מאיגרא רמא לבירא עמיקתא • נוחי דנקנר

בשיא כוחו החזיק דנקנר בידיו קונצרן אדיר ממדים ששלח זרועות לכל ענפי המשק • חברת אי.די.בי רכשה תחת בעלותו כל חברה שעמדה על המדף, וביום בהיר אחד היה דנקנר לבעליהן של חברות ענק • 6 שנים לאחר שהגיע לשיא, הורשע דנקנר ע"י בית המשפט בהרצת מניות

נוחי דנקנר
נוחי דנקנר
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

לאחר שנים של דיונים משפטיים, איש העסקים והטייקון לשעבר נוחי דנקנר הורשע ביום שני בהרצת מניות חברת 'איי די בי' שהייתה בבעלותו עד לשנת 2014. הרצת המניות התרחשה בשנת 2012, לאחר שספגה החברה הפסדי ענק. דנקנר הנפיק מניות חדשות לחברה, ובכדי להגדיל את ערכן, ביצע מספר פעולות עם חברו איש שוק הון איתי שטרום, אך בל נקדים את המאוחר.

קונצרן 'איי די בי' – החברה להשקעות, ריכז תחתיו קבוצת חברות ישראליות. השקעות החברה, דרך החברות הבנות שלה, כללו בין היתר בנקים, מפעלי תעשייה, חברות ספנות, בנייה, חקלאות ועוד, ועל ידי אחזקה בחברות אלו, רכשו בעלי הקונצרן השפעה חסרת תקדים במשק הישראלי. מקור השם הוא בראשי התיבות באנגלית של בנק דיסקונט לישראל, שהיה בעבר אחת האחזקות העיקריות של החברה. חברת הבת הייתה איי די בי פיתוח שתחתיה נוהלו מספר חברות נוספות.
בשנת 2003, נרכש גרעין השליטה של החברה על ידי גנדן השקעות שבשליטת נוחי דנקנר יחד עם קבוצת אנשי עסקים שהחזיקו גם הם בחברות משלהם כמו משפחת מנור, יבואנית פיג'ו וסיטרואן ובעלת השליטה בבנק אגוד, ומשפחת לבנת, בעלת השליטה בקבוצת תעבורה.

באותן שנים נחשבה אי.די.בי לקונצרן אדיר ממדים. היא השקיעה בעיקר בענפי התקשורת, הנדל"ן, הפיננסים והמסחר. בין החברות המוכרות שהיו בשליטתה נמנו חברת התקשורת "סלקום", "שופרסל", "כלל ביטוח", חברת האגרוכימיה "מכתשים אגן", חברת המלט "נשר", חברת הנדל"ן "נכסים ובניין" ומפעלי נייר חדרה.

לפני מספר שנים, לאחר כמה עסקאות כושלות, החלו חובות החברה לתפוח אף למעלה משווי אחזקותיה. אחת ההשקעות הייתה פרשת 'קרדיט סוויס' – חברה שווייצרית בינלאומית לשירותים פיננסיים. חברת כור תעשיות, אחת החברות בקבוצת איי די בי, רכשה מניות של החברה בשנים 2010-2008, והגיעה בשיא ההשקעה לאחזקה של 3.24% בעלות של 6.95 מיליארד ש"ח. ירידת ערכן של מניות קרדיט סוויס, עקב משבר החוב האירופי, הסבה לכור וממילא לאיי די בי הפסדים כבדים.
העסקה המשמעותית שהביאה מאוחר יותר לקריסת החברה הייתה ההשקעה בלאס וגאס. דנקנר יחד עם מספר משקיעים בניהם יצחק תשובה, רכשו קרקע בלאס וגאס לצורך הקמת פרויקט נדל"ן ומלונאות במקום בהיקף של 8 מיליארד דולר. המיתון העולמי ב-2008 גרם לבריחת משקיעים בבורסה האמריקאית "וול סטריט" והשניים נותרו עם הבטחות אותם לא יכלו לממש ועם חובות ענק לבעלי הקרקע אותה רכשו. בעקבות זאת מכרה החברה בשנת 2012 את "כלל תעשיות" (49% ממניות החברה) תמורת 1.275 מיליארד ₪.

