"פוסט טראומה" • כך הסתיימו 23 שנות שירות בשב"כ

הוא שירת עשרות שנים בשירות הביטחון הכללי במהלכן שימש כרכז שטח וכמנהל ביחידת השטח בשומרון • במהלך שירותו השתתף בסיכול מאות פיגועים והציל חיי אדם רבים • כשהיה בשיאו, החליט לפרוש מתפקידו לא לפני שקיבל הצעת קידום משמעותית לתפקיד מפתח בשב"כ

יזהר דוד
יזהר דוד
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

23 שנה שירת יזהר דוד (46) בשירות הביטחון הכללי, במהלך שנים אלו סיכל עם חבריו וכוחות צה"ל פיגועים רבים, הציל חיים ואפילו קיבל הצעה לשמש בתפקיד מפתח בארגון, אך דווקא כשהיה בשיאו, עם הצלחות רבות מאחוריו, החליט יזהר לטפל בעצמו, במחלת הפוסט טראומה ופרש מהשירות. כעת, שלוש שנים לאחר שפרש, הוא מוציא ספר מרתק המגולל את מסכת חייו הסוערים.

שמו של הספר, 'פצצה מתקתקת', טומן בחובו משמעות רבה עבור יזהר. "הספר נכתב עוד בקיץ בשנת 2012", הוא מספר בראיון ל'כל הזמן'. יזהר העלה על הכתב את זיכרונותיו, ולא התכוון בשלב הזה להדפיסם כספר, "כאיש שב"כ, אני מורגל לעשות תחקיר על כל פעולה שמתבצעת. ולאחר 23 שנות שירות, זה מה שעשיתי, ערכתי עם עצמי תחקיר על האירועים שחוויתי ועל רעידת האדמה שהתחוללה בחיי".

רעידת האדמה האמורה היא מחלת ה'פוסט טראומה' בה חלה יזהר. את סיפורו הוא מספר בגילוי לב נדיר בספרו ובאחרונה החל בסבב הרצאות ברחבי הארץ. "הפרישה משירות בשב"כ באה בעקבות פוסט הטראומה בה חליתי. לאחר מכן עברתי לטיפול". חלק מהטיפול, הוא אומר, היה כתיבת הספר שבאותו שלב הוגדרה כאמור כתחקיר בלבד, "מחלת פוסט טראומה שבה חליתי, הייתה מורכבת מכמה אירועים. החוט המקשר בין האירועים היה ההתרחשויות הקשות בשב"כ כמו דילמות בהן נתקלתי בשטח בעת קבלת החלטות שחרצו גורלם של אנשים רבים ומראות קשים שאליהם נחשפתי".

עד רגע לפני ההוצאה לאור, שם הספר שנתן יזהר לספרו היה "לילה מסביב", כינוי למקור פלסטיני שגייס והפעיל בשטחים, מקור אשר בגד וביצע פיגוע, אירוע אשר מהווה חלק נכבד במחלתו של יזהר. "מקור פלסטיני שעבדתי עמו בשיתוף פעולה, בגד בי והפר את האמון בנינו. הוא ביצע פיגוע התאבדות בו נרצחו חמישה ישראלים. אני הייתי בזירה וישבתי עם הגופות. זו הטראומה המרכזית שלי. הרגשתי אשם". בהוצאת הספרים לא אהבו את השם וביקשו להחליפו, "הם לא אהבו את השם "לילה מסביב" וכתחליף הציעו לי שמות אחרים כמו "לבחור בחיים". מיד כששמעתי את זה, החלטתי לאשר את השם כי זה סימל אצלי יותר מכל את התהליך שעברתי בשנים מכתיבת הספר ועד ההחלטה לפרסמו, מתחושה של בדידות, קדרות וחשיכה בעולמי לבחירה בחיים ויציאה לדרך חדשה".

אך גם שם זה לא היה הסופי, טרם יציאת הספר לאור, בעצה אחת עם אנשי ההוצאה לאור ('כינרת-זמורה ביתן') הוחלט לשנות את שם הספר ל"פצצה מתקתקת". לימים הוא יסביר שהשם "פצצה מתקתקת" ייצגה את רגשותיו בצורה הטובה ביותר.

