תעלומת המסמכים הגנוזים • כתבה שלישית

ד"ר דב לויטן, מגדולי חוקרי העלייה התימנית, תולה את היעלמותם של הילדים ברשלנות של פקידים שלא התנהלו כשורה בעת רישום הילדים, אך לדעתו לא התנהל כאן פשע במסגרתו נחטפו ילדים והועברו למשפחות ללא ידיעת הוריהם • כתבה שלישית בסדרה

ילדי תימן
ילדי תימן

לא פחות ממיליון וחצי עמודים העוסקים בפרשת היעלמות ילדי תימן, נמצאים בגנזך המדינה. מסמכים אלו, המחולקים ל-3,500 תיקים, עשויים לשפוך אור על הפרשה שאינה מרפה כבר למעלה מ-65 שנה. אילולי המאבק שצף מחדש בחודשים האחרונים, מסמכים אלו היו שוכבים בגנזך המדינה עוד שנים ארוכות, וליתר דיוק, עשרות שנים, מתוקף החיסיון שהוטל על הפרוטוקולים שתיעדו את עבודת וועדת החקירה הממלכתית. כעת נראה כי פתרון החידה קרוב מתמיד.

לפני כשבועיים, במהלך דיון בוועדת חוקה במשכן הכנסת, הצהיר גנז המדינה ד"ר יעקב לזוביק כי אין לו התנגדות לחשיפת המסמכים, "באופן אישי, אשמח מאוד לפתוח אותם, אין לנו עניין להסתיר". לדבריו, החוק מטיל שתי מגבלות לפתיחת החומר. האחת מכח חוק הארכיונים שסוגר אותם ל-30 שנה. חלק גנוזים משנת 1996 וחלק משנת 2001. "לממשלה יש סמכות להורות לפתוח מוקדם יותר".

המגבלה השנייה, לדבריו, היא מכח חוק הגנת הפרטיות. החוק אוסר על גילוי מידע על אזרחים, כל עוד האזרח בחיים. "מכיוון שאין לנו אפשרות לדעת אם הם חיים, אנו נאלצים להמתין 70 שנה". ב- 2002 הוחלט לאפשר לאזרח לצפות בחומרים הקשורים לבני משפחתו. "אם יוחלט לחשוף את החומר, ידרשו לנו שבועות ספורים לסרוק אותו".

בימים אלו, המסמכים ממתינים להכרעתו של השר צחי הנגבי שהופקד לטפל בעניין מטעם הממשלה. המסמכים, שנאספו על ידי שלוש הועדות שפעלו לאורך השנים, מהווים רק חלק ממה שעשוי אולי לשפוך אור על הפרשה. על פי הערכות, ישנם מסמכים נוספים המצויים באוספים שונים שלא נבדקו על ידי הוועדות, אך למרות זאת, בצוות השר הנגבי אמרו כי גם אלו ייבדקו. לעת עתה, הגורמים הנוגעים בדבר אינם יודעים מה מסתתר במסמכים אלו, ויתכן כי חשיפת המסמכים אף תמוטט את דוקטרינת הדור השני והשלישי בעדה התימנית.

במשך השנים, על רקע החיסיון שהוטל על ממצאי הוועדות, פעלו מספר ארגונים לחשיפת המקרים. אחד מהם הוא ארגון עמותת עמר"ם. הארגון ליקט מאות סיפורים, בניהם עדויות של משפחות אשר מצאו את הבן האובד אחרי עשרות שנים. העדויות לא קלות, וריכוז הסיפורים אכן מעלה תהייה מול הטענות לפיהן חטיפת הילדים לא אירעה מעולם.