בשלב זה, כבר התברר כי החברה לא תוכל לעמוד בהתחייבויות שלה לבעלי אגרות החוב (נייר ערך המהווה תעודת התחייבות לתשלום חוב – י"א). מלבדם, החברה הייתה חייבת מאות מיליונים לבנקים ישראלים ולקרנות פנסיה. בפני בעלי אגרות החוב, להם הייתה חייבת החברה 1.8 מיליארד דולר, הועלתה האפשרות של תשלום חלקי של חובות תמורת מחיקת חלק משמעותי מהם.

בשנת 2014, פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב כי השליטה בחברת הבת איי די בי פיתוח, תימכר לקבוצת אקסטרה-אלשטיין של אדוארדו אלשטיין ומוטי בן משה. בעלי החוב של החברה קיבלו חלק מחובם במזומן ומניות מיעוט באי די בי פיתוח. כתוצאה מכך נותרה אי די בי אחזקות ללא כל תוכן עסקי. בשנה שעברה הנאמנים לביצוע הסדר הנושים העמידו את החברה למכירה כשלד בורסאי.

מניות מלאכותיות

בשנת 2012, עוכב דנקנר לחקירה ברשויות המס עקב חשד להרצת מניות איי די בי אחזקות, שבאותה תקופה ספגה כאמור הפסדים כבדים משורת עסקאות כושלות.
הרצת מניות היא דרך בלתי חוקית להשפיע על מחירי מניות הנסחרות בבורסה לניירות ערך. במסגרת ההרצה, עולה ערכה של המניה על ידי שורת תרגילים שנועדו להציג מצג שווא כביכול החברה רווחים וכדומה. פעולה זו משפיעה על סוחרים שאינם מודעים לתרמית, ועלולה לגרום להם לקבל החלטה לרכוש מניות מהחברה למרות שהיא אינה רווחית. אחת השיטות הידועות להרצת מניות חברות, היא הפצת שמועות לפיהן יתרחש אירוע חיובי כלשהו בחברה והמנייה צפויה לעלות דרסטית. המשקיעים ממהרים לרכוש, ערך המניה עולה בעקבות הביקוש, ולאחר זמן הם מגלים כי אין כל בשורה משמעותית בחברה הנסחרת. שיטה נוספת להרצת מניות היא ניפוח שערים והיקפי מסחר: בעל המניות פותח מספר חשבונות בנק ברחבי העולם וסוחר בינו לבין עצמו עם המניה. בכל מכירה וקניה של המניה עולה ערכה מלאכותית בלבד. סוחרים תמימים מתפתים לחשוב כי העליה בערכה של המניה נבע מהתפתחויות כלכליות.

לאחר איבוד השליטה באיי די בי, הודיעה הפרקליטות כי היא מתכוונת להעמיד לדין את דנקנר בשל הרצת המניות. אמש, כאמור הרשיע בית המשפט את דנקנר על הרצת המניות יחד עם איש שוק ההון איתי שטרום. הרצת המניות התרחשה בשנת 2012 בטרם הונפקו בבורסה מניות חדשות של אי די בי אחזקות.

לצורך עליית ערכן של המניות, הורה דנקנר לחברו הקרוב איתי שטרום לרכוש כמות עצומה של מניות החברה. שטרום השקיע עשרות מיליוני שקלים ורכש את המניות בסכומים גבוהים ממחיר השוק באמצעות חברת ההשקעות ISP שבבעלותו במשותף עם איש שוק ההון עדי שלג. כ-8 מיליון שקל אותם השקיע איתי שטרום, העביר נוחי דנקנר בעצמו לחברו באמצעות "הלוואה". המהלך הוגדר הצלחה וגייס 300 מיליון שקלים. עם זאת, סכום זה לא הספיק לכיסוי חובותיה של החברה, והיא הועברה מידיו של דנקנר שנתיים לאחר מכן.

ההרשעה: עד 5 שנות מאסר

הרצת מניות היא עבירה שעונשה עשוי להגיע ל-5 שנות מאסר. כך לדוגמה, לפני מספר חודשים, גזר השופט דוד רוזן 3 שנות מאסר לאיש העסקים ג'קי בן זקן שהורשע בהרצת מניות. גם על שותפו הוטל עונש דומה ולא מן הנמנע שגם על הטייקון לשעבר יוטל עונש מאסר.

