הגר"ד יוסף על הקשר בין הגר"ע יוסף לגרי"ש אלישיב

כשהגר"ע יוסף כינס את הגרי"ש אלישיב לדיון חירום: חשש חמץ בפס הייצור של יינות כרמל מזרחי לפסח • אנקדוטות יקרות מ51 שנות קשרי הנהגה בין שני ענקי התורה, לבטל דעתו מפני דעת חברו • כתב וערך: הרב עובדיה יוסף

הגריש אלישיב והגרע יוסף זצל
הגריש אלישיב והגרע יוסף זצל
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

אמר הכותב: ערב יום השנה הרביעי לפטירתו של מרן שר התורה הגאון האדיר רבי יוסף שלום אלישיב זצוק"ל, ישבתי עם אבי מורי, הגאון הגדול רבי דוד יוסף שליט"א, וביקשתי ממנו לשחזר באוזניי שוב את סיפורי ההוד אותם שמעתי מפיו במהלך השנים, הסיפורים עליהם גדלתי, את הסיפורים על דמותו הענקית של גדול בישראל. את מה שאמר לי אשתדל להביא בצורה מדויקת ובלא שינוי. וכה היו דבריו:

"הידידות העמוקה בין אאמו"ר מרן זצוק"ל לבין מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, החלה עוד מצעירותם לפני כשבעים שנה. כמדומני שהידידות ביניהם החלה עוד משנת תשי"א. בשנת תשכ"ה מרן הגרי"ש ניהל מערכה שלימה על מנת שאאמו"ר זצוק"ל יכהן ביחד איתו בביה"ד הגדול, ואכן מאותה שנה ועד שנת תשל"ג, הם ישבו ביחד בביה"ד הגדול לפחות פעמיים בשבוע. ישבו, דנו וכתבו פסקים ביחד. הידידות שלהם הלכה והתהדקה והתעצמה. לפעמים הם היו יושבים אחרי הדיון בביה"ד במשך שעות ומדברים בלימוד.

לאחר מכן, בשנת תשל"ג, הגרי"ש אלישיב פרש מביה"ד הגדול בגלל בחירתו של הרב גורן לרה"ר, אבל הידידות שלו עם אאמו"ר הלכה והתהדקה. מלבד מה שהוא היה זה שעמד בראש המערכה למען בחירתו של אאמו"ר זצוק"ל לתפקיד הרב הראשי לישראל, בנוסף על כך, במשך שנים הם היו מתייעצים ביחד על כל דבר ופרט.

באותם ימים זכיתי לשבת מידי ערב וללמוד עם אאמו"ר זצוק"ל עד השעות הקטנות של הלילה. זכורני שכשהיו מתעוררות שאלות דחופות לאאמו"ר בעניין הנהגת הרבנות, ורצו הוא והגרי"ש לשבת בביתו של אאמו"ר כדי להתייעץ ולטכס עצה, הוא היה שולח אותי עם הנהג שלו כדי להביא את מרן הגרי"ש אלישיב מביתו. הגרי"ש היה יושב בביתו ולומד לבד. לא היה שם איש, לא היו לו מפריעים, הוא היה מנתק את הטלפון ולומד. לא הייתה שום דרך להגיע אליו אא"כ הולכים לביתו באופן ממשי. ואז הייתי עולה לביתו, רעייתו הרבנית ע"ה הייתה פותחת את הדלת במאור פנים, והייתה אומרת לו: "הרב, הרב דוד יוסף הגיע". ומיד כשהיה רואה אותי היה סוגר את הגמרא, לובש את החליפה והכובע ויורד איתי למכונית.

לעיתים מרן אאמו"ר זצוק"ל היה שולח את הנהג כדי להביא את מרן הגרי"ש, ועוד רב גדול שגר בשכונת מטרסדורף. תמיד הוא היה אומר לנהג לנסוע קודם למטרסדורף ואח"כ לגרי"ש אלישיב, ובחזור היה מורה לו שיחזיר קודם את הגרי"ש לביתו ורק לאחר מכן את אותו רב גדול. וכשהנהג טען שזה ממש סיבוב ארוך לנסוע בצורה זו, אמר לו: "אינך יודע כמה הרב אלישיב חס על זמנו על כל דקה ודקה לשבת וללמוד. אותם דקות שהוא יצטרך להמתין עד שתיסע דרך מטרסדורף, אלו דקות יקרות עבורו בהם יוכל לשבת וללמוד. הרב אלישיב יהיה האחרון שאותו תאסוף, והראשון שתחזיר אותו לביתו".

הם היו נפגשים לעיתים תכופות, לפעמים פעמיים שלוש בשבוע ודנים בענייני הנהגת הרבנות והדיינות, כאשר רוב הפגישות ביחד עם רבה של ירושלים הגאון הגדול רבי בצלאל ז'ולטי זצ"ל, והגאון הגדול רבי אליעזר גולדשמיט זצ"ל היו מתקיימות בביתו של אאמו"ר זצוק"ל, ולפעמים בביתו של הגרי"ש זצוק"ל.

