ראובן הוא המשביר

גדול תומכי עולם התורה, הנגיד האגדי רובי שראן, בראיון ראשון ובלעדי עם שלמה קוק

רובי שראן
רובי שראן
הצטרפו עכשיו – וקבלו את העיתון היומי לתיבת המייל שלכם

"באותו רגע, קיבלתי על עצמי: גם אם אתעשר, הכסף לא ישפיע עליי" ■ בראיון ראשון, מגולל איל-הנדל"ן העולמי רובי שראן את סיפור חייו המרתק וחולק תובנות מחכימות כפי שקיבל מגדולי ישראל ■ כשמרן הגר"מ פיינשטיין זצ"ל הורה לו לוותר בתחילת דרכו על סכום-עתק ■ כשתרומה לישיבת 'תורה אור', הקפיצה אליו משקיעים ■ וגם: איש סודו, הרב שלמה בויאר, חושף לראשונה מדוע עזב את 'דיסקונט' ומגלה כיצד חילץ את 'אל על' מהמשבר לאחר חרם שומרי השבת ■ אגדת הצדקה נחשפת לראשונה 

 

צילומים: ראובן קסטרו, Yeshiva World News

 

30 מיליון דולר. לא דומה, לא כמעט. לא הכנסות, אפילו לא הוצאות שוטפות.

כן, 30 מיליון דולר. זהו סך התרומות, שהוציאה קרן הצדקה של הנגיד רוּבִּי (ר' ראובן) שְׁרָאן, בתשעת החודשים האחרונים. 10,000 אלמנות, 5000 אברכים ו-2400 מוסדות, נהנים בקביעות ממתת ידו של אחד מבעלי הצדקה הגדולים שבדור.

"אין מוסד שלא מקבל ממנו", קובע מקורבו ואיש סודו, הרב שלמה בויאר, ראש בית-המדרש לדיינות 'כנסת שרגא' בירושלים.

שראן נולד במנהטן. הוא אב לשמונה ילדים וסב לעשרות נכדים, שכולם הולכים בדרך התורה והמצוות. בין מחותניו: הגאון המפורסם רבי שרגא-פייבל כהן, בעל מחבר 'בדי השולחן'.

מקור הונו בקנייה ומכירה של נדל"ן. החברה המרכזית שבבעלותו, 'קמבי'ס אינטרנשיונל', שבה עובדים גם בניו, מכרה ב-2007 כ־4,000 יחידות בהארלם בסכום של כמיליארד דולר. היתה זו עסקת הנדל"ן הפרטית השנייה בגודלה בהיסטוריה של מנהטן. הוא שותף בחברה שמחזיקה קומפלקסים בשטח תעשייתי של 560 אלף מ"ר בברוקלין. הוא גם אחד הבעלים של בניין וולוורת' ההיסטורי במנהטן, שעד 1930 היה הבניין הגבוה בניו יורק. בבעלותו גם חברות המספקות ציוד ושירותים לבתי אבות. עד לא מכבר, היה שותף בקבוצת הבנקים 'מרכנתיל דיסקונט'. ועל כך בהמשך.

שראן 'שווה' מיליארדים, אבל גר בבית צנוע בפלטבוש. כל מכריו מעידים על "יהודי בן תורה, נעים הליכות". הוא חי בפשטות, ממעט להופיע באירועים ציבוריים ומתרחק מפרסום כמטחווי קשת.

בארץ זכה להתקרב לגדולי ישראל מכל החוגים והעדות. "יש לו יראת שמים", העיד עליו מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל. בארה"ב זכה לקרבתם של מרנן הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, הגרח"פ שיינברג זצ"ל והגר"ש בירנבוים זצ"ל.

קשר מיוחד שומר שראן עם האדמו"ר רבי דוד אבוחצירא. לא אחת, יבקש ממקורבו, הרב שלמה בויאר, לעלות על מסוק מירושלים, הישר לנהריה, כדי לקבל הכרעה דחופה מהאדמו"ר בדילמה עסקית כזו או אחרת.