השופט חאלד כבוב אמר במהלך הקראת הכרעת הדין, כי "הסתירות בעדות שטרום מעידות שהוא ניסה להסתיר את הקישור בינו לבין מקורבי דנקנר לרכוש את המניות. מכירת המניות מחוץ לבורסה שירתה אותו פעמיים: מימון והשפעה על השער. שטרום לא פעל למיצוע פוזיציה. הוא פעל לפי האינטרס של דנקנר. דנקנר פעל לסייע לשטרום במימון. לא היה כל היגיון כלכלי להסטת משקיעים אל מחוץ לבורסה, במקום להזרים הון לחברה".

השופט התייחס גם בהרחבה לטענות לפיהם השותף השלישי, עדי שלג, שהפך מאוחר יותר לעד מדינה נגד השניים, העיד עדות שקר. "כשנסתרו חלק מהעדויות של עד המדינה שלג, בלשון המעטה, הפרקליטות הורידה מחשיבותו. המחלוקת נותרה על הנחיה שניתנה על ידי שטרום להשפיע על שער המניה. הוגשה חוות דעת על איכון טלפון לפיו שטרום לא שהה במשרדו (עד המדינה טען כי התקיימה פגישה בין שטרום לדנקנר במשרד, אך איכון הטלפון הראה כי שטרום לא שהה במקום – י"א). אולם אין זה המקרה שבו הפרחת דבר מסוים יש בה כדי לקעקע הרשעה. שלג הותיר בי רושם ישר, אבל משקל עדותו מוגבל. היא לא מבססת הרשעה, ויכולה רק לסייע. ההכרעה בתיק נשענת על ראיות נסיבתיות רבות".

את טענת הנאשמים לפיה הזרמת הכספים הייתה מתוך שיקול כלכלי טהור, ומתוך כוונות רווח, דחה השופט את הדברים ואמר כי "גרסת הנאשם היא מופרכת. אין בה היגיון כלכלי. נתוני המסחר מוכיחים השפעה בפועל. לא רק מניע כלכלי עמד במרכז".

השופט הוסיף והסביר כי ביקושים בהיקפים כאלה השפיעו על שער המניה. "הפוזיציה הייתה אגרסיבית. בוצעה השקעה בסכומים גבוהים. היא ספגה הפסדים גבוהים, ומסחר מסוג זה דרש אשראי רב. הוא פנה לבנק, ביקש את עזרתו של דנקנר, הוא לא התייעץ עם מקורביו. הוא המשיך להשקיע למרות שהמניה המשיכה לרדת. הסבריו למעשים היו הזויים לפרקים, לא היה היגיון כלכלי בפעילותו. הוא רכש במחיר גובה ומכר בזול. הוא לווה כספים לשם כך, טען שהוא בונה פוזיציה לטווח ארוך, אך פעל כסוחר יום. אין בכך היגיון. זאת לא התנהגות המושתת על התנהלות כלכלית".

מלבד הרצת המניות, הורשעו השניים בעבירות נוספות והדיונים לטיעונים לעונש, נקבעו לעוד כחודשיים. עד אז, מקווים בסביבת דנקנר להדוף את הטענות.

מסע רכישות חסר תקדים

דנקנר נחשב לאחד מאושיות המשק. הוא זינק כמטאור ונמנה על בכירי הכלכלה הישראלית כבר בצעירותו. ע"פ העיתון הכלכי "גלובס", דנקנר נולד בשנת 1954 בתל אביב ומיד לאחר שירותו הצבאי למד מדעי המדינה ומשפטים באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1984 היה נוחי דנקנר ממייסדי משרד עורכי הדין דנקנר-לוסקי. בשנת 1995 הקים יחד עם אביו את חברת "גנדן תיירות ותעופה". בעקבות רכישת השליטה בבנק הפועלים בשנת 1997, על ידי תד אריסון ומשפחת דנקנר, התמנה נוחי דנקנר לסגן יושב-ראש הבנק ואחר כך ליושב-ראש ועדת האשראי שלו. אולם, עקב הסתבכות כלכלית, המשפחה מכרה את חלקה בבנק ודנקנר פרש מתפקידו.

בשנת 2000 ייסד את חברת "גנדן הולדינגס" עם חברו הטוב אבי פישר, שביצעה השקעות בתחומי הנדל"ן, התקשורת והטכנולוגיה. במאי 2003 רכשה גנדן, יחד עם משפחות מנור ולבנת, את השליטה בקבוצת אי.די.בי. נוחי דנקנר, שהוביל את העסקה, התמנה ליו"ר הקבוצה. בתחילת 2014 איבד דנקנר את השליטה באי.די.בי לטובת אדוארדו אלשטיין ומוטי בן משה, במאבק שליטה שנמשך למעלה משנה לאחר שהקונצרן נקלע לקשיים כספיים ולהסדר חוב, בין היתר בשל השקעה כושלת בבנק קרדיט סוויס השווייצרי.

