ספרדי הלומד אצל אשכנזים מותר להסתפר בביה"מ?

הלכה ברורה – תושבותיו של חבר מועצת חכמי התורה הגאון רבי דוד יוסף, בנו ממשיך דרכו של מרן הגר"ע יוסף • והשבוע: בעניין תספורת בבין המצרים לבני ישיבות ספרדים הלומדים בישיבות בהן רוב התלמידים אשכנזים • נערך על פי כתביו ושיעוריו ע"י בנו, הרב עובדיה יוסף

הגאון הרב דוד יוסף עם אביו מרן הגר"ע זצ"ל
הגאון הרב דוד יוסף עם אביו מרן הגר"ע זצ"ל
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

שאלה: לקראת ימי בין המצרים עולה שאלה מבני תורה ספרדים הלומדים בישיבות אשכנזיות, שבהיות ומנהג הספרדים ועדות המזרח להסתפר ולהתגלח בימי בין המצרים מלבד בשבוע שחל בו תשעה באב, ומנהג האשכנזים להחמיר בזה החל מיום שבעה עשר בתמוז ועד יום עשירי באב בצהרים, האם מותר לבני התורה הספרדים הלומדים בישיבות שרוב הבחורים והרמי"ם אשכנזים, להתגלח בימי בין המצרים, או שמא יש לחוש בזה למה שאמרו חז"ל (יבמות יג ע"ב): "לא תתגודדו – לא תעשו אגודות אגודות".

תשובה: תלמידי ישיבות ספרדים ובני עדות המזרח הלומדים בישיבות שרוב תלמידיהם אשכנזים אינם צריכים להחמיר מן הדין שלא להסתפר ולהתגלח בכל ימי בין המצרים, ורק בשבוע שחל בו תשעה באב אסורים להסתפר ולהתגלח (ובשנה זו שתשעה באב חל בשבת, מותרים להסתפר ולהתגלח עד ערב שבת שלפני תשעה באב) ואין בזה חשש איסור משום "לא תתגודדו – לא תעשו אגודות אגודות". ומכל מקום אם רוצים להחמיר שלא להסתפר ולהתגלח בימי בין המצרים, יאמרו בפירוש שנוהגים כן בלי נדר, כדי שלא יצטרכו "התרת נדרים" אם ירצו לבטל מנהג זה מאיזו סיבה שהיא, או אם יפסיקו את לימודם בישיבה שרוב תלמידיה אשכנזים.

נימוקים: תחילה וראש יש לבאר את המקור להבדלי המנהגים בזה בין הספרדים לאשכנזים. הנה במשנה (תענית כו ע"ב) אמרו: "שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסור לספר ולכבס". כלומר, אין איסור להסתפר ולכבס בכל ימי בין המצרים אלא אך ורק בשבוע שחל בו תשעה באב. וכן פסק הרמב"ם (פרק ה' מהלכות תעניות הלכה ו'). וכתב הרמב"ן בתורת האדם (ענין אבלות ישנה עמוד רמו) שדינו כאבֵל שאסור בין בתספורת שיער הראש ובין שאר שיער שבגוף. וכן פסקו הטור והשלחן ערוך (סימן תקנא סעיף ג' וסעיף יב). אולם הרמ"א בהגה (שם סעיף ד') כתב שמנהגם להחמיר לענין תספורת החל מיום שבעה עשר בתמוז, וכן מנהג האשכנזים. אולם מנהג רוב עדות הספרדים כעיקר הדין המבואר במשנה, וכמו שפסקו הרמב"ם והטור והשלחן ערוך שלא להסתפר רק בשבוע שחל בו תשעה באב. (ויש מהמקובלים שנהגו כמו שכתב המהר"ש ויטאל בשער הכוונות, שרבנו האר"י לא היה מסתפר משבעה עשר בתמוז, ומכל מקום כתב שמן הדין יש להקל ואינו אלא חומרא בעלמא). ובשנה זו שחל תשעה באב בשבת, פסק בשלחן ערוך (סימן תקנא סעיף ד') בסתם להקל להסתפר בשבוע שלפני תשעה באב, ולאחר מכן הביא בשם יש מי שאומר שנהגו לאסור בכל השבוע שלפניו, וכלל גדול בידינו בדעת השלחן ערוך, שסתם ויש אומרים הלכה כסתם. וכן פסק הבן איש חי (פרשת דברים אות יב) להקל בזה מעיקר הדין להסתפר השנה עד ערב שבת חזון, ומכל מקום כתב שראוי להורות להחמיר שלא להסתפר לפני שבת שקודם תשעה באב.