זהו הראיון הראשון שהוא מעניק בחייו, ומטרתו אחת היא: לקדש את שמו יתברך ולגרום לעוד יהודים לפתוח את הכיס ולהעניק צדקה לעולם התורה.

השיחה בינינו מתנהלת באנגלית. הוא שקול במילותיו, ענייני מאד, לא ממהר לקנות מחמאות, כדרכם של 'גבירים'. מדי כמה דקות, הוא מקבל שיחת טלפון חשובה, וקוטע את הראיון. מעבר לקו, נזרקים שמות של בכירי עורכי הדין ביבשת האמריקנית, לצד סכומי עתק. "שיחה דחופה", הוא אומר לפתע. אלמנה על הקו. "חזור אלי בבקשה עוד רבע שעה", הוא מבקש.

ניכר עליו, כי גם ממרומי גילו ומעמדו, הוא עובד קשה ומעורב בכל פרט, הן בעסקיו המסועפים והן בקרן הצדקה האגדית שבבעלותו. בהמשך יספק לי את סוד ההצלחה: "סיעתא דשמיא ועבודה קשה מאד".

במהלך השיחה, פעם אחר פעם ניכרת החשיבות שהוא מייחס להלכה הצרופה. אם זו ההלכה, כך יעשה. מבלי למצמץ, יוותר גם על מיליונים לטובת 'בעל המאה', הלא הוא ריבון כל העולמים.

 

בהכנסת ספר תורה שתרם
בהכנסת ספר תורה שתרם

"חונכתי לא לגנוב"

 

האגדה מספרת שזכית להתעשר בעקבות הבטחה שהעניק לך מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל.

"הסיפור חצי נכון. הייתי אברך צעיר. למדתי בכולל של ישיבת מיר בברוקלין, ובמקביל, עשיתי קצת עסקים, וצברתי כמה דולרים. המשפחה גדלה, חיפשנו דירה ליד הישיבה, בברוקלין. ראיתי מודעה 'דירה למכירה' ב-50 אלף דולר. עשינו חוזה עם עורך דין והכל. ואז התעורר ויכוח: בעלת הבית היתה אישה בת 95, שלא שיפצה את הדירה במשך עשרות שנים. נברשת השנדליר היתה ירוקה. הווילונות היו מזעזעים. הריהוט היה מכוער. ביקשתי מהבן שלה שימכור לנו את הדירה כשהיא ריקה מכל חפץ, אבל הוא התעקש ואמר: 'אני לא רוצה להיות אחראי על זריקת החפצים מהדירה'. מבחינתנו, הדיל כולל הכל, כולל כלים המונחים על השולחן.

"בלית ברירה, הסכמנו. אשתי הגיעה לדירה כדי להתחיל באריזת החפצים. היתה בדיוק חופשה באמריקה, אז הילדים הצטרפו אליה. הגדול היה, כמדומני, בן 12. נו, מה ילדים עושים? מְשַֹחַקִים. הם קפצו על המיטות, ופתאום נפלה קופסה מתוך המזרון. בקופסה היה כסף מזומן, יהלומים ותכשירים.

"אשתי התקשרה אלי ואמרה: 'רובי, בוא הביתה מיד'. לראשונה בחיי, ראיתי יהלומים גדולים… באתי לשאול את אחד השכנים, שהיה תכשיטן. הוא אמר לי, 'זה שווה המון, כמעט כשווי הדירה שלך'.

"מה לעשות? התלבטתי אם זה שלי. הרי המוכר התעקש למכור את הבית, כולל הכל. ואולי עלי לעשות 'השבת אבידה'.