עמותת עמר"ם, שלקחה חלק ניכר בהנעת הפרשה מחדש בחודשים האחרונים, הוקמה לפני מספר שנים על ידי קבוצת צעירים שהוריהם היו ממשפחות החטופים. "ב-21 ביוני 2013 נפטר הרב עוזי משולם, שנאבק להכרה וחקירה בפרשת ילדי תימן, בלקן והמזרח", כתבו מקימי העמותה. "הרב משולם שילם מחיר כבר על מאבקו, אך הצליח להביא להקמתה של ועדת חקירה ממלכתית בנושא, והביא לפתחו של לב הקונצנזוס שאלות קשות בנוגע לחטיפתם של ילדים מקרב עולי תימן ורבים נוספים. חוקרים רבים הלכו בעקבותיו וגילו טפח אחר טפח טרגדיות רבות מספור, קולות שהושתקו, משפחות שנותרו עם פצע פתוח ולא פתור".

במהלך השנים האחרונות, עמותת עמר"ם החליטה לציין באופן קבוע את יום פטירתו כיום מודעות בפרשת ילדי תימן, ולקיים במספר רב ככל האפשר של מקומות, ערבי הרצאות, שיח ועדויות בנושא, עד ליום בו תוכר הפרשה באופן רשמי. בשנתיים האחרונות הצטרפו אליהם ארגונים רבים, בהם ארגון "שחרית", בחיפה, "הקרוסלה" בירושלים, תאים מזרחיים באוניברסיטאות וארגון רופאים לזכויות אדם.

כאלטרנטיבה למסמכים הגנוזים, החליטו בעמותה להקים ארכיון עדויות. הם לקחו על עצמם להפוך את העדויות הרבות לארכיון נגיש, חי, פתוח באופן ציבורי לקהל הרחב. הארכיון נועד לאפשר לכל אחד להתוודע אל הפרשה ואל העדויות שהושתקו עד כה – באופן ישיר ובלי תיווך ממסדי. "אנו מקווים שארכיון זה יסייע למשפחות ולחטופים למצוא את יקיריהם ואנו מאמינים שרק באמצעות חשיפת העדויות לעין הציבורית, ובאמצעות לחץ ציבורי, נגיע להכרה בעוול שנעשה לקורבנות", אמרו בעמר"ם.

המסמכים ישפכו אור?

הנעלם הגדול הוא, האם אחרי כל העיסוק התקשורתי בנושא, חשיפת המסמכים תועיל למאבק? לא בטוח שכן. היסטוריון שנחשף לחומרים אמר בשבועות האחרונים כי החומר לא מעלה חשדות כי התקיימה שיטה של חטיפת ילדים בקום המדינה. קביעה זו מסייעת לטוענים כי כל הטענות באשר לחטיפת ילדים ממוסדת, מופרכות.
גם ד"ר דב לויטן, מומחה לעליית בני העדה התימנית וחוקר העדה, טוען במשך שנים כי הסיפור על חטיפת הילדים, אינו נכון. את דעתו זו פרסם ד"ר לויטן במאמר בעיתון 'מעריב', מאמר שעורר את חמתם של מספר ארגונים הפועלים בנושא. במאמר מציג לויטן תזה מעניינת. בדבריו הוא מפשט את כל הספקות שנוצרו במהלך השנים.

במאמרו כותב לויטן כי במסגרת עליית 'מרבד הקסמים', הגיעו קרוב ל-50 אלף יהודים מתימן לישראל. מרביתם, כ-35 אלף, הגיעו במהלך שנת 1949 מותשים וחולים לאחר הליכה קשה מתימן דרומה אל מחנה המעבר חאשד שבאזור עדן. "רבים מהם נפטרו בדרך, במיוחד הילדים. הצוות הרפואי הקטן ב'חאשד' התקשה להתמודד עם המצב הנורא ונאלץ גם לתפקד כחברה קדישא".