ההיסטוריה העסקית של דנקנר פרושה על פני המשק כולו, שכן דנקנר החזיק בבעלותו את החברות הגדולות והחזקות במשק הישראלי.

בשנת 1995 הקים יחד עם אביו את חברת "גנדן תיירות ותעופה", שפעילותה הראשונה הייתה הקמת חברת "ישראייר". החברה כיום מוכרת כפושטת רגל, עם חוב של מעל 400 מיליון ש"ח לבנקים שונים.

בשנת 1999, בתום שנתיים של מתיחות בין נוחי דנקנר לבין שמואל דנקנר, הוחלט על פילוג בעסקי המשפחה, שמואל דנקנר ובני משפחה אחרים רכשו את המניות של נוחי דנקנר, של אביו, יצחק דנקנר, ושל משפחת גילינסקי בחברת דנקנר השקעות תמורת 100 מיליון דולר.

בשנת 2000 ייסד דנקנר את חברת גנדן השקעות – חברה פושטת רגל אשר ביצעה השקעות כושלות בתחומי הנדל"ן, התקשורת והטכנולוגיה. בעקבות כישלון זה, חובו האישי של דנקנר לבנקים דרך גנדן מוערך בכ-400 מיליון ש"ח.

בדיעבד נאלצו שאר בני משפחת דנקנר להקדיש את המחצית הראשונה של שנות ה-2000 בניסיונות לחלץ עצמם מההלוואה מבנק לאומי. בסופו של דבר מכרו את השליטה בדנקנר השקעות ביוני 2004, תמורת 58 מיליון דולר לדלק נדל"ן של יצחק תשובה. בינואר 2007 נאלצה המשפחה למכור גם את השליטה בתעשיות מלח (לשרי אריסון) תמורת 886 מיליון שקל, והעניקה לה בכך את השליטה הבלעדית בבנק הפועלים.

בשנת 1997 יזם נוחי דנקנר יחד עם בן דודו דני דנקנר, בניגוד לדעתו של דודו שמואל דנקנר שהיה עד אז הדמות הדומיננטית והמובילה בעסקי המשפחה, עסקה שבה רכשה תעשיות מלח 11.6% ממניות בנק הפועלים תמורת 358 מיליון דולר (1.4 מיליארד שקל), ההשקעה מומנה במלואה מהלוואה שתעשיות מלח קיבלה מבנק לאומי על ידי שעבוד הקרקעות של תעשיות מלח כבטוחה להלוואה. בנק לאומי העריך את שווי הקרקעות ב-200 מיליון דולר על סמך ההסכם עם מינהל מקרקעי ישראל המקנה לתעשיות מלח זכויות בנייה נרחבות על הקרקעות.

במאי 2003 רכשה גנדן, יחד עם משפחות מנור ולבנת, ממשפחות רקנאטי וקרסו, את השליטה בקבוצת אי.די.בי, שהיא אחת מהקבוצות הפעילות והמעורבות ביותר במשק הישראלי וכללה את שופרסל, נייר חדרה, מכתשים אגן תעשיות, נכסים ובניין, גב ים, אלרון, כלל עסקי ביטוח ועוד.

ע"פ הדיווחים בתקשורת הכלכלית של אותם ימים, קרן הפנסיה "מבטחים" סיפקה מימון בהיקף של 54 מיליון דולר לגנדן, כדי שזו תוכל להשלים את ההשתלטות. עסקת מתן המימון האמורה לוותה בביקורת רבה, ואושרה בין היתר בזכות תמיכתם של שלושה דירקטורים חדשים, שהצטרפו לקרן "מבטחים" ואישרו את המענק בישיבה הראשונה שבה השתתפו. חבר הכנסת לשעבר שמואל אביטל, ששימש יו"ר הקרן באותה עת, מונה בשנת 2008 על ידי דנקנר ליו"ר חברת "מקסימה" שבשליטתו. בתקופה זו דנקנר יחד עם שותפיו בגנדן החזיקו בכ-55% ממניות איי. די. בי אחזקות. בשנת 2006 הוענק לדנקנר פרס התעשייה בקטגוריית האלקטרוניקה.