"הצגתי את השאלה בפני מרן רבי משה פיינשטיין. הוא אמר: 'א'שווער'ע שאלה' (שאלה קשה – ש.ק.), אני צריך לחשוב על זה'. למחרת, מתקשר אלי ר' משה ופוסק: 'אף אחד לא מוכר כסף ותכשיטים כחלק מעסקת מכירת דירה. תחזיר לבעל הבית את הקופסה'".

וואו. אתה איש-עסקים בתחילת דרכו. בידיך 50 אלף דולר, סכום לא מבוטל באותם ימים. לא היה קשה לך להחזיר מציאה יקרה שיכולה היתה 'לסדר' אותך כלכלית – ועוד באמריקה החומרנית?

"לא היתה לי התלבטות כלל", הוא משיב באומץ מפתיע. "מה זאת אומרת? ר' משה אמר שזה לא שלי, אז זה לא שלי! חונכתי בבית מגיל אפס לא לגנוב".

האגדה מספרת שכאשר שמע ר' משה שהשבת את האבידה היקרה, הרעיף עליך הבטחת עושר.

"אני לא יודע מאיפה באה האגדה הזו. אני לא זוכר דבר כזה. אם זכרוני אינו מטעני, כשר' משה  שמע שהחזרתי את האבידה היקרה, הוא אמר לי: 'לא קל לעשות דבר כזה' ובירך אותי 'זיין געזונט, הצלחה (תהיה בריא, בהצלחה – ש.ק.)'.

אז מהו סוד ההצלחה שלך, ר' ראובן?

"סיעתא דשמיא ועבודה קשה מאד".

 

בסוכת מרן הגריש אלישיב זצ"ל
בסוכת מרן הגריש אלישיב זצ"ל

"הכסף – לא שלי"

 

אתה נחבא אל הכלים, בורח מפרסום. פשטות היא המותג שלך. איך אתה לא מסתנוור מהכסף?

במענה לשאלה זו, הוא חוזר בגלגלי הזמן 50 שנה לאחור. "הייתי אברך צעיר. כיון שההורים שלי לא יכלו לפרנס אותי, התחלתי להיכנס ל'ביזנס'. הגאון רבי שמואל ברודני זצ"ל, מראשי ישיבת מיר בארה"ב, הכין אותי ליציאה לעולם העסקים, ואמר לי דבר שלא אשכח לעולם.

"הוא אמר לי את דברי הגמרא במסכת ערכין (י, ב) שבמקדש היה חליל עץ שמשמיע 13 קולות, וכשציפוהו זהב, הפסיק להשמיע את הקול הערב. הורידו את הזהב – שוב השמיע את הקולות היפים. ר' שמואל אמר לי: 'אתה נכנס לעולם עסקים מפתה מאד, עליך להיזהר שזה לא ישפיע עליך לרעה. אם תישאר כלי עץ פשוט, אני מבטיח לך שתוציא 13 קולות ערבים, כמו החליל בבית-המקדש, אבל אם תהיה בבחינת 'ציפהו זהב' ותרגיש א'גרויס'ע גביר – לך תדע מה יהיה…'

"המסר הזה חדר עמוק בליבי. קיבלתי על עצמי שגם אם אתעשר, הכסף לא ישפיע עליי. אשאר תלמיד ישיבה במהותי. אני והכסף הם שני דברים נפרדים. הכסף, אינו שלי. אני משתדל להיות בסך-הכל בעל פיקדון נאמן".