"ראש ארגון הטרור סימן אותי"

את שירותו החל יזהר בצבא, ב'גולני'. "כבר לקראת סוף השירות הצבאי ידעתי שאני הולך לשב"כ", הוא מספר. "זה היה המסלול של אחי, איתו עברתי את רוב ילדותי. כשהתגייסתי, אחי היה כבר איש שב"כ, קודם לכן הוא היה קצין בגולני ולכן היה זה המסלול הטבעי שלי. מלבד זאת, כחייל 'גולני', יצא לי ללוות מפעם לפעם אנשי שטח של השב"כ והבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות. כשקיבלתי את "המכתב הירוק", (זימון מצד שירות הביטחון הכללי ללוחמים פוטנציאלים – י"א), הבנתי שהם רוצים לגייס אותי. אחרי שהשב"כ איתר אותי ועשיתי את כל המבדקים, התחלתי את הליך הגיוס ובשנות ה-90 התחלתי בשירות".

תחילה שובץ יזהר הצעיר במערך אבטחת רכזים ובהמשך עשה הסבה לתפקיד רכז שטח, לא לפני שעבר 'קורס רכזים' מפרך במשך כשנתיים. תפקידו של רכז שטח בשירות הביטחון הכללי הוא מורכב. על כל שטח בגדה המערבית ובעזה, יש רכז אחראי, יחד עמו פועלות יחידות נוספות האחראיות על השטח. תפקידו של הרכז היא לגייס ולהפעיל סוכנים ומקורות אשר מספקים בזמן אמת מידע המסייע לסיכול פעולות טרור ולמניעת פיגועים בשטח ישראל. הרכז הוא גם האדם היחיד המכיר כל רחוב, סמטה, שכונה, חמולה, משפחה ואת היחסים ביניהן, הוא מומחה לשטח עליו אחראי ומכיר את השטח לפחות כתושבי המקום, מה שמאפשר בידיו שליטה כמעט מלאה על הפעילות באזור.

"על כל שטח יש כמה וכמה יחידות", מסביר יזהר. "לא על כולן ניתן לספר. היחידה שחשופה לציבור הפלסטיני היא זאת שבראשה עומד הרכז מטעם השב"כ. הוא מבצע את המעצרים, הסיורים, התחקורים, המחסומים, מנפיק לתושבים אישורים שונים ולמעשה חי איתם ונוכח תמיד ברחובות הכפרים והערים". אלא שלמרות שהרכז מהווה גורם מכריע בהתנהלותם היומיומית, הוא נחשב ל'אם כל הצרות' מבחינת הפלסטינים. "בכל דבר שקורה בכפר או בעיר אפילו אם מדובר בתאונת דרכים מאשימים את הרכז, מבחינתם הוא סמל הכיבוש. כשהייתי רכז בשכם, היו מאשימים אותי כמעט בכל דבר שקרה במקום".

מהם המבצעים שנחקקו בזיכרונך במהלך השירות? אנחנו שואלים ומופתעים מתשובתו: "אני עדיין לא יכול לספר פרטים על המבצעים המשמעותיים". יזהר מיד מבהיר שגם הסיפורים שהובאו בספרו 'פצצה מתקתקת', הובאו בשינוי פרטים בסיסיים בכדי לטשטש זיהוי מצד גורמי טרור שלבטח יקראו גם הם את הספר. בשל הרגישות הרבה, הספר נכתב בשיתוף השב"כ שאישר כל פרט וצנזר חלקים שהיה חשש שחשיפתם תגרום לנזק, "בשב"כ עברו על הספר במשך כשנה וחצי בכדי שלא יזהו את ההתרחשויות".

את השירות בשב"כ התחיל יזהר בתקופת הסכמי אוסלו, "דיברו על מזרח תיכון חדש", הוא נזכר. "נכון שהיו מידי פעם פיגועים, אבל באופן כללי היתה רגיעה ותקווה בשטח. בשלב זה עדיין הייתי אוסף מודיעין על אירגוני ההתנגדות (חמאס וגא"פ) ולא נדרשתי לפעילות שטח כמו סיכולים ממוקדים". מספר שנים לאחר מכן, בספטמבר 2000 אירע "המפץ הגדול' מבחינה ישראלית שהוא "האינתיפאדה השניה". באותם ימים עברה החברה הישראלית זעזוע שהביא לחשבון נפש. באינתיפאדה נהרגו כ-1170 ישראלים מהם 70% אזרחים, "לא הייתה שום מערכה צבאית שאחוז האזרחים היה בה גבוה כפי שקרה באינתיפאדה השנייה. העורף הישראלי שילם מחיר כבד מאוד במערכה הזו".

