ליום ירושלים, הרב ישראל גליס אומר: תודה

"רק אחרי תום המלחמה הבנו איפה היה נס ההצלה. אז חלק גדול מאלה שגרים מהשכונה, אמנם לא נולדו או היו קטנים באותה תקופה, ואילו המבוגרים מעדיפם לשתוק ואולי גם לשכוח איפה הם היו באותה תקופה. ה פשוט כפויי טובה"

מצעד הדגלים ברחבת הכותל המערבי (קרדיט, GFDL)
מצעד הדגלים ברחבת הכותל המערבי (קרדיט, GFDL)

אנחנו מרגילים את ילדינו להגיד "תודה" כשהם מקבלים משהו מאדם זר או קרוב. אבל מתי אנחנו עצמנו אומרים תודה?

ישנה אגדה על אדם שעלה לשמים וקיבל יחס מיוחד לראות את גרמי שמים. מלאך מלווה אותו ומראה לו אולם ענק שבו יושבים מלאכים ליד רשימות, ומחשבים ועורכים רשימות. מיודענו שואל: מה זה? ואז המלאך עונה לו: פה עושים סדר לכל הבקשות המגיעות מכדור הארץ, לאלו שמבקשים פרנסה, בריאות, שידוכים, חינוך ילדים וישועה בכל ענין. יפה מאד, עונה מיודענו. ממשיכים ללכת, והנה אולם ענק שבו יושבים מלאכים מסוג אחר, עם רשימות ומחשבים. לשאלת ידידנו, מה זה? ענה המלאך: פה מכינים את הרשימות לשלוח חזרה לכדור הארץ, עם ההוראות למי פרנסה, למי שידוך, בריאות, הצלחה וכן הלאה, ברכות וישועות. יפה מאד, סדר מיוחד ומצוין, אומר היהודי. הוא ממשיך הלאה בסיור, והנה הוא רואה אולם ענק, באותו גודל של האולמות שראה קודם, אלא פה יושב מלאך אחד עם נרגילה וכוס קפה וקורא ספר. שואל ידידנו: מה זה? עונה לו המלאך: פה האולם שמחכים ל"תודה רבה" על הברכות שנשלחו מהחדרים הסמוכים, אבל לא מגיעות לכאן כל כך הרבה תודות מכדור הארץ, ולכן הסתפקו כאן במלאך אחד.

כנגד מה הדברים אמורים?

כשקמה המדינה, אחרי שואה איומה, באו החילונים ו"חטפו" אותה לעצמם, ואנחנו כציבור חרדי נשארנו כנגררת אחריהם, עם הרבה טענות עליה.

האומות הערביות הקיפו אותנו מצפון, מדרום ומהמזרח ורק רצו לזרוק אותנו לים והקב"ה הרחיק אותם מעלינו, ושוחררו חבלי ארץ שלנו ביהודה ושומרון, וחזרנו לכותל המערבי – זכר מבית המקדש, לקבר רחל, למערת המכפלה, לחברון, שכם, יריחו ועוד, בזמן ששונאי ישראל נשלחו כפליטים לעבר הירדן והשמחה היתה גדולה. ומי חטף אז את חבלי הארץ ששוחררו? אלו היו דור הכיפות הסרוגות. קשה היה להביא את היהודים החרדים ליהודה ושומרון.

מספר שנים אחרי זה שוב נפלו עלינו צרות, "מלחמת יום כיפור", וחשבנו שהשמים נפלו עלינו, ואז הגיעו אלינו המוני בעלי תשובה. מהשמיים נתנו לנו את ההזדמנות לחשוב ולחזור בתשובה, ומי חזר בתשובה? בני קיבוצים ויישובים חילונים, ונפתחו ישיבות של בעלי תשובה. עד כאן עובדות היסטוריות.

ביום ראשון הקרוב יציינו ברחבי הארץ והעולם היהודי את "יום ירושלים". יש שחוגגים בדרך כזאת או אחרת בתפילות הודיה מסוימות, יש המסתפקים באמירת פרקי תהילים כהודיה, ויש כאלו שחושבים שזו חגיגה ציונית או חגיגה של "המזרוחניקים".

באחת השנים, ביום ירושלים לפנות בוקר בתפילת ותיקין בכותל, עמד קהל גדול בכותל בתפילה ואמר הלל בשירה וריקוד, ובתווך עמדו מתפללים ואמרו תחנון בקול רם. עמדתי ליד הגאון הגדול הרב יעקב יוסף זצ"ל, בנו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, ושאלתי אותו מה דעתו על התופעה. הוא ענה לי מיד: אלו אומרים תחנון – כדי שאלה יוכלו לומר הלל והודיה.

ולעצם העניין, אני לא מטיף לאיש איך לנהוג, ובוודאי לא להגיע למוקטעה עם לבוש ירושלמי ולצעוק שם תחת מעטה של אדם חרדי "א-ללה הוא אכבר".

ישבנו שם לפני השחרור במאה שערים במרתפים ובמקלטים בפחד נוראי עם אמירת תהילים, ולא ידענו שהערבים מכינים תוכנית שחיטה של שכונת מאה שערים ובתי אונגרין. בספרו של מפקד ירושלים של אותה תקופה האלוף עוזי נרקיס, "זאת ירושלים", הוא מביא מפה שנמצאה בבית ספר לשוטרים ובו תיעוד מדויק של השכונות עם תיאור בתי הכנסת שיעלו באש. רק אחרי תום המלחמה הבנו איפה היה נס ההצלה. אז חלק גדול מאלה שגרים מהשכונה, אמנם לא נולדו או היו קטנים באותה תקופה, ואילו המבוגרים מעדיפם לשתוק ואולי גם לשכוח איפה הם היו באותה תקופה. ה פשוט כפויי טובה.

הטענה היא לא רק לתושבי מאה שערים בהווה או בעבר. גם תושבי רחוב שמואל הנביא, תושבי שכונת פאג"י-סנהדריה, שערי חסד, קטמונים, מוסררה ועוד. כולם ישבו על הגבול המסוכן תוך שעות של חרדה מצפים לנסי ניסים שהקב"ה אכן הביא עלינו לבסוף.

ועוד משהו קטן: הכרת הטוב גם לאלה שלחמו וגם נפלו ליד השכונות החרדיות, במטרה להציל את תושבי ירושלים.

כל אחד יעשה את חשבון הנפש שלו לפני שהילד הקטן ישאל: אבא, אתה מבקש ממני להגיד תודה. מתי אתה אמרת תודה בפעם האחרונה?

ועוד דבר קטן בשולי הדברים. אנחנו מדברים על ירושלים ושחרור ירושלים. אז אני תמה על סיעה ירושלמית באגודת ישראל, שבוגדת בירושלים ומקיימת את ועידתה החגיגית שתתקיים בקרוב, דווקא באוקראינה.

השארת תגובה