את מידת 'נושא בעול עם חברו', קיבל ממרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל. "בילדותי, גרנו במנהטן כמה בניינים ליד ר' משה. מעבר לגדלות שלו בפסיקת-הלכה, לא אשכח מחזה שהיה חוזר על עצמו מדי שבת, כאשר הוא היה חוזר הביתה מבית-הכנסת. הדרך עברה בכביש המהיר, ואנשים פשוטים מהשכונה היו שואלים אותו שאלות, ומבשרים לו בשורות. פלוני בישר לו על שידוך שנסגר בביתו, אלמוני בישר לו על הצלחה קטנה בביזנס. הוא היה מעודד כל אחד, ושמח עם כל אחד. הוא היה מלא חיוּת. היית רואה אותו צועק לאחד: 'לחיים'. לשני אומר: 'גוט שאבעס, וואס מאכסטע?' (מה נשמע, ביידיש – ש.ק.).ממנו למדתי, מה ה'ביג-דיל' להגיד לשני שלום? מה כל-כך קשה לשמוח עם הזולת?"…

ובכל-זאת, איך אתה מצליח לא לאבד את הרגישות מול מקרי מצוקה רבים כל-כך המגיעים לפתחך?

"זה קשה. לצערי, לא כל מבקשי הצדקה נימוסיים. יש אנשים לא מנומסים, בלשון המעטה. נאלצתי למנות כמה גבאי צדקה, שיוודאו את אמיתות המקרים וידעו לטפל באנשים לא מנומסים".

תור מבקשי-הצדקה ההולך וגדל, ודאי מפריע לחיים הפרטיים שלך.

"זה לא קל, אבל מתרגלים… אני משתדל לקחת את הדברים בעין טובה. ערב אחד, חזרתי הביתה. רציתי להיכנס, אבל הכניסה לבית שלי היתה חסומה על-ידי עשרות 'משולחים' שבאו לבקש צדקה. ניסיתי לפלס את דרכי, עד שאחד ה'משולחים' אומר לי: 'אדוני, חיכיתי כאן לפניך. מה אתה עוקף?'"….

מי הראשון שקיבל ממך תרומה?

"לפני שהגעתי לישיבת 'מיר', למדתי בישיבת 'חפץ חיים' בניו-יורק, בימים שכיהן בה מרן הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל, כמשגיח. במקביל, התחלתי להיכנס ל'ביזנס', צעד אחר צעד. תמיד הקפדתי לתת 'מעשר', אפילו מרווח קטן של כמה דולרים.

"תקופה קצרה לאחר שהרב שיינברג עלה לארץ, הוא התקשר אליי וסיפר על החזון שלו: להקים את בניין ישיבת 'תורה אור' בשכונת מטרסדורף בירושלים. 'אנחנו צריכים 100 אלף דולר לבנות את הבניין', אמר לי. הייתי ביזנס-מן קטן. מאיפה לי לתת סכום כזה? אבל ראש-הישיבה המשיך: 'לא צריך הכל בתשלום אחד. תחלק לתשלומים חודשיים'. התייעצתי עם השותף שלי באותם ימים, פנחס הופמן. החלטנו ללכת על זה עם אמונה תמימה. הודעתי לרב שיינברג שנשתדל לשלוח כל חודש 4000 דולר, בתקווה שנוכל להשלים את הסכום המלא.

"למעשה, ה'רבי' שלי בנתינת צדקה זה הרב שיינברג. הוא אמר לי: 'תעשה לשם שמים, ותצליח בכל'. ואכן, מיד אחרי התרומה הראשונה שנתתי לו, הביזנס שלנו החל לגדול משמעותית. בינתיים, ישיבת 'תורה אור' סיימה לבנות את הבניין בירושלים. יהודים שראו את השם שלי על הבניין, קיבלו אמון בי ופנו להשקיע אצלי את כספם. אז התגשם היסוד של הרב שיינברג 'אם אתה עושה משהו לשם שמים, תצליח…'

"אגב", מציין שראן, "גם כשיכולנו להעניק תרומות נכבדות יותר למוסדות של הרב שיינברג, תמיד הקפדנו להמשיך לשלוח תרומה חודשית בת 4000 דולר"…