לדבריו, "בישראל היו אנשים מקרב קובעי המדיניות שהתנגדו להעלות את התימנים לישראל. ביניהם היה שר הפנים הראשון יצחק גרינבוים, שטען כי העולים מתימן רק יכבידו על המדינה הצעירה. מי שהחליט על עלייתם בסופו של דבר הוא ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון. הוא טען, בין השאר, כי הילדים התימנים'מתים כזבובים', כלשונו, וחובה להביאם עכשיו. כך עלו יהודי תימן כאשר רבים מהם היו מותשים וחולים וילדים רבים נפטרו בסמוך להגיעם ארצה זמן קצר לאחר שנקלטו במחנות העולים. העולים הופנו למחנות בעין שמר, בעתלית, בראש העין ובבית ליד".

את הפרדת ההורים מילדיהם מסביר לויטן בכך שתנאי המגורים במחנות האוהלים היו קשים ובעקבותיהם, "הופרדו לעתים קרובות הילדים מהוריהם והועברו למבנים מוצקים, או לבתי חולים מאולתרים במחנות, כדי לתת להם תנאים טובים יותר. הטענות לגבי היעלמות הילדים מתייחסות לתקופה זו. חלק מהילדים נפטרו ונקברו ללא נוכחות ההורים. במקרים רבים מאוד לא דאגו לעדכן את ההורים לגבי גורל ילדיהם והיחס לעולים בכלל מצד מערכת הקליטה היה מתנשא ומתנכר".

"היו גם ילדים שהועברו לבתי חולים בערים הגדולות. רישום לקוי של שמות ילדיהם, המרחק הגיאוגרפי בין המחנות לבתי החולים וחוסר יחס נאות להורים גרמו לנתק בינם לבין ילדיהם. בעקבות המצב שנוצר היו מקרים של ילדים תימנים שהוחזרו בריאים למחנות העולים, אך לא הגיעו למשפחותיהם אלא למשפחות תימניות אחרות".
לדבריו, "הדרישה שמועלית לאחרונה לגילוי מסמכים ופרוטוקולים מתייחסת בין השאר לעדות בת שלושה ימים שמסרתי בפני ועדת החקירה הממלכתית ב-1996. כשעה וחצי מתוך העדות ניתנה בדלתיים סגורות כיוון שהצגתי מסמכים של המוסד שסוכניו ערכו חיפושים בצפון אמריקה, מאחר והייתה שמועה שהילדים נחטפו ונמכרו ליהודים אמריקאים. בין היתר הצגתי מסמכים מסווגים שלא נחשפו בשל צנעת הפרט".

לויטן הוסיף: "לגבי רוב המסמכים והפרוטוקולים האחרים של ועדת קדמי, אין לדעתי בעיה ביחס לפרסומם כל עוד שומרים על כללי צנעת הפרט. אלא שאותם פעילים, שדורשים חשיפה של כל הפרוטוקולים, לא יבואו על סיפוקם מאחר והם רוצים הודעה רשמית של מדינת ישראל, שהילדים התימנים לא נפטרו אלא נחטפו, ודבר כזה הם לא ישיגו כי לא היו חטיפות כאלו".

"כל הסיפורים ממוחזרים"

בראיון עם 'כל ישראל', מסביר ד"ר לויטן כיצד הגיע למסקנה לפיה כל פרשת ילדי תימן היא מיתוס ולא התרחשה כלל. "אין אף עדות חדשה", פותח ד"ר לויטן בראיון ל'כל ישראל'. "כל הסיפורים ממוחזרים כבר 20 שנה. אין בזה שום דבר חדש". לדבריו, הכל נדון בוועדות הממשלתיות וביחוד בוועדה האחרונה לפני 15 שנה, "אחד הכרכים של מסקנות הדו"ח מתמצת את הכל. כל מי שיקרא אותו, ישתכנע שלא היו דברים מעולם".

לויטן טוען כי בקשתם של חלק מהארגונים לחקור את הפרשה מחדש היא בלתי אפשרית. "הם רוצים להקים וועדה חדשה שזה דבר מאוד מאוד קשה היום. היו כבר 3 וועדות ובכדי להקים וועדה חדשה, צריכים לפסול את הוועדה הממלכתית האחרונה למרות שאין חולק שהיא פעלה בצורה מאוד רצינית".

