מותר לערוך מסיבת אירוסין בימי בין המצרים?

הלכה ברורה – תושבותיו של חבר מועצת חכמי התורה הגאון רבי דוד יוסף, בנו ממשיך דרכו של מרן הגר"ע יוסף • והשבוע: עריכת מסיבת אירוסין (תנאים) ופגישות לצורך נישואין בימי בין המצרים • נערך על פי כתביו ושיעוריו ע"י בנו, הרב עובדיה יוסף

הגאון הרב דוד יוסף עם אביו מרן הגר"ע זצ"ל
הגאון הרב דוד יוסף עם אביו מרן הגר"ע זצ"ל
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

בעניין עריכת מסיבת אירוסין (תנאים) ופגישות צורך נישואין בימי בין המצרים: בשאלות אלו מתלבטים רבים מבחורי הישיבות שאחר שנפגשו מספר פעמים סמוך לימי בין המצרים החליטו להתארס עב"ג, אם מותר לערוך את מסיבת האירוסין בימי בין המצרים, או שעליהם לדחות את מסיבת האירוסין עד אחר תשעה באב, ומלבד עצם הדחיה חוששים שחבריהם בישיבות לא יוכלו להגיע למסיבה מחמת שהם ימי בין הזמנים. ויש שטוענים שאפילו אם מותר על פי ההלכה לערוך מסיבת אירוסין בימי בין המצרים, בכל זאת אין זה סימן טוב לערוך מסיבת אירוסין בימים אלו.

כמו כן מתלבטים בחורי ישיבות רבים אם להתחיל בפגישות לצורך נישואין בימי בין המצרים, או שמא יש לדחות את תחילת הפגישות לאחר מכן, מפני שאין זה סימן טוב להתחיל את הקשר לצורך נישואין דוקא בימים אלו.

תשובה: א. מותר לעורך מסיבת אירוסין (תנאים) בתוך ימי בין המצרים, ואפילו בימים שאחר ראש חודש אב, ואין בזה כל חשש מצד ההלכה וגם אין לחוש ולומר שאין זה סימן טוב. ומכל מקום אסור לעשות סעודה עם פת במסיבת אירוסין המתקיימת בימים אלו, וכן אסור להביא כלי נגינה למסיבת אירוסין הנערכת בימי בין המצרים, וכן אסור לערוך ריקודים במסיבת אירוסין המתקיימת בימים אלו. אבל מותר לשיר בפה שירות ותשבחות להשם יתברך בלי כלי נגינה.

ב. מותר לכתחילה להתחיל בפגישות לצורך נישואין בימי בין המצרים, ואין לדחות תחילת הפגישות לימים שלאחר מכן, ואין לחוש ולומר שאין זה סימן טוב.
נימוקים ומקורות: הנה לעצם הדבר אם מותר לערוך נישואין בימי בין המצרים, כתב מרן הבית יוסף (סימן תקנא), שלפי דברי הר"ן (תענית יד: ) בשם רב האי גאון, יש להקל בנישואין מראש חודש אב עד התענית למי שלא קיים פריה ורביה. ומה שאין נוהגין לישא אשה כלל אפילו מי שאין לו אשה ובנים משום דלא מסמנא להו מילתא, (כלומר, שאין זה סימן טוב להתנשא בימים אלו). ובשולחן ערוך ( סימן תקנא סעיף ב') פסק, שאין נושאים נשים מראש חודש אב, ואין עושים סעודת אירוסין, אבל ליארס בלא סעודה מותר, ואפילו בתשעה באב עצמו מותר לארס שלא יקדמנו אחר. והרמ"א בהגה כתב שם, שמנהגם שאין נושאים נשים מיום שבעה עשר בתמוז. והנה 'אירוסין' שכתב השולחן ערוך, היינו 'קידושין', שבזמנם היו נוהגים לעשות תחילה את הקידושים, ולאחר זמן היו עושים את הנישואין, ועל זה כתב השולחן ערוך שאמנם מותר לקדש אשה אפילו ביום תשעה באב, ואין צריך לדחות את הקידושין מחמת שיש לחוש שמא יקדמנו אחר, אבל לעשות סעודה לכבוד הקידושין אסור, אבל לעניין נישואים יש להחמיר שלא לאת אשה מראש חודש, ואפילו כשאינו עושה סעודה. ומקור הדין שמותר לקדש אשה אפילו ביום תשעה באב, בתלמוד ירושלמי (תענית פרק א' הלכה ח') וכן פסק הרמב"ם (פרק י' מהלכות אישות הלכה י"ד).

