אין שלם יותר מלב שבור • אמא מחליפה

תנחשו מה בחרתי: "האמת המביכה שלמרות הקיטורים שלי, הכנת מתכון חדש הוא החלק האהוב עלי במטבח, וקרצוף הפאנלים מקרצף לי גם את הנשמה

כלי ניקוי
כלי ניקוי
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

• למה החברות שלי בזות לי כשאני מספרת בקול רם שאני אוהבת לקרצף פאנלים, ואני ממש אוהבת להיות עקרת בית, אתמול כשסיפרתי לתומי לאסתי כי שוב קרצפתי את הבית, היא שלחה לעברי מבט מוזר.

"את מתלהבת מקרצוף פאנלים?" היא שוב שלחה את המבט הזה.

המבט שנשלח לעברי גם מכיוונה של אמא שלי אתמול כשסיפרתי לה בהתרגשות על מתכון חדש שניסיתי והוא גם הצליח לי.

כאילו שהן תפסו אותי בקלקלתי, אמא שלי סבורה שהיא נפלה קורבן לתרמית עוקץ, לדעתה נועדתי לכתוב ספרים וליתר דיוק, ברגעים אילו ממש אני אמורה לסיים את הפרק האחרון בספר הראשון בסדרה, ואני לעומת זאת, סבורה שלנסות מתכון חדש וגם להצליח מרגש אותי בהרבה ממחשבה על המהדורה הראשונה.

• האם כתיבה  של ספר חדש נתפסת כקיום לגיטימי בעוד מתכון חדש וקרצוף פאנלים משום מה מאכזבים את הסובב אותי??!!

והי, מה קרה לכל שיעורי המוסר בבית הספר כי הבית הוא מקומה הראשון של האישה? וכל השאר משני לו?

כששפכתי את לבי בפני אמא שלי. היא הרימה מבט וצחקה.

"שנים שאת מתלוננת על עבודות הבית שעומדות כאבן נגף בינך לבין הספר החדש שטרם העלית על הכתב".

החברות שלי צודקות, ואמא שלי צודקת.

כשציפי הייתה מספרת לנו על הספסל השכונתי שהיא עמדה שעות והכינה בלינצ'ס בפטריות, התגובה הראשונית שלי:

"לי אין סבלנות לעמוד במטבח". ומה שהן קראו מבין השורות. "לי אין סבלנות לעמוד במטבח כיוון שאני עסוקה בדברים הרבה יותר משמעותיים כמו לתכנן את רב המכר שלי".

או לחילופין: אפשר לקנות מוכן, החיסכון כפול, חיסכון בזמן וחיסכון בבלגן הנובע מהכנתם.

וכשדינה סיפרה כיצד עמלה שבועיים על החלפת ארונות קיץ בחורף, הייתי שולחת יד קדימה ושואלת: "איך יש לך זמן לעשות את כל הדברים האלה", כשהן קראו מבין השורות את התרגום כפי שהן קלטו מנימת קולי: "את מבזבזת את הזמן…"

או לחילופין: תלמדי ממני- קונים בכל עונה מספר פריטים בזול וזורקים בסופה, וחוזר חלילה.

• וכך חלפו להם השנים בהם לימדתי את כל הסובב אותי, שהבית וכל העבודות הקשורות בו נמצאים במקום השני בסדר העדיפויות שלי.

והנה, שנים אחרי, אנחנו מנהלים עסק עצמאי, חלום הספר שאוציא מתרחק והולך, עסק עצמאי דורש עבודה מטורפת סביב השעון וסליחה מילדי…ואני מוצאת את עצמי אתמול עומדת מול שתי אפשרויות.

1. לשבת ולכתוב אחת ולתמיד את הספר עליו סיפרתי לכל מי שרצה ולא רצה לשמוע.

2. לנקות את המקרר, להכין מהעגבניות שהבשילו יתר על המידה מרק עגבניות ריחני. ולתקן בעצמי את הספה שנקרעה על ידי הוספת אריג שאתפור בצורת פרח.
תנחשו מה בחרתי, את האפשרות השניה. אי אפשר ללכת נגד הרצון הפנימי. תאמינו לי אני מתגעגעת לבכות אבל מבצל…

"את יודעת אמא, האמת המביכה שלמרות הקיטורים שלי, הכנת מתכון חדש הוא החלק האהוב עלי במטבח, וקרצוף הפאנלים מקרצף לי גם את הנשמה".

• ואין באמת סתירה, אמי החכמה ממרומי שנותיה וניסיונה, התיישבה לצידי, והסבירה לי ברצינות שככה צריך להיות, ואני מיישמת את כבודה ומקומה של האישה.
"חיבה לקרצופים היא לא סוגרת את הדלת בפני חיבה לכתיבה. ובמעמקי ליבה של כל אישה רצון לעמוד במטבח ולהיות המלכה האמיתית של הבית היהודי,  ואולי את הולכת מקיצוניות אחת לקיצוניות שניה.

כאמא שלך שאוהבת אותך, אני מציעה לך, תקדישי בתוך כל הטרפת שלך חצי יום לכתיבה, ואת החלק השני של היום  למטבח, ואל תיכנסי למבוכה מהחלקים שמשחקים אצלך בלב. כי חלק ועוד חלק בונים לב שלם – בית שלם.

מבצע כזה עוד לא היה?
 

השארת תגובה