זכיתי שבכל פעם שאאמו"ר היה שולח אותי להביא את מרן הגרי"ש מביתו, הייתי מנצל את הזמן ומשוחח איתו בלימוד. פעמים ששוחחנו בהלכה בסוגיות מסובכות ומורכבות, והדברים רשומים, חידושים רבים ונפלאים ששמעתי ממנו, ועוד חזון למועד אי"ה שאעלה אותם על הכתב ואוציא אותם לאור עולם בעזהי"ת.

אספר לך סיפור מעניין שאירע לפני חג הפסח תשל"ה. בימים ההם היינות היו מיוצרים ברובם על ידי חברת כרמל מזרחי. אותה חברה סיפקה יינות ללמעלה מ- 90% מהציבור בישראל. ומעשה שהיה כך היה: בכרמל מזרחי היו רוכשים באופן קבע ספירט – סוג של אלכוהול – מבתי חרושת ברמת גן ובבת ים שם הוא היה מיוצר. כמובן שהאלכוהול ליינות על פי חוק, מחויב להיעשות מענבים בלבד. אלכוהול יין.

והנה, שנה אחת, חברה שמייצרת תמרוקים הזמינה ספירט מאותם בתי חרושת, ואותו ספירט נעשה מעמילן של דגנים – שהם חמץ בפסח – לאותה החברה. לאחר שהסתיים הייצור, שטפו אנשי המפעל את כל הכלים היטב היטב וניקו אותם בחומר ששמו "קאוסטיק סודה" – סוג של חומר כימי חריף מאד – ולאחר מכן ייצרו ספירט אותו עירבו אחרי זה ביין ובקוניאק של כרמל מזרחי שנעשה עבור חג הפסח, בלא להכשיר את המכונות.

הדבר נודע לרב היקב הרב ינובסקי זצ"ל. הוא הגיע בחשאי לביתו של אאמו"ר זצוק"ל, וסיפר לו על השערורייה הגדולה: בכלים שבהם ייצרו חמץ גמור, ייצרו לאחר מכן אלכוהול לפסח. אאמו"ר זצוק"ל שמע את הדברים ונבהל מאד. מיד הוא הזמין אליו את ראשי היקב, וחקר אותם חקירה יסודית בכדי לדעת את העובדות לאשורן. לאחר מכן הוא התיישב וכתב פסק הלכה גדול שהתפרסם מאוחר יותר בשו"ת יביע אומר (ח"ח חאו"ח סי' מג), ובו העלה להתיר את הכל. היינות וגם הקוניאק.

אלא שיחד עם זאת, ידע אאמו"ר שכאשר הדברים יתפרסמו, ישנם בישראל חוגים מחוגים שונים שהולכים אחר רבותיהם וצריך שתהיה הסכמה בנושא זה על ידי כולם ושלא תהיה מחלוקת בדבר. לשם כך, הוא ציווה לשכור חדר במלון המרכז בירושלים, ולשם הזמין את מרנן ורבנן הגאונים הגדולים רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל, רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, רבי בצלאל ז'ולטי זצ"ל, רבי אליעזר גולדשמיט זצ"ל, וכן את הגאון רבי שאול ישראלי זצ"ל, שהיה מקובל על כל חלקי הציונות הדתית. כך חשב אאמו"ר שאם יסכימו כל הגדולים הללו להתיר, ויחתמו על היתר משותף, תימנע השערורייה והמבוכה.

מראש הודיעו לכל הרבנים שהם יצטרכו לשבת ולבלות שעות רבות בנושא מסוים, כשהם עצמם אפילו לא ידעו על מה מדובר ולשם מה הוזמנו, שכן אבא זצוק"ל שמר על העניין בסודיות רבה כדי שלא יצאו הדברים החוצה ויתחילו לשונות רעות בחוץ והנזק יהיה גדול.

אני זוכר זאת היטב. הייתי נוכח במקום מתחילה ועד סוף. הרבנים הגיעו. הוזמנו לשם גם ראשי המפעלים והחלו לתאר את העובדות ואת כל שלבי ייצור הספירט לפרטי פרטים. הם ננזפו בחומרה על ידי אאמו"ר זצוק"ל, ולאחר שהם עזבו את החדר הוא הציג את כל הנימוקים ההלכתיים שלו שבעקבותיהם העלה להתיר.

התעורר פולמוס הלכתי ושיחה מעניינת מאד בין כל הרבנים. שיחה קולחת ועניינית בין גדולים כאשר הגרי"ש אלישיב מעיר הערות מצד אחד, והגרש"ז אויערבך מן הצד השני, והגר"ב ז'ולטי והגרב"צ אבא שאול מתפלפלים ביניהם. כל אחד ואחד העלה את דעתו ונימוקיו, והם ישבו ונשאו בדבר שעות ארוכות.