והבאר הגולה (סימן תקנא סעיף י') העיר בזה ממה שכתב הרמ"א בהגה שם, לענין אכילת בשר בימים שאחר ראש חודש אב, שמותר לאוכל בשר ולשתות יין בסעודת אירוסין אחר ראש חודש אב כל השייכים לסעודה וכו'. ומבואר יוצא שמותר לעשות סעודת אירוסין, וכתב לבאר דהיינו באירוסין של מצוה, כגון שאין לו אשה ובנים, וכמו שכתב הר"ן בשם רב האי גאון להקל בזה. וכן כתב לבאר הב"ח, אלא שסיים שעכשיו נוהגים איסור אפילו במי שאין לו אשה ובנים. וכן כתב המטה יהודה (סעיף ב') לבאר בדברי הרמ"א. אולם הלבוש (סימן תקנא סעיף י') העתיק דברי הרמ"א, והשמיט את התיבות 'סעודת אירוסין', וכתב באליהו זוטא (ס"ק י"ד), דסבירא ליה דלא כהרמ"א. וכתב האליהו זוטא לבאר דברי הרמ"א, דהיינו בסעודת אירוסין שקודם ראש חודש אב, לנוהגים שלא לאוכל בשר משבעה עשר בתמוז. והסכים לזה הפרי מגדים (אשל אברהם ס"ק לד). אבל המג אברהם (ס"ק לד) כתב, שאפשר לומר דהכא מיירי שלא בסעודת אירוסין, או שלא בבית ארוסתו, שאז אין שמחה כל כך וכו'. וכן הסיכם המשנה ברורה (ס"ק עד). אבל המטה יהודה (שם) כתב לדחות דברי המגן אברהם, דאף שלא בסעודת אירוסין ושלא בבית ארוסתו אסור. ועיין עוד בשו"ת בית דוד (חלק אורח חיים סימן שכג), ובכף החיים (שם ס"ק קסב).

ולפי כל האמור לעיל, נרהא שמסיבת אירוסין שבזמנינו, שהיא מסיבה לרגל עריכת התנאים בין בני הזוג, מותרת בודאי בימי בין המצרים, ולא החמירו בזה אלא בנישואין ממש. וכן כתב המגן אברהם (שם סק"י), מותר לעשות שידוכין לאחר ראש חודש אב, ומכל מקום כתב שאסור לעשות סעודה, ואפילו בלא ריקודים ומחולות, ומה שנוהגין לאוכל מיני מרקחת בשעת כתיבת התנאים, לא מקרי סעודה. ע"כ דברי המגן אברהם וכן כתבו האליה רבה (סק"ו), והיד אהרן (הגהות הטור שם), והפרי מגדים (אשל אברהם שם) והחיי אדם (כלל קלג סימן יא), והמשנה ברורה (ס"ק טז). ועיין עוד במאמר מרדכי (סימן תקמו סק"ב), ובשער הציון (שם סק"ה). אבל בשיירי כנסת הגדולה (הגהות הטור סק"ה) כתב, שמנהגם שלא לארס ולא לשדך משבעה עשר בתמוז. וכן כתב בספר חינא וחסדא חלק ג' (דף רעב ע"א). גם הגאון רבי יוסף חיים בספר בן איש חי (פרשת דברים אות ד')אחר שכתב שמותר לעשות אירוסין ושידוכין אחר שבעה עשר בתמוז, כתב, ופה עירנו בגדאד המנהג לעשות אירוסין אחר שבעה עשר בתמוז, אבל מראש חודש עד שעה באב אין עושין אירוסין ושידוכין, ועיין בשיירי כנסת הגדולה שיש נוהגים שלא לעשות אירוסין משבעה עשר בתמוז, וכן ראוי לנהוג. עכ"ד. ועיין עוד בספר יפה ללב חלק ה' (סימן תקנא סק"ג) ובשו"ת ציץ אליעזר חלק יג (סימן ס'). ואאמו"ר מרן זצוק"ל כתב במאמר בקובץ 'קול סיני' (שנדפס בחודש תמוז תשכ"ה), שבמקומתינו לא נו=הגו לאסור בזה, והמחמיר במקומתינו אינו אלא מן המתמיהים. ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ב' (חלק אבן העזר סימן ז' אות טו).