אחד המקרים המפורסמים בהם עסק לויטן היה סיפורה של צילה לוין. בשנת 1997 חשף העיתונאי אורן מאירי את סיפורה של לוין החיה בארצות הברית. לוין נמסרה לאימוץ בחיפה וחיפשה את הוריה הביולוגיים בישראל. לחיפושים נענתה מרגלית עומייסי, ילידת תימן אשר סיפרה שלפני 50 שנה בתה נעלמה. עומייסי, שראתה את תמונתה של לוין, חשבה כי ייתכן וזוהי בתה הביולוגית מאחר שראתה דמיון חיצוני בינה ובין לוין. לאכזבתן של השתיים, בדיקות דנ"א שונות שנערכו לשתיהן הניבו תוצאות מנוגדות, ועל אף הדמיון בין לוין לעומייסי, לא ניתן היה להוכיח בוודאות כי אכן מדובר באם ובתה, אם כי עדויות שפורסמו הותירו רושם כי לוין בכל זאת אומצה באופן מפוקפק. לוין עצמה טענה כי תוצאת הבדיקה הן "חלק מקנוניה" וכי היא יודעת שחרף התוצאות, עומייסי היא אמה האמיתית.

"צילה לוין לא הבת של עומייסי", קובע ד"ר לויטן. "אמרתי את זה ברגע הראשון, מיד לאחר שהסיפור התפרסם בזמן דיוני וועדת החקירה הממלכתית. לויטן מציג הוכחה מעניינת לאי אמיתותו של הסיפור. "תהליכי האימוץ של צילה לוין התחילו כבר בסוף 48'. לעומת זאת, אמא שלה עלתה ארצה רק ב-49'. זה לא יכול להיות. כשמחברים את זה לעובדה שהייתה בדיקה חוזרת שהראתה שהיא לא הבת, מגלים שהסיפור לא אמתי. זה גם הופיע בדוח וועדת החקירה הממלכתית".

כמו בכל עשרות השנים האחרונות, גם כאן, טענו כלפי הבודק שהחלטתו הושפעה מלחצים מצד גורמים עלומים. "כל מי שאומר שחטיפת הילדים קונספירציה, טוענים שהוא הושפע מלחצים של אנשים שונים", אומר לויטן.

"הייתה גזענות"

עם זאת, ד"ר לויטן מסכים עם טענות העולים בקום המדינה על יחס לא אנושי כלפיהם. "הייתה התייחסות לא יפה ולא ראויה כלפי ההורים", אומר לויטן המצוי בנבכי העלייה יותר מכל אדם אחר. "מצד אחד ניסו לעזור, אבל הסתכלו על התימנים כאנשים פרימיטיביים. הפרידו בניהם לבין הילדים בעיקר בכדי לטפל טוב יותר בילדים, כאשר במקביל לא דאגו לעדכן את ההורים. גם כשהילד נפטר, בחלק מהמקרים לא הודיעו להורים".

לדבריו, בחלק מהמקרים שנרשמו היעלמויות, היה זה כאשר ילד שחלה, הבריא, ומאחר ואיבד את זהותו באנדרלמוסיה ששררה באותם ימים במדינה, הילד הועבר למוסד לילדים יתומים. "ברגע שאיבדו זהות של ילד בבית חולים המאולתר, היו מעבירים למוסדות שונים. באותם ימים חלק מהמאושפזים בבתי החולים, איבדו את הזהות".

היו טענות שהילדים הללו אומצו.

"במהלך השנים, מצאו רק שלושה מקרים של אימוצים: שניים מהם נחשפו בוועדה הראשונה ומקרה נוסף נחשף בוועדה הממלכתית. למרות זאת, במקרים אלו, הוכח שהכל היה חוקי. לא מצאו משהו לא חוקי. אולי הייתה יד קלה על הקולמוס בסוגיית האימוץ, אבל לא היה כאן פשע מאורגן של חטיפת ילדים".

