנו יונה וספר התרומה (סימן רמב) הנ"ל, ודלא כהרא"ש, ושאין כוונת התרומה שכתב שהוא הסובב ארץ איגלרטי"א, לים האוקיינוס, אלא לים הצפוני שבין אנגליה לגרמניה. וכתב בסוף דבריו לצדד שאף שאר ימים גדולים בכלל, וכדמוכח מדברי רבנו יונה וספר התרומה. ועיין עוד בספרו לחם שמים (ברכות נד ע"א).

ומרן החיד"א בשו"ת חיים שאל חלק א' (סימן לט אות ט') כתב לתמוה על מה שכתב המור וקציעה דהרמב"ם סבירא ליה כשלחן ערוך, דאדרבה מפירוש המשניות (פרה פרק ח') שכתב דים הגדול הוא ים המקיף, משמע שהוא אוקיינוס, וגם בדברי ספר התרומה כתב החיד"א להוכיח שכוונתו לים האוקיינוס, ומכל מקום בסוף דבריו העיר החיד"א ממה שכתב בתרגום יונתן על הפסוק והיה לכם הים הגדול וגבול, ויהוי לכון ימא רבא אוקיינוס ותחומיה הינון מי בראשית עם מיא קדמאי דהוון בגויה וכו', והובא בערוך (ערך אוקיינוס), ומוכח דים הגדול היינו אוקיינוס, ואף הים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים נקרא אוקיינוס על שמו, לפי שהוא מחובר עם ים אוקיינוס, ולפי זה שפיר פסק בשלחן ערוך דמברכין ברכת הים הגדול על הים שעוברין בו לארץ ישראל ולמצרים. והניף ידו שנית בשו"ת חיים שאל חלק ב' (סוף סימן לח אות ק'), ושהעיקר כמו שכתב הכנסת הגדולה ליישב דברי השלחן ערוך. ובאמת שמצאנו לעוד אחרונים שנקטו בזה להלכה כדברי השלחן ערוך, שהים התיכון חשיב ים הגדול. וכן כתב הלבוש, שהים הגדול הוא ים אוקיינוס והוא שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים. וכן פסק בספר סדר ברכות (קרקא שמ"ב). וכן הסכים הנחלת צבי (סק"א), וכתב לבאר כן בדעת הרא"ש. וכן כתבו בסידור בית עובד (דף רלט ע"ב) ובשו"ת בארות אברהם (סוף סימן טו) ובספר ברכת הבית (שער כט אות כח). וכן פסק מרן זצוק"ל בחזון עובדיה על הלכות ברכות (עמוד תסז והלאה), שהעיקר בזה כדברי השלחן ערוך, וכמו שכתבו הכנסת הגדולה והחיד"א הנ"ל. ועיין עוד בספר דברי אמת (קונטרס יא סימן יד) ובשו"ת סתרי ומגיני חלק ב' (סימן לד).

ויש עוד הרבה מקום להאריך ולדון בדברי הפוסקים בנידוננו, והאריך בזה אאמו"ר שליט"א בספר "הלכה ברורה" חלק אחד עשר (בתשובה שבסוף הספר סימן ו'), ושם נתבארו באורך שיטות הפוסקים בזה, ומשא ומתן בדבריהם.

נערך על פי כתביו ושיעוריו ע"י בנו, הרב עובדיה יוסף

השארת תגובה