עתה נבוא לבאר אם שייך בדין זה מה שאמרו חז"ל (יבמות יג ע"ב): "לא תתגודדו – לא תעשו אגודות אגודות". הנה בגמרא שם (יד ע"א) נחלקו אביי ורבא אם איסור לא תתגודדו נוהג כשיש שני בתי דין בעיר אחת, ובית דין אחד אוסר והשני מתירים. ופסקו הרי"ף והרא"ש והמאירי (שם) כסברת רבא שאין איסור לא תתגודדו נוהג אלא בבית דין אחד שחלק ממנו מתיר וחלק אוסר, אבל שני בתי דין בעיר אחת מותר. וכן כתבו הרי"ד בפסקיו (יבמות שם), והחינוך (מצוה תסז) בשם רבו. אבל הרמב"ם (פרק יב מהלכות עבודה זרה הלכה יד) כתב: "לא יהיו שני בתי דין בעיר אחת, זה נוהג כמנהג זה וזה כמנהג אחר, שדבר זה גורם למחלוקות גדולות, שנאמר לא תתגודדו, לא תעשו אגודות אגודות". וכן כתב הסמ"ג (לאוין סב). וכתב הכסף משנה שם לבאר מה שפסק הרמב"ם הלכה כאביי נגד רבא, שלא נאמר הכלל שאביי ורבא הלכה כרבא אלא כשנחלקו אליבא דנפשייהו, ולא כשנחלקו בדעת אחרים. [ועיין עוד במה שכתבו לבאר טעמו של הרמב"ם, בספר מקראי קודש למהר"ח אבולעפייא (דף קיח ע"ב), והגאון מהר"ם בן חביב בספר כפות תמרים (סוכה מד ע"א), ובספר יד מלאכי (כלל קנט), ובספר ברכות המים (סימן קלא דף א ע"ד), ובשו"ת מהר"ם בריסק חלק ב' (סימן כח), ובשו"ת יחוה דעת חלק ד' (סימן לו בהערה עמוד קצא). ודו"ק.]

ומעתה נראה שבנידוננו שיש חילוקי מנהגים בין ספרדים לאשכנזים, הרי זה נחשב גם כן לשני בתי דין בעיר אחת, וכמו שכתבו כיוצא בזה בשו"ת מהרשד"ם (חלק יורה דעה סימן קנג), ובשו"ת גנת ורדים (חלק יורה דעה כלל ג' סוף סימן ה'). ואם כן לדעת הרי"ף והרא"ש והרי"ד והחינוך והמאירי, שפיר רשאים כל אחד להמשיך במנהגו, ואין בזה משום לא תתגודדו. ואפילו לדעת הרמב"ם והסמ"ג שכתבו להחמיר בשני בתי דין בעיר אחת, יש לומר שיודו שבכיוצא בזה יש להקל, וכמו שכתב בשו"ת הרדב"ז חלק ה' (ללשונות הרמב"ם סימן יא) לבאר לפי דעת הרמב"ם מה שנהגו בית שמאי ובית הלל להורות כל אחד כדעתו, דהיינו משום שהיתה מחלוקתם מפורסמת לכל ישראל, והכל ידעו שמחלוקתם לשם שמים, וכמו שאמרו ביבמות (יד ע"ב) שלכן לא נמנעו מלהנשא אלו לאלו מפני שחסידים גמורים היו, והיו מודיעים חבריהם, שחיבה וריעות היו נוהגים זה בזה, לקיים מה שנאמר והאמת והשלום אהבו. ולפי דברי הרדב"ז יש לומר שהוא הדין לענין מנהגי הספרדים והאשכנזים, שהדבר מפורסם בכל תפוצות ישראל שיש מנהגים שונים בין הספרדים והאשכנזים, וכל עדה יודעת שמנהגי העדה האחרת יסודתם בהררי קודש, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים, ולכן אין בזה איסור משום לא תתגודדו. וכן כתב בשו"ת פרשת מרדכי (חלק אורח חיים סימן ד') לענין תפילין בחול המועד. וכן כתבו בשו"ת שערי דעה חלק ב' (סימן ז'), ובשו"ת דברי יששכר (חלק אורח חיים סימן ד' בד"ה ומעתה).