בימים אלו מתחילת האינתיפאדה, עוד טרם ובמהלך מבצע 'חומת מגן', ביצע יזהר פעולות בשטח, "נדרשתי יחד עם חבריי מהשב"כ ומהצבא לצאת למלחמה (חומת מגן – י"א), וזו הייתה אחת הפעמים היחידות שהיינו רוב הזמן לבושים במדים צבאיים ועבדנו יחד ובצמוד ליחידות צה"ליות. נלחמנו מול צונאמי ענק של מפגעים. אם לא היינו אנו בשב"כ ובצה"ל ויחידות נוספות כמו הימ"ס (יחידת המסתערבים של מג"ב – י"א) עומדים כחומה בצורה מול אותם מפגעים, התוצאה הייתה עשרות אלפי הרוגים. זה היה גל שלא היה כדוגמתו במאבק הישראלי פלסטיני".

• אתה מכיר את האינתיפאדה השנייה מקרוב, יש בסיס להשוואות ל'גל הטרור' הנוכחי?

"יש נקודות שאפשר להשוות בהן את 'גל הטרור' לאינתיפאדה. שניהם, כמו הרבה מאוד אירועים, מקורם בהר הגעש שנמצא במרכזה של מדינת ישראל הלא הוא הר הבית שהטענות על שינוי הסטטוס קוו במקום, עוררו גלי טרור שגבו את חייהם של ישראלים רבים במהלך השנים. הסיפור שישראל מפרה את הסטטוס קוו בהר, הוא שקרי. כמו אז, גם היום, ההסתה ממשיכה וההר הוא המוקד למהומות".

עם זאת, מבהיר יזהר כי ההבדל הוא תהומי בטקטיקה וביכולות הסיכול של מדינת ישראל. "הרבה פרשנים טוענים שהחמאס והג'יאהד האסלאמי שיגרו את רוב המתאבדים באינתיפאדה השנייה ואם הם ייכנסו לתמונה בגל הטרור הנוכחי, מדינת ישראל תהיה בבעיה".

"זה שטויות", קובע יזהר. "הארגונים הללו מנסים מאז תחילת גל הטרור להיכנס ולפגוע על ידי שיגור מתאבדים וניסיונות חטיפת חיילים. רק שהם לא מצליחים. היו כמה אירועים של ניסיונות פיגועי התאבדות, כמו קו 12 שהיו שם כמה פצועים. מי שיודע את הפרטים, מבין שבקו 12 זה היה אמור להסתיים הרבה יותר גרוע. אירוע אחר שהותר לפרסום היה בדצמבר 2015, החמאס כמעט ושיגר מתאבד מהישוב חורה לביצוע פיגוע התאבדות בישראל, המתאבד ניתפס זמן קצר לפני יציאתו לפיגוע. החמאס מנסה כל הזמן להבעיר את השטח וליצור אינתיפאדת מתאבדים, אבל הוא לא מצליח מכמה סיבות".

הסיבות לכישלונם של הארגונים טמון ללא ספק ב'השגחה פרטית', ובאמצעות מדיניות נוקשה של גורמי הביטחון. "באינתיפאדה השניה לא היינו בשטחי A כי כיבדנו את הסכמי אוסלו. גם כשידענו שיש מחבל שמייצר חגורות נפץ, לא יכולנו להיכנס לשטח. הכלי היחיד שבו פעלנו כנגד הטרור, היה סיכולים ממוקדים למרות שידענו בבירור שיש פעילות ענפה של הכנת חומרי נפץ המשמשים את המחבלים המתאבדים לפגוע בישראלים".

"היום זה אחרת", מסביר יזהר. "אנחנו נמצאים בכל עיר, בכל נקודה ובכל מקום. כשיש מידע קונקרטי על מפגע, אנחנו הולכים למקום ועוצרים אותו. אם יש במרכז שכם מעבדה או מחבל שבכוונתו להתאבד, כוחות הביטחון מיד נכנסים למקום ועוצרים אותו, מה שלא היה קורה באינתיפאדה השנייה". מלבד זאת, סיבה נוספת להיחלשות הטרור היא התנערות הרשות הפלסטינית. "האינתיפאדה השנייה הובלה תחילה על ידי הרשות הפלסטינית ועל ידי העומד בראשה יאסר עראפת. היום זה הפוך, לרשות יש אינטרס מובהק שהחמאס והג'יאהד לא יבצעו פיגועים בישראל כי הם מבינים שזה מה שיפיל אותם מהשלטון".