שבע השנים הראשונות של דנקנר באי.די.בי היו הצלחה מסחררת ובמהלכן הגדיל את היקפה של אי.די.בי על ידי רכישת חברות רבות. בשנת 2005 רכשה דיסקונט השקעות את חלקיהן של מתחרותיה בסלקום ובשנת 2006 רכשה אי.די.בי את כור תעשיות. כן נרכשה קלאב מרקט על ידי שופרסל. הקבוצה שבראשות דנקנר נכנסה מוכנה למשבר הסאבפריים הגדול בשנת 2008 שממנו יצאה מחוזקת. כמו כן, עסקה אי.די.בי בפיתוח נדל"ן בלאס וגאס יחד עם קבוצתו של יצחק תשובה.

בשנת 2010, שהיוותה את שנת השיא של דנקנר, הוא דורג ברשימת המיליארדרים של פורבס עם הון של מיליארד דולר.

בשנת 2009 רכשה איי.די.בי חברה לפיתוח (חברה ציבורית שכבר איננה נסחרת בבורסה לאחר מחיקתה מהמסחר על ידי נוחי דנקנר בעיצומו של המשבר הכלכלי) את חברת התיירות הפרטית של נוחי דנקנר ואבי פישר, גנדן תיירות ותעופה, ומיזגה אותה בחברה הפרטית כלל תיירות, המוחזקת גם כן בידי אי.די.בי חברה לפיתוח.
ביוני 2007 הודיעה אי.די.בי פיתוח ונכסים ובנין מקבוצת אי.די.בי של נוחי דנקנר על שיתוף פעולה עם אלעד גרופ (חברה פרטית בבעלות יצחק תשובה שבאמצעותה הוא מנהל את עסקי הנדל"ן שלו בצפון אמריקה) להקמת פרויקט מלונאות ענק בהשקעה של 7 מיליארד דולר בלאס וגאס. הקרקע לפרויקט נרכשה תמורת 1.2 מיליארד דולר ועליה היה ממוקם מלון קיים ("ניו פרונטיר"). ביולי 2007 נכסים ובנין גייסה 900 מיליון שקל באג"ח כדי לממן את חלקה בפרויקט, את ההנפקה הובילו: כלל פיננסים חיתום, אפסילון חיתום והנפקות, הראל חיתום והנפקות, אקסלנס נשואה חיתום ומגדל חיתום.

בנובמבר 2007 יצחק תשובה ונוחי דנקנר לחצו במשותף על כפתור שהפעיל פיצוץ מבוקר אשר הביא לקריסתו של מלון "הניו פרונטיר" בן ה-16 קומות. המלון פוצץ כדי לפנות את הקרקע ולהתחיל בעבודות ההקמה של הפרויקט תחת מותג הפלאזה. באירוע הודיע נוחי דנקנר כי "השלמת הפרויקט, שצפויה בשנת 2011, תיצור לפחות 15 אלף מקומות עבודה חדשים בעיר".

אך כבר מספר חודשים לאחר השקת הפרויקט הוא החל להיתקל בקשיים, המשבר הכלכלי העולמי הוביל לבעיות בגיוס ההון הדרוש להקמה, כמו כן איש העסקים פויו זבלודוביץ', שבבעלותו מלון אחר הנושא את השם "פלאזה" בלאס וגאס, הגיש תביעה על הזכות לשימוש בשם "פלאזה לאס וגאס". בנובמבר 2011 נודע כי ירד לטמיון כמעט כל ההון שהושקע במיזם.

ההשקעה בקרדיט סוויס

בין השנים 2008-2010 רכשה כור תעשיות שבשליטתו של דנקנר מניות בבנק השווייצרי קרדיט סוויס והגיעה בשיא לאחזקה של 3.24% ממניות הבנק. סכום ההשקעה המצטבר בקרדיט סוויס הגיע ל-6.95 מיליארד שקל במאי 2010. בשנים שלאחר מכן נמכרו חלק גדול ממניות הבנק שנרכשו.

באוקטובר 2010 התקיימו מגעים למכירת חברת מכתשים אגן תעשיות שבשליטת כור תעשיות לכימצ'יינה הסינית, ובעקבות כך לפיטורים נרחבים בחברה, דבר שהוביל לצעדי מחאה של עובדי החברה, ובעקבותם הודיעה אי.די.בי על הקפאת העסקה בשבוע עד לברור הדברים מול ועד העובדים.