לדברי לויטן, ייתכן והיו אימוצים שנעשו לאחר שלא נמצאו ההורים, ויתכן גם שלא נעשה מאמץ לאתר את ההורים. "עבדתי על זה שנים והגעתי כמעט לכל מסמך אפשרי. ראיינתי משפחות והגעתי לחומרים שאף אחד לא ראה. מצאתי הרבה מאוד מחדלים וטעויות שהמדינה והממסד עשו, אבל אני לא יכול לשים ולו אצבע אחת על מקרה שבו אני יכול לומר שהיה מעשה חטיפה או מעשה פלילי. לא היה מעשה פלילי. לא חטפו ילדים, אבל כן היה כאן משהו לא תקין".

איך הסבירו בוועדות את מספרם הגבוה של הילדים שנפטרו?

"ההסבר היה פשוט: ידוע שמקרי המוות הרבה יותר גבוהים אצל העולים מתימן מאשר אצל כלל האוכלוסייה וזה בעקבות אחוזי התמותה הגבוהים בתימן. יש מחקרים שקובעים כי 40 אחוז מילדי תימן, נפטרו עד שהם הגיעו לגיל שנה. התמותה בתימן הייתה גבוהה אצל כל סוגי האוכלוסיות, אבל בפרט אצל ילדים: כל ילד שני לא הגיע לגיל 12. מהתינוקות יש כאלה שלא הגיעו לשנה.

"זה נמשך במחנה 'חאשד' בעדן, לשם הגיעו העולים במצב קשה גופנית. לאחר מכן נכנסו למחנות אהלים. האימהות לא ידעו כיצד לטפל בילדים שלהם. לא הכירו את הרפואה המודרנית שגם באותם שנים הייתה משגשגת בעולם המערבי".

פרט מעניין המאשש את העובדה כי הייתה תמותה גבוהה, הוא העובדה שבשנת 1949, התרחש החורף הקשה ביותר בישראל. "בחורף של 49' ירד שלג בתל אביב ובדיוק בשנה זו התמותה עלתה במיוחד. יש התאמה בין התמותה בכלל בישראל לבין העלייה מתימן".
אם כך, למה שרפו ארכיונים?

"לא הושמדו ראיות. יש ארכיונים שלא שמרו עליהם, אבל זה לא היה פותר הרבה בעיות. מקסימום זה היה מעביר כמה ילדים מחזקת עלומים לחזקת נפטרים. בכל העולם לא שומרים על ארכיונים אחרי תקופה מסוימת. אם כבר להפך, אני הובלתי את החוקרים בוועדת החקירה הממלכתית אל ארכיונים שהצבעתי על כמה מהם שעשויים להישמד והם סייעו בשימורם".

למה לא חושפים את הפרוטוקולים?

"יש כל מיני כללים לגבי ארכיונים ולכן זה לא נחשף עד היום. בארץ, לדוגמה, יש בעיה של צנעת הפרט. לדעתי הם צריכים למחוק שמות ולהציג את כל המסמכים. כבר בראשית שנות ה-50' ידעו הכל ויכלו לחקור את זה ולא עשו את זה. אמנם היו לזה גם סיבות פוליטיות, אבל אם היו חוקרים היטב, היו סוגרים כמעט את כל הפרשה. לא רצו לחקור כי לא חשבו שיש ביסוס לטענות. אין עוד פרשה שנחקרה על ידי 3 וועדות ממשלתיות. המדינה השקיעה הרבה מאוד בחקירה.

"גם המיתוס שקם במשך השנים שחטפו את הילדים של התימנים והעבירו אותם לאשכנזים הוא מופרך מיסודו. כולם יודעים איזו גישה הייתה בקום המדינה כלפי עדות המזרח. לא רצו ילדים מעדות המזרח כי הייתה גישה גזענית כלפיהם.

