בשר בתשעה באב שחל בשבת • הלכה ברורה

הגאון הגדול רבי דוד יוסף שליט"א בעל ה'הלכה ברורה', בנו ממשיך דרכו של מרן זצוק"ל בבירור מקיף בענין הנהגת הסעודות ואכילת בשר בתשעה באב שחל בשבת

הגאון הרב דוד יוסף עם אביו מרן הגר"ע זצ"ל
הגאון הרב דוד יוסף עם אביו מרן הגר"ע זצ"ל
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

שאלה: האם כדאי להחמיר בשנה זו שחל תשעה באב בשבת, שלא לאכול בשר באותה שבת, ולענג את השבת במאכלים אחרים.

תשובה:

מותר לאכול בשר ולשתות יין בתשעה באב שחל בשבת ונדחה ליום ראשון.

מי שרגיל לאכול בשר בסעודות שבת, אסור לו להימנע מאכילת בשר בשבת זו, מפני שאסור להראות אבלות בשבת, ואם רגיל לאכול בשר גם בסעודה שלישית, אף בשבת זו לא ישנה ממנהגו כדי שלא להראות אבלות בשבת.

מי שאינו רגיל לאכול בשר בכל שבת, מטעמי הקפדה על הכשרות, או מטעמי בריאות, או שאינו אוהב בשר, רשאי שלא לאכול בשר אף בשבת זו, שהרי הסיבה שאינו אוכל בשר אינה משום אבלות. ועיקר הדבר שלא ישנה בשבת זו ממה שרגיל בכל שבת.

מותר לשיר זמירות שבת בתשעה באב שחל בשבת. ויושבים כל בני הבית יחדיו לסעוד אף בסעודה המפסקת. וכן מזמנים אחר הסעודה בסעודה המפסקת.
אף מי שרגיל לאכול סעודה שלישית בכל שבת סמוך לשקיעת החמה, יזהר מאד בשבת זו לסיים את הסעודה מבעוד יום קודם שקיעת החמה.

נימוקים ומקורות: במסכת תענית (דף כט ע"ב) ובמסכת עירובין (דף מ ע"ב) תניא: "תשעה באב שחל להיות בשבת, וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת, אוכל ושותה כל צרכו, ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו". וכן איתא בתוספתא (תענית פרק ג' הלכה יב), ובירושלמי (תענית פרק ד' הלכה ו'). וכן פסקו הרמב"ם (פרק ה' מהלכות תעניות הלכה ח'), והטור והשלחן ערוך (סימן תקנב סעיף י'). ע"ש. והנה הטור (סימן תקנב) הביא בשם רב שר שלום גאון, שכתב, שאמנם מותר לאכול בשר ולשתות יין בתשעה באב שחל בשבת, אבל אצלם נהגו להחמיר בסעודה המפסקת שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין. וכן כתב בספר המנהיג (הלכות תשעה באב סימן כא) בשם רב נטרונאי גאון. וכן כתב הראב"ן (מסכת תענית, דף קסב ע"ד), שנהגו העולם שלא לאכול בשר ולשתות יין, אבל איסור אין בו. וכן כתב בספר הרוקח (סימן שיב) בשם רבנו שלמה ב"ר שמשון, שהורה שלא לאכול בשר בסעודה המפסקת. וכן כתב הראבי"ה (חלק ג' סימן תתפח), שיש נוהגין שאינם אוכלים בסעודה המפסקת בשר, ואין שותים יין, שאין חובה להעלות על שלחנו כסעודת שלמה, אך רשאי לעשות כן. ושלש סעודות שבת יכול לקיים קודם סעודה המפסקת. ובשבלי הלקט (סימן רסו) כתב: "אבל אני יקר מצאתי בהלכות גדולות בפירוש שחייב להפסיק לסעודת שבת משש שעות ולמעלה שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין". אולם בספר הלכות גדולות שלפנינו (דפוס ברלין עמוד קצב, ודפוס ירושלים עמוד שצג) כתב בהדיא להתיר בשר ויין אפילו בסעודה המפסקת.