• באיזה מקרים היית בסכנת חיים ממשית?

"רכז שטח מהווה יעד מרכזי מבחינת ארגוני הטרור, מהסיבה שהסברתי קודם לכן. הפלסטינים לא רואים את כל המנגנון האדיר שיש מאחורי הרכז, הם לא חשופים ליחידות השונות של השב"כ, הם לא רואים את הדסק והיחידות האחרות שמבחינת מידור לא נזכיר את שמן. מבחינתם, הרכז הוא השב"כ, הוא הבעיה המרכזית והאשם בכל. לכן יש אבטחה כבדה מאוד על רכזי שב"כ".

"המקרה הכי בולט בו הייתי בסכנת חיים היה במהלך השירות. יום אחד, במהלך האירועים, נקראתי בדחיפות למטה השב"כ. הודיעו לי שלא אנהג ברכבי ואגיע יחד עם נהג שהם שלחו. זה כבר היה נראה לי חריג למרות שקריאות בהולות למטה היו דבר שבשגרה כאשר התרחשו אירועים ביטחוניים חריגים. כשהגעתי, ראיתי את כולם יושבים באולם הדיונים בפנים חמורות סבר".

דקות לאחר מכן התברר ליזהר כי אחד מראשי ארגוני הטרור העניק ראיון לעיתונאי ישראלי, דרכו העביר מסר מוקלט לפיו הוא מחזיק בפרטיו של יזהר, "המחבל ביקש בראיון להעביר מסר תוך שהוא מציין את הכינוי הנסתר שלי. בקלטת הוא סיפר שהוא יודע עליי הכל והוא הולך לחסל אותי ואת בני משפחתי בקרוב, ויש לו את כל המודיעין עליי. הוא בעיקר דיבר על בני משפחתי".

מכיוון שזו הייתה תקופה מתוחה מבחינה ביטחונית, בדרגים הגבוהים לא זלזלו באיום והחליטו להרחיק מיידית את בני משפחתו של יזהר מהאזור. בתקופה ההיא, לא הייתה חומת הפרדה בין יישובי יהודה ושומרון ליישובי המרכז, מי שהיה רוצה לצאת, היה יוצא ולפיכך הייתה סבירות גבוהה שקיימת חולייה אשר תנסה לפגוע בו. "שעתיים לאחר השיחה, העבירו אותנו מהבית לבתי מלון ורק לאחר תקופה ארוכה עברנו למקום קבוע".

"חליתי בפוסט טראומה"

עיקר עיסוקו של יזהר דוד בימים אלו, הוא העברת הרצאות להגברת המודעות למחלת פוסט הטראומה או בשמה המדויק יותר: "הפרעת דְּחָק פוסט-טראומטית" – הפרעה פסיכיאטרית, מתחום הפרעות החרדה, המתפתחת בעקבות חוויית אירוע קשה מאוד, מבחינה נפשית או גופנית ונפשית (לדוגמה, בעקבות צפייה בתאונת דרכים קטלנית או בעקבות פציעה בתאונה כזו). הלוקים בהפרעה מגיבים לרוב, לחוויה זו, בתחושות של פחד וחוסר אונים כמו גם איבוד עניין בדברים אחרים בחייהם ואיבוד הסבלנות לזולתם. הגדרת האירוע הטראומטי אינה קבועה, ישנם שילקו בהפרעה אחרי תאונת דרכים קלה, וישנם שיפתחו אותה לאחר פיגוע, התרסקות מטוס ואירועים קשים אחרים.

"הפרישה שלי מהשב"כ הייתה בעקבות פוסט טראומה מורכבת יותר", מספר יזהר. "פוסט טראומה נובעת מאירוע אחד. פוסט טראומה מורכבת היא זן מיוחד ומסובך שחולים בו בעיקר אנשים שנפצעים במלחמות. אלו טראומות שחוזרות על עצמן הרבה פעמים. לאורך שנים השתתפתי במאות סיכולי פיגועים בהם היה לי חלק גדול במניעתם. הייתי באזור שממנו יצאו חלק גדול מן המחבלים. בסופו של דבר, הבנתי שהחשיפה לכל המצב הזה, דרדרה את מצבי הנפשי. והפוסט טראומה הפריעה לי לתפקד ולכן ביקשתי לפרוש".