"באותה תקופה", הוא ממשיך, "רבי חיים דב אלטוסקי זצ"ל, חתנו של הרב שיינברג, היה שולח לי מפעם לפעם מכתבי בקשה בדואר עבור הכולל שלו. דרכו של מכתב בדואר מהארץ לארה"ב, היתה אורכת שבועות ארוכים, אך למרבה ההפתעה, תמיד המכתב שלו היה מגיע אליי בדיוק ביום שבו עשיתי קצת כסף וחשבתי למי לתת צדקה. בדיוק באותו יום הייתי מקבל מכתב בדואר, וידעתי למי צריך לתת את הכסף"…

זוהי דוגמה קלאסית למבט המפוכח שלו באמונה. הוא רואה את יד ההשגחה בכל צעד ושעל. "צריך רק לפתוח את העיניים, ואתה רואה דברים אדירים, אתה מרגיש שהקב"ה איתך. אני גדלתי על האמונה הפשוטה של אמא שלי אחרי המלחמה".

חשוב לו להדגיש את נושא ההשגחה הפרטית, וניכר כי הדבר בנפשו הוא. "לפני שנתיים, ביקש ידיד שלי להשתמש בדירת הנופש שלי, באזור שקט בארה"ב. מיד עם בוא המשפחה לדירה, התגלה קֶצֶר חשמלי בדירה. אחד הילדים, שיצא לרגע לבריכה בחצר, זיהה את הקצר, והבחין בתחילתה של התלקחות אש באחד מעצי הגינה, וכך קרא לכבאים ומנע נזק עצום.

"אני לא נרגע מהסיפור הזה. עשיתי חסד, נתתי למישהו להשתמש בדירה שלי, ובזכות זה, קיבלתי 'תשלום' מהקב"ה, בו במקום. השגחה פרטית: על ה'טיימינג' המושלם שהאורחים באו; על הבן שיצא בדיוק לבריכה והבחין בקצר; על שהיה להם טלפון נייד והתקשרו למכבי האש; אנחנו נוטים לא לשים לב לכך, אבל חשוב להסתכל לא רק על ניסים כלליים מלמעלה, אלא על השגחה פרטית – לפרטי פרטיה".

 

עם הגר"ש בירנבוים זצ"ל
עם הגר"ש בירנבוים זצ"ל

"העיקר לתמוך באברכים"

 

מהי הצדקה המעולה ביותר?

"שאלתי פעם את מרן הרב שך זצ"ל. הוא אמר לי: 'העיקר לתמוך בתורה, ב'יונגלייט' בני-תורה (אברכים בני-תורה צעירים – ש.ק.), ואחרי שאתה תומך בתורה, אם אתה רוצה, תן צדקה למטרות נוספות'. הרב שך הביא הוכחות מה'חפץ חיים', וזה המוטו שמנחה אותי עד עצם היום הזה".

עם יד על הלב, העשירים בימינו נותנים מספיק צדקה?

"אין תפקידי לשפוט אחרים. אני משתדל לעשות את מה שנכון. בוא ננסה לדון לכף זכות. ראשית, יש אנשים שרק נראים עשירים, והם לא באמת עשירים. בנוסף, חלק הארי בהשקעותיהם של אנשי-עסקים גדולים מגיע מהלוואות ענק מבנקים וממשקיעים פרטיים. יש שאלה מאד מרכזית בהלכות צדקה האם צריך להפריש מעשר גם מההלוואות והמשכנתאות, וכל אחד ינהג כפי שפוסק לו רבו".

המצב הכלכלי בעולם התורה, בכי רע. יש לך פתרון?

"כל אחד יעשה את המאמץ מצידו, בתורה, בתפילה ובמתן צדקה".

בכובעו של אחד מתומכי עולם התורה הגדולים, כיצד אתה משיב להסתה נגד אברכי הכוללים ובני הישיבות?

