מילה זו מילה

"מר יעלון מתי בדיוק הבנת שאין לך אמון בראש הממשלה? אחרי צוק איתן? בפרשת החייל היורה?" • וגם: על הפרשנים בגרוש, מזכירי ההגנה, הנמושות שבורחים לחו"ל והסחיטה של ליברמן • ינון פלח מסכם שבוע

ינון פלח
ינון פלח

כבר עשרים שנה צועדים נתניהו וליברמן בשבילי הפוליטיקה הישראלית. פעמים זה לצד זה, פעמים זה נגד זה. פעמים נתניהו כפוליטיקאי וליברמן כאיש מקצוע, לעיתים שניהם יחד ברשימה משותפת, ולעיתים, זה מול זה, כשהאחד מבקש לרשת את השני.

ליברמן החל את דרכו הפוליטית כמנכ"ל הליכוד. הוא יודע היטב את נפשו של נתניהו, יותר מכל אחד אחר בליכוד. הוא מכיר בעיקר את חולשותיו של ראש הממשלה.
לאחר שבחר לחבור לממשלתו של נתניהו, חרף אינספור הגידופים שהשמיע כנגדו בעבר, ביצע ליברמן פניית פרסה. הוא התנצל על דבריו, הסביר שהם לא היו במקומם, וביקש לפתוח דף חלק.

השבוע נפתח פרק נוסף בעלילה המפותלת ששמה נתניהו-ליברמן, או בכינוי שהוצמד לשניים: "ביברמן", או לחילופין "ליבריהו" – תלוי מי הפייבוריט שלכם. השניים ימשיכו להעסיק את הפרשנים הפוליטיים גם בעתיד. חלקם יאכלו את הכובע פעמים נוספות. איש מהם לא ראה את זה בא. חשבו על הרצוג וממשלת אחדות וקיבלו את ליברמן וממשלת השישים ושישה.

ואגב, למי שחשב שהקרדיט לתרגיל הפוליטי האחרון מגיע לנתניהו, הבין השבוע, שליברמן הוא שעשה תרגיל לנתניהו. שר הביטחון המיועד מתח את עצביו של נתניהו כהוגן, העמיד דרישות מפליגות, יזם משבר מדומה במהלך המשא ומתן והצטרף לאחר ימים מורטי עצבים והתערבות אישית של נתניהו. הוא את שלו קיבל.

כזה הוא ליברמן. כך היה במשא ומתן שהתקיים לפני שנה בעת הקמת הממשלה. רק ברגע האחרון הבין נתניהו שליברמן מותיר אותו עם קואליציה צרה על חודו של קול.

ליברמן ידע כבר בעת הקמת הממשלה: מפלגה בת שישה מנדטים לא תקבל את משרד הביטחון. הוא חיכה לעיתוי נח. ישראל ביתנו, בייחוד לאחר פרישתה של ח"כ לוי-אבקסיס, היא הסיעה הקטנה בקואליציה. על פי המפתח הזה, אם על חמישה ח"כים מקבלים את משרד הביטחון ומשרד הקליטה, כחלון עם עשרה מנדטים, בנט עם שמונה מנדטים, דרעי עם שבעה וליצמן עם שישה, הרי שהם יכולים לדרוש את ראשות הממשלה ברוטציה, מחצית מהבית של משפחת נתניהו בקיסריה, תפקיד הרמטכ"ל לאחד מאנשי שלומם ומיליארד שקל במזומן.

זו הסיבה להתעקשותו של בנט בדבר שינויים בקבינט. הוא מביט בליברמן ועיניו כלות. בנט, שרואה עצמו רץ למרחקים ארוכים עד לראשות הממשלה, מתקשה להבין כיצד מפלגה בת חמישה מנדטים, עקפה אותו דרך הנתיב הימני קיצוני וקיבלה נתח גדול יותר בעוגת הכיבודים של נתניהו.

אלא שליברמן הוא סוחר טוב. הוא יודע שאת מה שאי אפשר להשיג בתחילת העונה בשל יוקר המחיה, ניתן להשיג בסוף עונה ברבע מחיר.