"תחילה ביקשתי לצאת ללימודים, בקשה שגרתית עבור המשרתים בשב"כ, אבל בשלב שבו הייתי, אף אחד לא היה עוזב ללימודים. הייתי במסלול קידום ובתור אחד שמיועד לקידום, אין אופציה ללכת ללמוד, כולם היו מעדיפים להישאר ולקבל את הקידום". אחרי שביקש לפרוש, נקרא יזהר למטה השב"כ, שם הוצע לו קידום לתפקיד בכיר יותר, "הציעו לי תפקיד מפתח בארגון וזו בעצם הייתה אחת מההתלבטויות הקשות שלי בחיים, אבל בסוף החלטתי לפרוש כי הייתי מאוד חולה בפוסט טראומה, הם לא ידעו את זה. המחלה הרסה לי את חיי היום יום".

פרישתו הותירה בהלם את מקורביו, "התחילו שמועות עליי כאילו שעשיתי משהו לא בסדר", הוא מספר. במהלך השנתיים הבאות שיקם יזהר את חייו והחל לכתוב את הספר שיצא לאחרונה. במסגרת השקת הספר, מוסר יזהר הרצאות בתחום מחלת פוסט טראומה. "אני מרצה בכל מקום, ולמגוון אוכלוסיות. אחרי כל הרצאה שבה אני נותן את הטלפון שלי למשתתפים, קורה משהו מדהים, תמיד ישנם אנשים, גברים נשים, אנשי כוחות ביטחון, ואנשים שונים שמתקשרים ומשתפים אותי בטראומות שלהם".

המשוואה לדבריו, זועקת. כיום יש מיליון פוסט טראומטיים בחברה הישראלית. ורק 200 אלף פונים לטיפול. "800 אלף חולים לא פונים לטיפול בגלל מחסומים שונים כמו בושה, חשש, חוסר מודעות או הדחקה. אני פוגש הרבה כאלה ואני יוצא מזועזע. היה בחור שסיפר לי סיפור שמעולם לא סיפר לאף אחד, שהוא מחזיק טראומה ממלחמת שלום הגליל. 34 שנים הוא נושא את זה עליו. כל החיים שלו הוא סחב את זה. הוא התחיל לדבר על הטראומה שלו לאחר שקרא את ספרי, נפגשתי איתו לבקשתו ובעקבות פנייתו, לאחר שיחתנו הוא הסכים אחרי שנים ללכת לטיפול, אני רוצה לגרום לאנשים לספר את הטראומות שלהם ולגרום לחברה לשנות את התפיסה בנוגע לפציעות הנפש. בלי שינוי בתפיסה החברתית אנשים ימשיכו להסתיר, לסבול ולהרוס להם וליקיריהם את החיים", אומר יזהר בלהט. "הספר שלי נתן לו ולאחרים לגיטימציה לפתוח את הנושא".

"כמו שאדם שנפצע ביד או ברגל, הולך לטיפול, כך אדם שנפצע בנפש, צריך טיפול. בני אדם לא אמורים להכיל מלחמות והנפש צריכה עזרה. במלחמת יום כיפור, שזו הייתה המלחמה הכי טראומטית בתולדות המדינה, פנו רק 400 לטיפול נפשי, יש אלפים שמדחיקים את זה ולא מספרים. אנשים שותקים וחושבים שזה יעבור. אם כעבור חודש הסיוטים לא חלפו, סימן שהאדם חולה בפוסט טראומה ואם לא יפנה לטיפול, הוא יפתח מחלות נפש".

"הכל מתחיל בחינוך"

במקביל להרצאותיו, יזהר פנה דווקא לתחום החינוך, שם מצא מזור לנפשו הפצועה. "תחילה השתתפתי בפרויקט לימוד השפה והתרבות הערבית בבתי ספר, לאחר מכן התחלתי ללמד אזרחות בבית ספר בכפר סבא, ובמקביל יזמתי תכנית לימודים נגד גזענות שבימים אלו הסתיים שלב הפיילוט בהצלחה רבה בבית ספר אחד ובתקווה שתתרחב ותיושם בבתי ספר רבים אחרים".

מה למנהל בכיר מהשב"כ לבדיקת ממוצע ציונים בבית הספר, אנחנו שואלים את השאלה המתבקשת. "שאלה טובה", הוא אומר. "זו בטח הבחירה הכי מוזרה שלי. אחרי שהחלמתי הציעו לי הצעות אטרקטיביות גם בשוק הפרטי וגם בשוק הציבורי. בכל זאת בחרתי להיות מורה וגם לי זה היה נראה די מוזר".

