מכה למח"ש: בית המשפט זיכה את השוטרים "המתעללים"

בית המשפט דחה את טענות התביעה כי ארבעת השוטרים התעללו בעציר אתיופי ושפכו עליו מים חמים בחקירה • השופט: "הזיכוי אינו אך מחמת הספק, האירועים הנטענים בכתב האישום לא אירעו כלל" • מח"ש: השופט סירב לקבל ראיות חדשות, נגיש עירעור

ניידת משטרה. צילום: משטרת ישראל
ניידת משטרה. צילום: משטרת ישראל
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

בית המשפט המחוזי בבאר שבע זיכה היום (חמישי) ארבעה שוטרים שהואשמו בהתעללות בעצור אתיופי, באמצעות שפיכת מים רותחים על גופו במהלך חקירה. במחלקה לחקירות שוטרים, אומרים, השופט סירב לקבל את הראיות חדשות שהגשנו לו, אנחנו נערר על פסק הדין.

ארבעת השוטרים, שני קצינים ושוטרים, הועמדו לדין בחשד להתעללות בצעיר אתיופי. לטענת מח"ש השוטרים שפכו מים רותחים על הצעיר, בכל פעם שהתשובות שנתן בחקירה לא היו לרוחם. במח"ש היו בטוחים שהשוטרים יואשמו, בשל שלל הראיות שהגישו, אך כאמור, בית המשפט דחה היום את התביעה. 

בפסק הדין שנכתב על ידי השופט יואל עדן, כותב הלה: "לאחר בחינת הראיות וההתרשמות מהעדים, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי יש לזכות את הנאשמים כולם מכל המיוחס להם בכתב האישום. זיכוי זה, לאור חומר הראיות אשר הובא בפניי, אינו אך מחמת הספק. לאור מכלול הראיות סבירה יותר המסקנה כי האירועים הנטענים בכתב האישום לא אירעו כלל".

השופט טען כי עדותו של המתלונן אינה אמינה, "עדות המתלונן אינה מתיישבת עם ראיות חיצוניות, הן אובייקטיביות והן בדמות עדויות אחרות. הסתירות האמורות הינן סתירות אל מול ראיות ועדויות חיצוניות, ומתווספות להעדר המהימנות ולסתירות הפנימיות בגרסת המתלונן. המסקנה מכל האמור הינה כי מדובר בעדות מגמתית, עדות שאינה קוהרנטית ואינה אמינה. כאשר הוצב המתלונן אל מול קשיים בגרסתו, סתירות פנימיות וחיצוניות, וכלל הבעיות העולות ממנה, לא נתן הוא תשובות מניחות את הדעת, ולעיתים שינה מגרסתו".

"עדות המתלונן הינה המרכז של התשתית הראייתית בפרשת התביעה. על כך אין מחלוקת וזוהי גם טענת המאשימה. היעדר המהימנות באופן כה בולט, בשורת נושאים, וגם בסתירה אל מול ראיות חיצוניות, מביא למסקנה כי מרכז התשתית הראייתית נשמט, ואינו יכול להביא למסקנה התומכת בנטען בכתב האישום".

השופט הוסיף, כי לעומת עדות העציר המתלונן, דווקא עדותם של השוטרים אמינה בעיניו: "אני מוצא את עדויות הנאשמים מהימנות. ככלל, עדויותיהם אינן מתיימרות להציג זיכרון ברור של אירועים אשר אירעו למעלה משלוש שנים לפני שנחקרו", כתב השופט בהכרעתו. "אך דבר אחד משותף לעדויות ארבעתם, על כי מדובר באירוע קשה וחמור, אשר ככל שהיה קורה, הרי שבוודאי שזיכרון היה נותר ממנו. עדויות ארבעת הנאשמים היו מהימנות, ולא היה בחקירותיהם הנגדיות כד להביא למסקנה בדבר חוסר מהימנות".

במח"ש הגיבו לפסק הדין:  "בעקבות התפתחויות מהימים האחרונים, שכללו פעולות חקירה וגביית עדויות משמעותיות הנוגעות לליבת המחלוקת, עדויות שיש בהן כדי להשפיע על הכרעת הדין, סברה מח"ש כי ראוי שבית המשפט ייחשף לראיות אלה בטרם יכריע את הדין. בית המשפט לא מצא מקום לאפשר מיצוי בירור הדברים והחליט לזכות את הנאשמים ואף שפט לחומרה את היחידה החוקרת, כל זאת כשהוא מחליט להימנע מלאפשר לעצמו להיחשף לחומר ראיות, הכולל עדויות ישירות על האירוע ובלא לאפשר מיצוי מלא של בירור האמת.

במחלקה אומרים, נגיש עירור על פסק הדין: "בנסיבות אלה, אין מנוס מלשקול הגשת ערעור על מנת להבטיח שלא נפלה שגגה בפסק הדין, שתוצאתה עלולה להיות אי בירור האמת והסקת מסקנות נמהרות לגבי המתלונן, העדים והחוקרים בטרם עת".

השארת תגובה