ויש להוסיף לזה עוד סברא להקל, שדוקא במחלוקת בהלכה שייך איסור לא תתגודדו, מה שאין כן במנהגים חלוקים שיש נוהגים אותם ויש שאינם נוהגים אותם, שבזה שייך לומר נהרא נהרא ופשטיה (חולין יח ע"ב). וכן מוכח בסוגיא ביבמות (יג ע"ב): "אמינא לך אנא איסורא ואת אמרת לי מנהגא". ופירש רש"י שדוקא מחלוקת בהלכה בדיני איסור והיתר שייך לומר דדמיא תורה כשני תורות, מה שאין כן בדבר התלוי במנהג. וכן כתבו בהדיא הרשב"א (יבמות יד ע"א ד"ה אמר אביי), והריטב"א (שם יג ע"ב ד"ה התם הרואה אומר מלאכה הוא דלית ליה), והמאירי (שם יד ע"א עמוד סח), ובקיצור פסקי הרא"ש (יבמות פרק א' אות ט'). וכן פסק בשו"ת מהרשד"ם (חלק יורה דעה סימן קנג). ואמנם לא יצא הדבר מכלל מחלוקת, כי מלשון הרמב"ם הנ"ל שכתב: "זה נוהג כמנהג זה וזה כמנהג אחר", משמע דאף במנהגים חלוקים שייך איסור לא תתגודדו. וכן מוכח בשו"ת הרמב"ם (ירושלים תרצ"ד סימן לג וסימן קיא). וכן מוכח מדברי הרמ"א בהגה (סימן תצג סעיף ג') שאחר שהביא חילוקי המנהגים לענין תספורת בימי הספירה, כתב: "ולא ינהגו בעיר אחת מקצת מנהג זה ומקצת מנהג זה משום לא תתגודדו". ועיין במגן אברהם שם שהביא ראיה לזה מדברי התוספות (פסחים יד ע"א) בשם הירושלמי. [ועיין מה שכתבו על דברי המגן אברהם בשו"ת מעיל צדקה (סימן מט דף סא ע"ד) בדברי הרב השואל, ובשו"ת משיב דבר (סימן יז אות ג'. ודו"ק]. וכן כתבו להוכיח מדברי הרמב"ם הנ"ל להחמיר בשו"ת מעיל צדקה (סימן נ' דף סה ע"ב), ובשו"ת דברי יוסף אירגאס (סוף סימן מה), ובספרי דבי רב (דף ריז ע"א), ובשו"ת חתם סופר (בליקוטים סימן פו בד"ה ולשון הרמב"ם), ובספר משנת חכמים (דף קכו סוף ע"ד), ובשו"ת חיי אריה (סימן ט' דף טו ע"א). ועיין עוד בשו"ת משיב דבר (סימן יז אות ד'), ובשדי חמד (מערכת ל' כלל עט). ויש מהאחרונים הנ"ל שכתבו שאדרבה, לדעת הרמב"ם דוקא במנהגים חלוקים שייך איסור לא תתגודדו, ולא במחלוקת של איסור והיתר. ומכל מקום, במנהגי הספרדים והאשכנזים שהם ידועים ומפורסמים ביותר, יש לצרף לסניף סברת רש"י והרשב"א והריטב"א והמאירי הנ"ל, שכתבו שבמנהגים חלוקים אין שייך איסור לא תתגודדו כלל. וכן כתב הגאון רבי שלמה קלוגר בשו"ת ובחרת בחיים (סימן כד), ובשו"ת האלף לך שלמה (חלק אורח חיים סימן מה). ועיין עוד בשו"ת מהרש"ם חלק ג' (סימן שנט), ובשו"ת קרן לדוד (סימן כ'), ובשו"ת מהר"ם בריסק חלק ב' (סימן כח), ובשו"ת אפרקסתא דעניא (סימן יג).

ועוד יש לצרף לזה מה שכתב הגאון מהרש"ם בדעת תורה (אורח חיים סימן תצג, עמוד רטו בד"ה וע"ש) בשם המהרשד"ם (חלק יורה דעה סימן קנג), שאיסור לא תתגודדו אינו שייך אלא במי שמורה לאחרים לנהוג כסברתו, ומורה אחד פוסק לאסור ומורה אחד פוסק להתיר, אבל אנשים שעושים לעצמם כמנהגם, ואים מורים לאחרים, אין בזה משום איסור לא תתגודדו. וכן כתבו סברא זו בשו"ת מהרש"ג חלק ב' (סימן יב), ובשו"ת חיי אריה (סוף סימן ט'). ותנא דמסייע להו הוא רבנו ירוחם (נתיב ב', סוף חלק ה', דף כג ע"א) בשם הרמ"ה, וזו לשונו: "דוקא כשמורין מקצתן להיתר ומקצתם לאיסור, אבל אם אינם מורים, מותר לנהוג אלו כדברי בית שמאי ואלו כדברי בית הלל, ואפילו אלו בפני אלו". והובא להלכה בבית יוסף בבדק הבית (יורה דעה סימן רמב). ואמנם מדברי הרמ"א בהגה (סימן תצג) הנ"ל נראה דלא שמיע ליה, כלומר לא סבירא ליה חילוק זה. ומכל מקום חזי לאיצטרופי סברא זו להקל בנידוננו. ועיין בשו"ת המבי"ט חלק א' (סימן כא). ומכיון שבלאו הכי דעת שנים מתוך שלושה עמודי הוראה שהם הרי"ף והרא"ש, להקל בכל ענין בשני בתי דין בעיר אחת, שפיר יש לסמוך על זה לענין מנהגי הספרדים והאשכנזים, בצירוף כל הסברות הנ"ל. וכבר לפני שנים רבות (בשנת תשל"ד) נשאל בנידוננו מרן זצוק"ל על ידי כמה תלמידים מישיבת פוניבז' ומישיבת חברון, והשיב להם להקל, וכתב בזה תשובה ארוכה בשו"ת יחוה דעת חלק ד' (סימן לו).

השארת תגובה