בסוף אותו שבוע, הודיעה החברה כי הגיעה להסכם עם ועד העובדים, לפיו יפרשו 200 עובדי החברה באופן מיידי, ושאר עובדי החברה לא יפוטרו לפחות עד לשנת 2017.
בחודש מרץ 2011 רכשה קבוצת אי די בי את עיתון מעריב באמצעות דיסקונט השקעות, תמורת 147 מיליון שקלים. בתקופת שליטתו בעיתון, הזרימה קבוצת אי.די.בי על פי ההערכות מעל 300 מיליון שקלים כהשקעה, אך בספטמבר 2012 החליט למוכרו, ללא חובות העסק וללא בית הדפוס, לשלמה בן צבי (שהחזיק בעיתון "מקור ראשון") תמורת 85 מיליון שקלים בלבד. על השקעה זו נמתחה ביקורת רבה, ואף הוגשה תביעה נגזרת על-סך 370 מיליון שקל כנגד דסק"ש ונושאי המשרה בה.

איבוד השליטה וההרשעה

דנקנר בחר למנף את עסקיו ולהגדיל את שליטתו באי. די. בי. על ידי הלוואות של מיליארדי שקלים הן מהבנקים והן מהציבור דרך בתי ההשקעות המחזיקים בחסכונותיו. נכון לחודש אפריל 2013, חובותיו של דנקנר עולים על שווי נכסיו. מספר גורמים תרמו לנפילתו של נוחי דנקנר: מינוף יתר, עסקאות כושלות (עסקת לאס-וגאס, קניית מעריב, ההשקעה במניית קרדיט סוויס), שימוש בדיבידנדים שזרמו ממורד הפירמידה העסקית כדי לבצר את אחזקתו באי.די.בי. תחת הורדת המינוף או רכישות נוספות, המחאה החברתית שגרמה לירידת ערך בחברת שופרסל ובעיקר הרפורמה בשוק הסלולר שכיווצה את שוויה של סלקום – החברה החשובה ביותר בקבוצה של דנקנר – במיליארדי שקלים.

ב-8 בדצמבר 2013 הצביעו הנושים של אי.די.בי אחזקות בעד הסדר נושים הכולל העברת השליטה על אי.די.בי. מידיו של נוחי דנקנר. הסדר זה אושר על ידי בית המשפט ב-17 דצמבר 2013 עם תנאים מתלים שאינם קשורים לדנקנר, וב-5 בינואר 2014 אישר בית המשפט הסדר זה באופן סופי. דנקנר הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון, אך ערעורו נדחה ב-14 במאי 2014.

בסוף נובמבר 2012 עוכב דנקנר לחקירה ברשויות המס ובמשטרת ישראל, בחשד להרצת מניות אי די בי אחזקות. בינואר 2014, יום אחד בלבד לאחר איבוד השליטה באי.די.בי אחזקות, פורסם שהפרקליטות הודיעה על זימונו של דנקנר לשימוע, בטרם הגשת כתב אישום בגין תרמית בקשר לניירות ערך, עבירה של פרט מטעה בתשקיף, עבירה של הפרת חובת דיווח ועבירה של איסור עשיית פעולה ברכוש אסור. יחד עם דנקנר זומנו לשימוע גם חברת אי די בי אחזקות עצמה, ואיתי שטרום.
החשד היה שבימים טרם הנפקת מניות אי.די.בי אחזקות בפברואר 2012 בסך 321 מיליון שקלים, בוצעה פעילות מסחר תרמיתית במניות החברה על-מנת לתמוך בשער גבוה יותר של המניה ולאותת לשוק על עניין במניה על ידי ניפוח מחזור המסחר, כל זאת במטרה לשפר את סיכויי הצלחת ההנפקה והמחיר שיתקבל בה.

ביוני 2014 הוגש כתב אישום נגד דנקנר בעבירות על חוק ניירות ערך – תרמית מניות, הכנסת פרט מטעה בתשקיף והפרת חובת דיווח ובעבירה על חוק איסור הלבנת הון – סעיף עשיית פעולה ברכוש אסור. השבוע כאמור, הורשע דנקנר על ידי בית המשפט והוא צפוי להישלח לכלא.

דנקנר, כך דווח, מסתגר מאז ההרשעה בביתו ונערך להגשת ערעור על פסק הדין. האיש שבשיא כוחו הספיק לחלוש על תאגידים וחברות ענק, מצא עצמו השבוע בנקודת השפל הגדולה של חייו.

השארת תגובה