ומכל מקום דעת רוב רבותינו הראשונים שאף בסעודה המפסקת אוכל בשר ושותה יין. ובשבלי הלקט (שם) הביא תשובת רבנו קלונימוס איש רומי שהשיב לר' יקר, שאם חל תשעה באב בשבת, או באחד בשבת, מתירין הגאונים ז"ל לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת משום כבוד שבת, ואין צריך לשנות שולחנו בשבת, ופירש מה שאמרו חז"ל שאוכל בשר ושותה יין, לענין סעודה המפסקת, שהרי בסעודות שאוכל מוקדם יותר מותר לאכול בשר אפילו בתשעה באב שחל בחול. [כלומר, שבמשנה במסכת תענית (דף כו ע"ב) מבואר, שרק בסעודה המפסקת שלפני תשעה באב, — שהיא הסעודה האחרונה קודם הצום, ונאכלת סמוך לצום, — אסור לאכול בשר ולשתות יין, ובזמנינו מנהג ישראל להחמיר שלא לאכול בשר מראש חודש אב. ובודאי כשדיברו חז"ל על אכילת בשר בתשעה באב שחל בשבת, דיברו לפי זמנם שהיו נוהגים לאכול בשר בתשעת הימים, ורק בסעודה המפסקת לא היו אוכלים בשר, ולפי זה בודאי כוונת חז"ל במה שאמרו שבתשעה באב שחל בשבת אוכל בשר, היינו לענין סעודה המפסקת]. והוסיף השבלי הלקט שם, שכן הורה הר"ר אביגדור כהן צדק, שלא להימנע מבשר ויין אפילו בסעודה המפסקת, וכתב עוד שגם הפרושים הנזהרים מלאכול בשר ולשתות יין משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב, אין להם להימנע מלאכול בשר בשבתות שבינתים, ואם עשו כן יצא שכרן בהפסדן. והמרדכי (תענית סימן תרלז) כתב בשם רבנו אליעזר ממיץ, בעל היראים: "ראיתי מנהגים שלא ישרו בעיני, אומר אני חדשים מקרוב באו ולא שערום רבותינו הראשונים אשר מימיהם אנו שותים ומפיהם אנו חיים, ואומר מקצתם, ראיתי נוהגין בתשעה באב שחל להיות בשבת, או ערב תשעה באב שחל להיות בשבת, שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בסעודה המפסקת, ונוהגים סימני אבלות, ושנו חכמים אוכל בשר ושותה יין ומעלה וכו'". וכן כתב בפסקי ריא"ז (סוף תענית) לדחות המנהג שלא לאכול בשר בסעודה המפסקת, שהכל נדחה מפני כבוד השבת, שאין אדם רשאי למעט כבוד השבת. וכן הביא הסמ"ק (סימן צו), שיש מי שסובר שאין להחמיר בדבר זה, שלא לזלזל בכבוד שבת, דכי קתני ומעלה על שלחנו וכו', ודאי בסעודה המפסקת קתני. וכן כתבו רבנו ירוחם (נתיב יח חלק ב', דף קסד ע"ב), והארחות חיים (הלכות תשעה באב סימן טו), והכל בו (סימן סב), ובספר המכתם (סוף תענית, עמוד רעד). וכן כתב הטור (סוף סימן תקנב), ושכן היה נוהג אביו הרא"ש לאכול בשר ולשתות יין. ועיין ברמב"ם (פרק ה' מהלכות תעניות הלכה ח' והלכה ט'), והמעשה רוקח פירש בדבריו שהיה מנהגם לאכול בשבת שלפני תשעה באב תבשיל בלא בשר. אולם אין פירושו מוכרח בדעת הרמב"ם, ויותר מסתבר לפרש בדבריו שאין לשנות מאומה בשבת שלפני תשעה באב, וכמו שהסביר בשו"ת הלכות קטנות חלק ב' (סימן קלז). וכן כתב בספר שלחן גבוה (סימן תקנב ס"ק טז) בדעת הרמב"ם, ופסק כן להלכה, שאסור להימנע מאכילת בשר בשבת זו. וכן כתבו לדחות דברי המעשה רוקח, בשו"ת פעולת צדיק חלק ג' (סימן רמד), ובספר יפה ללב חלק ג' (סימן תקנב סק"ג). ועיין עוד במה שכתב בזה בדעת הרמב"ם, הגאון הנצי"ב בהעמק שאלה (שאילתא קנח אות ג'). וגם דבריו אינם מוכרחים בדעת הרמב"ם, כאשר תחזינה עיני המעיין.