"אין חדש תחת השמש. אני חושב שהרעיון של הכוללים, הוא רעיון מצוין. האדמו"ר מסאטמר זצ"ל אמר בזמנו, שגם אם יש טענות על ה'פרומער'ס', צריך לזכור שבזכותם עולה רמת היידישקייט בכל העולם. גם אם כמה אברכים ובני ישיבות לא לומדים ברמה הגבוהה ביותר, במה זה שונה מעולם העסקים ואקדמיה? גם שם לא כולם מושלמים. אדרבה, הכוללים משפיעים יותר מכל. אם האברכים חזקים, זה יוצר מחויבות גם לבעלי-הבתים להקדיש עתות לתורה, ומשפיע ברוח התורה על כל העולם.

"אני רוצה לומר עוד דבר. לימוד התורה הופך את האברך לאדם ישר ובעל מידות נפלאות. לקראת החגים, אנחנו שולחים צ'קים לאלפי אברכים בארץ. כל שנה, חוזרים אליי כמה עשרות צ'קים של אברכים, שאומרים: 'הסתדרנו השנה. אנחנו לא צריכים'. איזו ישרות. זה מגיע רק מהכולל, ממסירות הנפש של האברכים".

מתי החל הקשר שלך עם מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל?

"מאז ומתמיד הערכתי אותו, אך ביודעי כמה יקר לו כל רגע של לימוד התורה, לא רציתי להפריע. לכן, באתי לביקורים קצרים, קיבלתי ברכה ושאלתי שאלות בהלכה".

זכית להציל את חייו.

"זכיתי. כשהיה חולה במצב קריטי לפני 11 שנה, היה סיכוי קטן להישרדות. היו צריכים סכום כסף גבוה עבור ניתוח מסוכן בעורקי הלב, שבוצע על-ידי מנתח בכיר מארה"ב, שבא יחד עם צוות מורחב ומכשור רפואי. בני-ביתו של מרן יצרו עמי קשר. אמרתי מיד: 'אני לוקח על עצמי את העלות המלאה'.

"אנשים שואלים אותי, איך זכית דווקא אתה להיות שותף בהארכת חייו ב-10 שנים של עמוד התורה וההוראה של כלל-ישראל? כמו כל דבר, זו סיעתא דשמיא והשגחה פרטית. ריבונו של עולם נתן לי את הזכות. שנית, רבים לא נתנו סיכויים גבוהים להצלחת הניתוח, אבל הכרתי בחשיבות הדבר והסכמתי לקחת 'ריזיקה' (סיכון – ש.ק.) שלא יצליח חלילה".

לאחר הניתוח, התהדק הקשר שלך עם מרן זצ"ל?

"אף פעם לא התרברבתי בזה. איני בטוח אם הרב ידע שאני מימנתי את הניתוח".

סיפרו לי שאתה מקפיד להתברך ב'ברכת כהנים' מדי בוקר, גם בחו"ל, למרות היותך אשכנזי.

"אכן. כידוע, הספרדים נושאים כפיים גם בחו"ל. הרב שיינברג אמר לי פעם, שעדיף ללכת למניין רחוק יותר מהבית, ולשמוע ברכת כהנים. מאז, אני מקפיד על כך. כיון שהברכה ניתנת דרך הידיים, זה מביא ברכה על מעשי-ידינו".

אני שולח לך ברכת כהן מארץ-ישראל.

"ישר כח. היה שווה להתראיין רק בשביל הברכה"…

תודה רבה לך. חג שמח.

 

"זה הוא, ה'מַלְיַאן' הזה?"

 

ב-2005 רעשה הכלכלה הישראלית כאשר המדינה החליטה להפריט את בנק דיסקונט. קבוצת ברונפמן-שראן רכשה מידי המדינה 26 אחוזים ממניות הבנק. מקורבו ואיש סודו, הרב שלמה בויאר, משחזר את רגע חתימת העסקה, בלשכת ראש-הממשלה דאז, אהוד אולמרט.