בהמשך הוא מסביר את הדחף לכניסתו למערכת החינוך, "זיכרונות הילדות שלי הם חיוביים, גדלתי במשפחה חמה ועוטפת, אך מערכת החינוך הייתה עבורי טראומה ענקית. בבית הספר האזורי במושב בו התגוררתי, הייתה חלוקה שנראתה שגרתית בין ילדיהם של העולים מארצות המזרח לבין ילדיהם של בני המושבים הוותיקים. בני העולים היו הולכים לכיתה מקצועית, שם היו מלמדים אותם מקצועות כמו נגרות, סנדלרות, חייטות וכו', כאשר מנגד, את ילדי בני המושבים, שלחו לכיתה עיונית וללימודי השכלה. אותי, באופן חריג, שלחו לכיתה עיונית למרות היותי בן עדות המזרח. השיבוץ העמיד אותי במצב בלתי אפשרי. לא הייתה לי שפה משותפת עם אף אחד מהכיתות: לבני הכיתה העיונית לא חברתי מאחר והייתי בן עדות המזרח, ולכיתה המקצועית לא חברתי מאחר ולמדתי בכיתה העיונית. מצאתי את עצמי בין 2 הקבוצות".

כיום, מנסה יזהר למנוע מצב דומה בבתי ספר, "לא רוצה שיהיו תלמידים שיחוו את מה שאני עברתי", הוא אומר. לצורך כך הוא כתב תכנית נגד גזענות הנלמדת בבתי הספר. מלבד זאת, יצר יזהר מקצוע בנושא חיים משותפים אותו לומדים כפיילוט כמה מאות תלמידים ברחבי הארץ, "בהמשך זה יתרחב לבתי ספר נוספים".

"במצב הזה אין פתרון"

בחברה הישראלית קיים פולמוס רחב בכל הנוגע להתנהלות הפוליטית והביטחונית. אלו נקראים 'ימין' ואלו נקראים 'שמאל', אלא שאצל יזהר לא קיימות ישויות אלו. כאחד החי את השטח מהצד השני של המתרס, הוא יודע טוב מכולם את הלך הרוחות ומבין שהמציאות לא מתכתבת בהכרח עם התבטאויותיהם של הפוליטיקאים, מימין ומשמאל.

• איפה אתה ממקם את עצמך מבחינה פוליטית?

"ממה שאני ראיתי, חוויתי ושוחחתי עם אלפי פלסטינים, אני יכול להגיד בצורה ברורה וחד משמעית: מי שחושב שהפתרון בסכסוך הוא 2 מדינות ל-2 עמים, טועה ומטעה. אנחנו מדברים בנינו על הפתרון, הפלסטינים לעולם לא הכירו ולא יכירו במדינת ישראל כמדינה יהודית. בשום משא ומתן, לעולם, הם לא וויתרו על זכות השיבה (זכות חזרתם של 5.5 מיליון פליטים פלסטינים – י"א). ואם הם חוזרים לישראל, תעשה חשבון ותגלה שראש הממשלה הבא יהיה ערבי כלשהו ולא נתניהו או הרצוג".

"כל מנהיג יהודי שהתחיל להתעסק ולהכיר את המודיעין מבפנים, אומר אותו דבר כמוני. העם הפלסטיני לעולם לא יסכים שהמדינה השנייה תהיה יהודית. אולי רק מדינה דו לאומית, במצב הזה אין פתרון".

עם זאת, לדברי יזהר, מהיכרותו את הלכי הרוחות, חובה על קובעי המדיניות לחתור לפתרון מדיני ולשמור על ערוץ פתוח עם הפלסטינים בכדי למנוע פעולות טרור. "אנחנו כמעצמה אזורית יש לנו אינטרס לסיים את הסכסוך שהתחיל לפני למעלה ממאה שנה, בעת שקמה התנועה הציונית. מאותו יום נהרגו עשרות אלפים בגל טרור שלא נגמר מאז. זו בהחלט אחת הבעיות האסטרטגיות של מדינת ישראל".

• מה עם פוליטיקה?

"לא פוסל אפשרות כזו בעתיד. משנת 2011 הייתי פעיל במספר תנועות שטח והגעתי למסקנה שדרך תנועות שטח אי אפשר לשנות במדינת ישראל דבר. המקום היחיד שאפשר לשנות בו דברים, הוא הפוליטיקה. ביום מן הימים אנסה להשפיע משם".

השארת תגובה