והנה מדברי הראבי"ה הנ"ל מתבאר, שאף אותם שנהגו שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בסעודה המפסקת בתשעה באב שחל בשבת, היו נוהגים לאכול שלש סעודות עם בשר ויין, ומוסיפין סעודה רביעית ביום שבת לסעודה מפסקת, ובה אין אוכלים בשר ואין שותים יין. וכן מתבאר מדברי הרוקח (סימן שי), ועוד ראשונים, והביאו כמה מנהגים שונים שנהגו באשכנז לגבי סעודה המפסקת בתשעה באב שחל בשבת. אולם בהגהות מיימוני (פרק ה' מהלכות תעניות אות ל') הביא בשם מורו המהר"ם מרוטנבורג שלא חשש למנהגים אלו, ולא שינה בסעודותיו משאר שבת. וכן מבואר בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס ברלין סימן קסט). וכתב מרן הבית יוסף (סוף סימן תקנב), שכן פשט המנהג כדברי המהר"ם. וכן פסקו גם המגן אברהם (סימן תקנב ס"ק יג), והדרך החיים (סק"א), והחיי אדם (כלל קלו סימן א'), והמשנה ברורה (שם ס"ק כג), והכף החיים (שם סק"נ). ועיין עוד בשו"ת הלכות קטנות (ח"ב סימן קא), ובשו"ת שבות יעקב (ח"ג סימן לז), ובשו"ת שבט הלוי (ח"ו סימן ע' אות ה'). וגדולה מזו כתב בשו"ת אגרות משה (ח"ד מאו"ח סימן קיב אות א'), שאף מי שאינו נוהג לאכול בשר בסעודה שלישית, מותר לאכול בשר בשבת ערב תשעה באב בסעודה שלישית.
ולענין לשיר זמירות לשבת בתשעה באב שחל בשבת, כתב בספר דרכי חיים ושלום (סימן תרע), שמנהג האדמו"ר ממונקאטש בעל המנחת אלעזר היה לשיר זמירות שבת בשבת זו. וכן כתב בשו"ת אגרות משה (חלק ד' מאורח חיים סימן קיב אות א'), ושאפילו אם אינו רגיל לזמר בכל שבת, אין לאסור לזמר בשבת זו, מפני כבוד השבת. אמנם המגן אברהם (סימן תקנב ס"ק יד), הביא דברי הרוקח (סימן שיב) שכתב שישב בדאבת נפש, וכתב שלכן לא ישב בסעודת חברים בשבת. וכן כתבו האליה רבה (ס"ק יד), והחיי אדם (כלל קלז סימן א'), והקיצור שלחן ערוך (סימן קכה סעיף א'). אולם בספר בכור שור (תענית כט ע"ב) כתב לדחות דברי המגן אברהם, שאם הוא רגיל לסעוד עם חברים, ונמנע מכך בשבת שהיא ערב תשעה באב, הרי זו אבלות בפרהסיא, והרוקח מדבר כשעושה כן בצינעא. והובא בברכי יוסף (סימן תקנג סק"ד), ובלבושי שרד (סימן תקנב), וביד אפרים (שם), ובזכור לאברהם (דף לח ע"ג), ובשערי תשובה (שם ס"ק יא), ובתוספות חיים על החיי אדם (כלל קלו סימן א'), ובמשנה ברורה (שם ס"ק כג) ובכף החיים (שם ס"ק נב).

וכתבו כמה אחרונים, שיש לזמן בסעודה המפסקת בתשעה באב שחל בשבת, וכ"כ האליה רבה (סימן תקנב סק"י), והפרי מגדים (אשל אברהם ס"ק יד), והדרך החיים (סק"א), והמשנה ברורה (ס"ק כג), והכף החיים (ס"ק נא). אמנם בספר הפרנס (סימן רעו) כתב, שנהגו שלא לזמן בסעודה המפסקת אפילו בשבת. ובספר הרוקח (סימן שיא) הביא, שמנהג שפיירא שלא לזמן בתשעה באב שחל בשבת. אולם לפי המבואר לעיל שיש איסור אם מראה אבלות בשבת כשלא אוכל בשר, נראה שהוא הדין לענין זימון, והרוקח והפרנס שכתבו כן הוא למנהגם שלא לאכול בשר ויין בתשעה באב שחל בשבת בסעודה המפסקת.

ולענין חובת סיום הסעודה מבעוד יום, כן כתב מרן הבית יוסף (סוף סימן תקנב) בשם הסמ"ק (סימן צו). וכן כתב הרמ"א בהגה (שם סעיף י'). ומקור הדברים בעירובין (מא ע"א): "אמר להן רבי יוסי, אי אתם מודים לי בתשעה באב שחל להיות בשבת שמפסיק מבעוד יום". וכן הסכימו האחרונים. וכתב המשנה ברורה (ס"ק כד), שיש להודיע זה להמון העם שלא יטעו.

השארת תגובה