"ראש-הממשלה נכנס לחדר, סקר את הנוכחים, ושאל: איפה הבעלים של הבנק? אמרתי לו, 'האיש שיושב מולך הוא הבעלים'. הצבעתי על רובי שראן, שישב עם כובע, חליפה וציציות ארוכות בחוץ. 'אני לא מאמין', הגיב אולמרט. 'הוא נראה אברך בכולל. זה הוא ה'מַלְיַאן' הזה?, תהה בקול'.

לאחר דקות אחדות, לחש שראן דבר מה לאוזנו של איש סודו. "הוא אמר לי, בוא נצא מפה", משחזר הרב בויאר. "אמרתי לו, רגע, צריכים לצלם. אבל רובי אומר לי: 'מסריח כאן מגאווה, כבוד ויוהרה, זה לא בשבילי', וברח החוצה".

לפני כעשרה חודשים הודיעה קבוצת ברונפמן-שראן כי היא מוותרת על השליטה בבנק דיסקונט, והחלה למכור בבורסה את מניותיה. בעיתונות הכלכלית תהו לפשר ההחלטה. לדברי הרב בויאר, שראן מכר את מניותיו ב'דיסקונט' ממניעים הלכתיים.

"מיום רכישת הבנק, הוא היה בלחץ בנושא ריבית", מספר הרב בויאר. "מיד לאחר הרכישה, הוא ביקש לערוך 'היתר עסקא' חדש ומהודר. נכנסנו לדיין הגאון רבי יעקב בלוי, שהיה מומחה לענייני ריבית, והוא ערך 'היתר עסקא' חדש. אבל רובי לא היה רגוע, שאל שאלות רבות, עד שר' יעקב אמר לו: 'מי שרוצה להקפיד כל-כך בריבית, לא קונה בנק'. מאז, הוא חיפש דרך לברוח. אתה צריך להבין. משני דברים רובי בורח כל חייו: ריבית וחילול השם. בשבילו, לגעת באיסורי ריבית זה כמו לגעת בטיל".

נושא נוסף שהטריד את רובי, היה פתיחת הסניפים בניו-יורק ובשוויץ בימי שבת ומועד. "זה היה מבחינתו תנאי בל יעבור", מעיד הרב בויאר. "הוא הודיע: אם הסניפים לא סגורים, כולל ביום-טוב שני, אני יוצא מהבנק". ואכן, סניפי 'דיסקונט' בחו"ל, היו היחידים הסגורים בשבתות ובימים טובים ואף בימי יום טוב שני, וגרמו לקידוש שם שמים פומבי.

ומה עשה שראן כשנוצרה בעיה לגבי משיכת מזומנים מכספומטים בשבת? "הוא מכר את הכספומטים לחברה גרמנית".

 

"איך נכניס את החג?"

 

סיפור רודף סיפור: לעיני הרב בויאר נגלו אינספור מעשי צדקה וחסד, בחלקם שימש שליח מצוה. זו הזדמנות לקבל מושגים על היקפי הצדקה ואופן הנתינה.

"לפני שנה", מספר הרב בויאר, "ישבתי אצלו בבית בניו-יורק. דפיקות בדלת. רובי ניגש לפתוח. נכנסים נער בן 14 ונערה בת 17. הנערה מתחילה לדבר: 'אני כלה. באתי לכאן ממאה שערים עם אח שלי. אבא שלנו נכנס לחובות ונאלץ להימלט לברזיל מאימת אנשי 'העולם התחתון'. החתונה שלי בארץ בעוד כמה שבועות, ואבא לא יוכל להשתתף בה מבלי שהוא מחזיר את החובות'. היא בכתה וביקשה: 'תעשה מה שאתה יכול'. רובי שאל, כמה החובות? הילדה ענתה: 300 אלף דולר.

"רובי ביקש ממני בצד, בשקט, שאנסה לברר אם הסיפור נכון. תסכים איתי שהסיפור נשמע דמיוני… הרמתי טלפונים לרבנים ועסקנים בארץ, והתברר שאכן הכל אמת. בו במקום כתב רובי צ'ק על מלוא הסכום, 300 אלף דולר.