ומכל האמור לעיל יש לנו ללמוד שאם על עריכת מסיבת התנאים כתבו האחרונים שמותר לערוך בימי בין המצרים, כל שכן שמותר להתחיל בפגישות לצורך נישואין בימי בין המצרים, ואין לחוש בזה כלל לומר שאין זה סימן טוב להפגש בימים אלו, ואדרבה אם הוא בחור שכבר הגיע לפרקו ועדיין לא קיים מצות פריה ורביה, עליו לעשות כל מה שיכול כדי להזדרז ולקרב את מועד נישואיו, ואין לו להסתמך על טענות של סימן טוב וכו' כדי לדחות את הפגישות, ובודאי ששיך לומר בזה 'שמא יקדמנו אחר', שמטעם זה התירו לקדש אשה אפילו ביום תשעה באב, ודברים אלו הם פשוטים וברורים לכל בר דעת.

ולענין השמעת כלי שיר ושירה בפה במסיבת התנאים המתקיימת בימי בין המצרים, הנה בודאי שעצם שמיעת כלי שיר בימי בין המצרים אסורה, וכמו שכתבו בשו"ת כפי אהרן אפשטיין (סימן נב) ובשו"ת אגורת משה (חלק ד' מאורח חיים סימן כא אות ד')9, וכתב להחמיר בזה אפילו בקטנים, כיון שהיא אבלות של רבים. ומכיון שמסיבת תנאים אינה נחשבת לסעודת מצוה, (ואף אסור לערוך במסיבת תנאים סעודה ממש עם פת, וכנ"ל), לכן בודאי שאסור להשמיע בה כלי שיר. וכן פסק אאמו"ר זצוק"ל בשו"ת יחוה דעת חלק ו' (סימן לד), וכמל מקום כתב שיש להקל לשיר שירה בפה בימי בין המצרים בכל ענין. וכן מותר להשמיע נעימה בתפילה, וכמו שנאמר עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה. וכל שכן בשבת. וכן יש להקל כשעוסק בתורה, ללמוד בנעימה, וכמו שאמרו במגילה (לב.) כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה, עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים וכו'. וכן כתב לצדד להקל בזה השדי חמד (פאת השדה, מערכת בין המצרים סימן א' אות י'). וזה שלא כמו שכתב הגאון רבי חיים פלאג'י בספר מועד לכל חי (סימן י' אות יט) להחמיר בזה. ועיין עוד בספרו משא חיים (דף ב' אות ג'). ועיין בשו"ת אגרות משה (חלק ד' מאורח חיים סימן קיב אות א') שכתב להקל לשיר זמירות שבת בשבתות שבתוך בין המצרים, ואפילו בתשעה באב שחל בשבת, ואפילו אינו רגיל לשיר זמירות לשבת בכל שבת. ומשמע שבשאר ימי השבוע יש להחמיר. וצ"ע. ומכל מקום לענין הלכה נראה שיש להקל בזה, וכן נוהגים להקל בזה.

ואיסור עריכת ריקודים ומחולות בימי בין המצרים, מבואר במגן אברהם (סימן תקנא סק"י). והובא להלכה באליה רבה (סימן תקנא סק"ו), ובפרי מגדים (אשל אברהם שם). וכן פסקו המהר"ח פלאג'י בספר מועד לכל חי (סימן ט' אות יח), והבן איש חי (פרשת דברים אות ה'), והמשנה ברורה (ס"ק לט). וכתב המגן אברהם (סק"י) שאף במסיבת צנאים אין לעשות ריקודים ומחולות. וכן הסכימו האחרונים.

השארת תגובה