כעבור כמה שעות, עמד על רגליו הגרי"ש אלישיב, ואמר: "אני לא מסכים בשום פנים ואופן להיתר בעניין הקוניאק. לפי דעתי אסור לשתות אותו בפסח משום שהוא נעשה הראשון בכלים שהשתמשו בהם קודם בחמץ". מיד קם הגרש"ז אויערבך כנגדו והחל להתפלפל עימו בחריפות שלדעתו אבי מורי צדק להכשיר גם את הקוניאק. לאט לאט הצטרפו אליו כל הגדולים ששהו בחדר, וכולם הסכימו עם דעתו של אאמו"ר להתיר מלבד הגרי"ש אלישיב שעמד בתוקף על דעתו לאסור. ואז שאל אאמו"ר את הגרי"ש: "האם לדעת כת"ר, אם ישהו את הקוניאק לאחר הפסח יכשלו בחמץ שעבר עליו הפסח?" הגרי"ש השיב שאין עם זה שום בעיה, ואפשר יהיה להשאיר את הקוניאק בבית עד לאחר הפסח ואפילו אין צורך למוכרו לגוי. לדעתו עצם האיסור הוא רק בשתיה, ואין כאן חלילה איסור של חמץ בפסח. מיד הודיע אאמו"ר לכולם שהוא החליט לבטל את דעתו מפני דעת הגרי"ש אלישיב, וציין כי גמר אומר בליבו לצאת מהחדר הזה בדעה אחידה ובהסכמה של כלל הרבנים יחד. את היין יתירו לכתחילה, ואת הקוניאק יודיעו שאין להשתמש בו בפסח אלא ישהו אותו לאחר הפסח כדעתו של הגרי"ש אע"פ שהיה בדעת יחיד. וכך אכן היה, ניסחו מכתב ברוח אותו פסק, וכל הרבנים חתמו עליו.

המעשה הזה מראה לנו את הכבוד העצום שרכשו כולם למרן הגרי"ש אלישיב. כאשר אאמו"ר הציע לבטל את דעתו מפני דעת הגרי"ש, הסכימו לזה מיד כולם ללא שום פקפוק אף שסברו אחרת. זה מראה לנו את ההערכה העצומה שרכשו לו מחד, ואת עוצם גדלותם מאידך כיצד ויתרו ומחלו על דעתם מפני דעתו הרוממה. היחס של גדולי הפוסקים אליו, היה יחס של כבוד, חיבה והערצה רבה. שמח אני שנפלה בחלקי הזכות להיות קרוב לענק שכזה. עלינו ללמוד מדרכיו ומפסקיו, להגות בתורתו ואמרות קודשו. זוהי דמות של שקדן נפלא, זוהי אלומת אור לעולם התורה, איש ענק שהטביע את חותמו על הפסיקה ההלכתית והביא ברכה לדורו ולדורות הבאים".
אמר הכותב:

אעלה אנקדוטה שזכיתי להיות עד לה. בשנת תשס"ה זכיתי לבקר ביחד עם אבי מורי הגאון רבי דוד יוסף שליט"א בביתו של מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל כדי לקבל את ברכתו לרגל נישואיי בשעטו"מ.

מיד כשנכנסנו אל הקודש פנימה החלו אבא ומרן הגרי"ש להתפלפל בדברי תורה בנושא מסוים שאבא העלה להלכה בספרו "הלכה ברורה" שלא כדעתו של מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל.

מרן הגרי"ש ביקש לדעת מדוע אבא חולק עליו בנושא זה. אפשר היה לראות עליו שמה שעניין אותו הוא לא עצם העניין שחלקו עליו – הרי זה לא היה נוגע אליו אישית להלכה, מדובר היה בשאלה שנגעה למדינה מסוימת בדרום אמריקה – ראו עליו שהוא פשוט חיפש את האמת.

אבא החל בתיאור העובדות כדי להסביר מה הביא אותו למסקנת ההלכה כפי שפסק. לאחר מספר דקות עצר אותו מרן הגרי"ש ואמר: "אין שום ספק שכבודו צודק!"

אבא תמה ושאל: "האם הרב חוזר בו ממה שפסק בתחילה?" מרן הגרי"ש חייך ואמר: "אני לא חוזר בי, הדבר תלוי איך שואלים אותי, לפי צורת השאלה שהצגת בפני ותיאור העובדות אין כל ספק שההלכה כדבריך, ומה שפסקתי אחרת הוא משום שתיארו בפני עובדות שונות".

זכורני שהעניין שעסקו בו היה איזה מנהג מסוים שנהגו בקהילה מסוימת, ודעתו של הגרי"ש הייתה שלא משנים את המנהג והכל לפי המנהג, אלא שהשאלה הייתה מה בדיוק נהגו ועל זה נסוב פסק ההלכה.

כשבאנו לצאת ביקש אבי מורי שליט"א ממרן הגרי"ש שיברך אותי, והוא אכן בירך אותי במאור פנים. כשהתכופפתי כדי לנשק את ידו הטהורה הוא משך את ידו ולא נתן לי לנשקה. אבא חייך ואמר לו: "כבוד הרב, אצלנו נוהגים לנשק את היד של הרב!"

לעולם לא אשכח את צחוקו של מרן זצוק"ל שנהנה מאד ואמר: "הכל לפי המנהג!" והושיט לי את ידו כך שאפילו לא הייתי צריך להתכופף כדי שאנשקה. זכותו תגן עלינו אמן!

השארת תגובה