תחת שנאת חינם • מנוחה פוקס

מה עושים כשהילדים מתווכחים? • האם להתערב? לקחת צד או לנסות להצדיק את אחד הנואמים? למדו מהנסיון של מנוחה

ילד עם ילקוט
ילד עם ילקוט

מירי התחפרה עמוק עמוק בתוך שמיכתה. היא ניסתה לעצום את העיניים, אבל הקולות שבקעו דרך המחיצה העבה, לא אפשרו לה להירדם.

"אוף, אי אפשר לישון בבית הזה," התלוננה מירי, שלא בפעם הראשונה.

רחלי ישבה על מיטתה ושוחחה בטלפון האלחוטי עם חברתה הטובה.

"באמת? שאלה את החברה בהתרגשות "למה לא סיפרת לי קודם? את חייבת לספר מילה במילה".

רחלי הייתה מרוגשת כולה והוסיפה לדבר לתוך הפומית כשהיא פשוט לא מבחינה במירי שהעיפה את השמיכה וגילתה את פניה המעוצבנות.

"אוף, די, שקט כבר!"

"באמת, כבר אי אפשר לישון בשקט בבית הזה? הזעיקה אותי מירי. "אימא, תגידי לה, זה לא ייתכן שבכל לילה היא תהפוך את החדר שלנו למועדון ותתרועע פה עם חברות כאילו שאני אוויר".

"מותר לי לדבר בטלפון" הניחה רחלי את כף ידה על הפומית.

"מותר לך לדבר כשאת לא מפריעה לאף אחד. אבל אם את מפריעה – אסור לך" התווכחה מירי.

"אני לא אשמה שזה מפריע לך" – ענתה רחלי, "אני לא אשימה שאת הולכת לישון בשעה שבנות אחרות בגילך עדיין לא נכנסו למקלחת, מצדי, שימי צמר גפן בתוך האזניים שלך, וזהו."

עמדתי לפני השתיים ולא ידעתי לטובת מי לשפוט. כן, ידעתי שאמא נועדה להיות שופטת צדק, אבל מעודי לא למדתי את המקצוע.

אם אתם שואלים אותי, שתיהן צודקות. לזו מותר לדבר בטלפון, ולזו מותר לישון בשלווה. זו אינה חייבת לחפש מקום ישיבה אחר, וזו אינה צריכה לחפש מקום שינה אחר. אבל הן מחכות שאצדיק אחת מהן ושארשיע את האחרת.

אז מה עלי לומר? את מי להצדיק? את מי להרשיע?

הדבר היחידי שיכולתי לעשות ברגע זה הוא להתחרט על המעידה שברכישת טלפון אלחוטי.

פעם היה לנו בבית רק טלפון אחד, מחובר למקום. היום, עד שהצלחתי לעמוד מול הבקשות שלהן לנייד פרטי, יש להן את האלחוטי הזה שגם בו הן יכולות לשבת בכל חור בבית וליהנות משיחה ארוכה ומפורטת.

רחלי החזיקה את ידה קרוב לפומית, משפט אחד זרקה פנימה, לתוך הבית, אל מול אחותה השוצפת ומולי, ומשפט נוסף שילחה החוצה, ישר אל חברתה, שהתעלמה מהבלגן שמעבר לקו.

ניסיתי לפשר ולא הצלחתי.

רק בשעת לילה מאוחרת מאוד נרדמו שוכנות החדר: מירי ורחלי.

לא הייתי מספרת לכם זאת, אילו היה הדבר מתרחש פעם אחת.

אבל ההצגה הזו התרחשה כמעט בקביעות בצורה כזו או אחרת.

פעם זה הטלפון האלחוטי, פעם זה המקום בארון, פעם מברשת השיניים ופעם הסדין הזהה.

האם האפשרות היחידה לקבל פה שקט תעשייתי, היא חלוקה לחדרים?

האם שתי אחיות אינן מסוגלות לחיות יחד בחדר משותף אחד?

ומה היה קורה אילו שוכנו ארבע או חמש או שש אחיות בין כותלי חדר אחד? והלא, אני בעצמי מכירה משפחות כאלו. מה הן עושות? איך הבנות מסתדרות?

מחר אשאל את האימהות איך זה פועל ומה הטריק שמחזיק אותן מרוצות מחוייכות ומתוקות מדבש.

כך בכל לילה, כשחזר על עצמו הסיפור, מצאתי את עצמי, השופטת, מאמצת את מוחי:

את מי להרשיע? את מי להצדיק? מה לומר? מה לא לומר?

ומכיוון שלא ידעתי בעצמי מהי התגובה הראויה – פשוט שתקתי.

חלפו להם הימים, ואני נוכחתי לפליאתי לראות ולדעת שבאמת איש לא שמני לשופטת,

ודווקא כאשר אין מתערבים – העניינים מסתדרים.

אני שתקתי ולא הגבתי. לא פסקתי ולא שפטתי.

המריבות שככו מאליהן.

תחת שנאת חינם – ניתנה למירי שנת חינם.

ומשניתנה האפשרות לשינה עבור מירי – אפשרה מירי דברים שונים מכוונה.

פתאום גיליתי שהן מסתדרות לא רע גם בלעדי, ויותר נכון, דווקא בלעדי.

עד עתה אינני יודעת אם קרה הדבר תוך כדי חילופי דברים בין השתיים, או שהסתדר מאליו.

התשובה לחידה הזו ממש לא עניינה אותי.

מה שברור לי, שגם בוויכוחים אחרים לא אתערב מעכשיו…

אהבת חינם לא תגיע מהצדקה של אחד הצדדים ומהרשעה של האחר. עובדה.

פינת הייעוץ האישי

ניסיתם כבר בוודאי, לפשר ולהתערב במריבות בין ילדים. אם אכן ניסיתם, אתם כנראה גם יודעים שההתערבות אינה תורמת הרבה לא לכם ולא לילדיכם.

אם לא ניסיתם – אתם מוזמנים לנסות ולראות בעיניכם שזה פשוט לא "עובד".

היצר הדוחף לשפוט ולהכריע, הוא זה שמחפש צדק. במריבות בין שניים אין צדק אחד, אין תשובה אחת ואף פעם לא תוכלו לדעת מה באמת אירע ולאיזה צד להסכים.
לכן, הדבר הטוב ביותר הוא לעצום את העיניים, לאטום את האזניים ולצאת מהמערכה.

השאירו אותם לבדם בזירה, הם כבר יסתדרו.

השארת תגובה