"מדי שנה, באחד מימי השובבי"ם, הוא מגיע במיוחד, בצום, מארה"ב, לתפילת מנחה בישיבת 'שער השמים'. זו תפילה מיוחדת, שנמשכת למעלה משעתיים. הידיעה מתפרסמת בקרב אנשי ירושלים, והמונים ממתינים לו במקום. במשך כמה שנים, היה תור של 600 איש, והוא היה מחלק מזומן אחד-אחד. לאחרונה נאלצנו להדפיס טפסים, שכל מבקש צריך למלא, ובתמורה הוא מקבל 500 ₪.

"כשאני בא איתו לכותל לתפילה, הוא מעניק 100 דולר לכל דורש. בבוקר רגיל, הוא יכול להגיע לנתניה של 30 אלף ש"ח.

"בימי מלחמת לבנון השניה, נמלטו אלפי אזרחים מהצפון הבוער. אברכים מהצפון הסתובבו בירושלים חסרי כל, במשך שבועות. סיפרתי לרובי. אומר ועושה. 'תארגן לי רשימה של האנשים'. תוך 24 שעות, הופקדו 1000 דולר בכל אחד מ-400 חשבונות בנק של אברכים מהצפון. את הסכום הכולל אתה יכול לחשבן".

והוא ממשיך: "כמעט כל ערב חג, אני מקבל ממנו טלפון: 'ר' שלמה, אני לא יכול להכניס את החג ללא ידיעה ברורה שבירושלים אין יהודי אחד שאין לו סעודת חג'".

הרב בויאר נזכר במעשה-צדקה לא ידוע של שראן בפרשת המשבר עם 'אל על'. "אתה בטח זוכר את המשבר עם 'אל על'. הציבור החרדי לא נסע איתם במשך כמה שבועות, בגלל חילול-שבת. העונש שלהם היה כבד מנשוא, והחברה חשה סימני קריסה. מיד עם תום המשבר וההתחייבות שסיפקה 'אל-על' לשמירת שבת, היה צריך לחלץ אותם מהמשבר הכלכלי. בשקט-בשקט, יחד עם שותף בשם אברהם פרידלנדר, הפקיד רובי ערבות על סך חצי מיליון דולר אצל עו"ד אמנון לורך, וכך 'אל על' קמה על רגליה ופתחה דף חדש".

איך הוא מתנהג בדלתיים סגורות, אחד על אחד?

"כל אחד יכול להתקרב אליו. ילדים עניים ממאה-שערים יודעים את מספר הטלפון שלו. הם משאירים בקשה, והוא שולח להם צ'ק.

"האישיות שלו והעשירות, הם שני דברים נפרדים, שלא לומר הפוכים. הוא לא מתפעל מענייני עולם הזה. הוא יכול היה לרכוש לעצמו כבוד מלכים וחיי פאר, אבל לא. עד לאחרונה, אם היית נכנס לבתים שלו – בניו-יורק ובירושלים – היית עלול לטעות ולחשוב שזה בית של אדם פשוט. לא היתה ברירה, ובעקבות בעיות תשתית, שיפצו מהמסד עד הטפחות, ועדיין הקפידו שלא יהיה מפואר מדי".

איזו השפעה היתה למשבר הכלכלי העולמי האחרון על עסקיו של רובי שראן?       

"המשבר דילג עליו לחלוטין. אדרבה, הוא קנה מהבנקים נכסים שלקחו מאנשים".

תגובה אחת
  1. פשש
    ראיון נדיר הישג יפה לכתב ולעיתון
    כמדומני שמעולם לא הסכים להתראין אפילו לעיתוני הכלכלה הגדולים באמריקה
    האם אכן הוא נחמד ונדיב כפי שהוא מעיד על עצמו בכתבה?

השארת תגובה