"אם זה כביכול היה נכון, איפה הילדים האלו? במדינת ישראל לא ניתן להסתיר שום דבר, הכל כאן מתגלה. אפילו אחרוני המסמכים של פרשת לבון, כבר נחשפו. אין כאן פרשה ואין כאן אנשים עלומים שמסומנים כאיקסים בבתי כלא מבודדים. אם היו מאות ואלפי ילדים, היו צריכים לגלות אותם במהלך השנים".
העדת בוועדת החקירה הממלכתית. מה היה שם?

"העדות שלי נמשכה שלושה ימים. הוועדה הסתייעה מאוד במסמכים שהעברתי אליהם מתוקף מחקריי בנושא. לקחתי אותם לארכיונים, ראיתי איך הם עובדים, והתרשמתי שהעבודה הייתה רצינית מאוד.

"אחת העדויות שלי בוועדת החקירה הממלכתית ב-96' הייתה בדלתיים סגורות. חשפתי שם דו"חות ומסמכים של המוסד שהפעיל בשנת 68' סוכנים שחיפשו את הילדים בחוץ לארץ לאחר שעלו טענות שהילדים נמכרו לתושבי חוץ. לאחר שחקרו, גילו שלא היה בטענות האלו דבר. המסמכים האלו חסויים עד היום בגלל שהופיעו בהם שמות סוכנים ולכן גם הדיון התנהל בדלתיים סגורות".

נחשפת לאותם פרוטוקולים?

"אני יודע מה יש שם כי השתתפתי בחלק מהדיונים. לדעתי צריכים לחשוף את כל הפרוטוקולים. ברגע שיחשפו, אנשים מאוד יתאכזבו. זה פרוטוקולים מקצועיים של הוועדה. צריכים לדעת שכשיש וועדת חקירה והיא מוציאה דו"ח. הדו"ח הוא רק התמצית, הפרוטוקולים הם חומר הגלם. לא תהיה סתירה בין חומר הגלם לבין המסקנות והדו"ח. מי שחושב שהוא מוצא כאן איזה אוצר או אקדח מעשן, טועה בגדול. מי שאוחז בתיאוריות הקונספירציה, יתאכזב מאוד. יהיה כאן שבר גדול מאוד".

"קיבלתי איומים על חיי"

מחיפוש מקוון אחר שמו של ד"ר דב לויטן, עולים קישורים לציטוטים המכפישים את שמו וטוענים כי הוא מטעה אנשים בהכחשותיו הנמרצות את פרשת ילדי תימן. את ההתנגדות החריפה לדעותיו הוא מסביר בבהירות: "לתימנים מהדור השני אני לוקח את הנרטיב, את הסיפור שלהם, לכן מכפישים אותי בצורה כזו.

"בתקופת עוזי משולם, איימו לפגוע בי פיזית, הייתי עם הגנה משטרתית צמודה רק בגלל שאני אומר את דעתי על פרשת ילדי תימן. כמה מהחסידים שלו ניסו בזמנו להיכנס לאוניברסיטה ולפגוע בי, אותם חסידים שנים מאוחר יותר ניסו לרצוח את קצין הביטחון של שירות בתי הסוהר".

גם על הדור החדש יש לו מה לומר. "השיח היום ברשתות החברתיות הוא מאוד אלים. עד עכשיו לא הגבתי, אך לאחרונה הגיעו מים עד נפש ואת חלק מהפרסומים המסיתים נגדי, העברתי לעורך דין שיבדוק אפשרות של תביעת דיבה".

את הריאיון מסיים ד"ר לויטן בנימה אופטימית משהו. על פי זווית ראייתו, עם פרסומם הצפוי של הפרוטוקולים בחודשים הקרובים, תבוא לסיומה אחת הסאגות שהעסיקו את מדינת ישראל מאז הקמתה.

איך היא תסתיים? ימים יגידו.

השארת תגובה