אחד מאנשיו של ליברמן ניתח את המהלך הפוליטי האחרון כך: יותר משליברמן רצה להוכיח שאצלו מילה זו מילה, היה לו חשוב להוכיח שאצל נתניהו המילה שלו היא לא מילה שניתן לסמוך עליה.

האופורטוניסט

לכבוד

שר הביטחון הפורש
משה בוגי יעלון

אני מבין שהחלטת להניח את המפתחות. ביום שישי כינסת מסיבת עיתונאים במהלכה הודעת על התפטרותך מתפקיד שר הביטחון. הודעת גם על לקיחת פסק זמן מהחיים הפוליטיים, לא לפני שהצהרת שבבא העת, בכוונתך להתמודד על הנהגת המדינה.

במהלך הדברים הטחת בראש הממשלה ובמפלגתך, הליכוד, שהיא איננה אותה מפלגה. קראת תיגר על מפלגת הליכוד הנוכחית שגורמים קיצוניים השתלטו עליה. נכון, לא פירטת באלו קיצוניים מדובר. סביר להניח שאורן חזן וציפי חוטובלי אינם כוס התה שלך. אבל היי, בפרישתך מהכנסת, הכנסת לרשימת הליכוד עוד מישהו שלבטח הייתי מגדיר ימני קיצוני: הח"כ הטרי יהודה גליק.

מר יעלון, ייתכן וכל הדברים שאמרת, אמת הם. אינני מטיל ספק באמיתות הדברים. אני כן מטיל סימן שאלה גדול, באשר לעיתוי שבו בחרת להניח את המפתחות ולומר את אשר על ליבך.

מתי בדיוק הבנת שאין לך אמון בראש הממשלה? אחרי צוק איתן? בפרשת החייל היורה בחברון? בעיצומה של הסערה סביב דברי סגן הרמטכ"ל יאיר גולן? מתי הבנת בדיוק שאתה ונתניהו לא משדרים על אותו גל? הרי מחודש מרץ 2013 אתה משמש כשר הביטחון. שלוש שנים תמימות אתה עומד בראש הפירמידה הביטחונית, תחת נתניהו כראש ממשלה. מה נשתנה?

קשה להימלט מהמחשבה שהאופורטוניזם הניע אותך להתפטר עוד לפני כניסת השבת, במקום להיות מפוטר כמה ימים לאחר מכן. ברגע שנתניהו ביקש ממך, לטובת הרחבת הקואליציה, לוותר על תיק הביטחון לטובת תיק החוץ, בחרת לשבור את הכלים.

הרי אתה עצמך אמרת בעבר שלא נולדת שר ביטחון ולא תיאסף אל אבותיך בעודך בתפקיד. הרי זו הפוליטיקה. האם אתה מעדיף להיות חבר בממשלה הנשענת על קואליציה בת 61 חברים שנסחטת ע"י חברי כנסת מירכתי רשימת הליכוד, או שגם אתה, כבכיר בהנהגת הליכוד, היה עליך לחתור להרחבתה של הממשלה?

זהו בדיוק אחד מתפקידיו של ראש הממשלה: לדאוג למשילות. לדאוג לכך שמדינת ישראל לא תלך לבחירות בכל שנה וחצי. זה האינטרס שלך כפי שהוא אינטרס של כל אחד מנבחרי הציבור. בחירות מוקדמות גורמות נזק לכלכלה וממאיסות את השלטון הציבורי על אזרחי המדינה.

אדוני השר המתפטר, טענת שגורמים קיצוניים השתלטו על הליכוד. "זו לא תנועת הליכוד שהצטרפתי אליה – הליכוד של זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין", אמרת בנאום ההתפטרות שלך. אגב, אתה לא הראשון שמשתמש בביטוי הזה. כל פורשי הליכוד בשני העשורים האחרונים, מסבירים לנו שזו לא תנועת הליכוד של ז'בוטינסקי ובגין. לטובת כולנו, אולי תרענן מעט את זיכרוננו: מתי הצטרפת לליכוד של מנחם בגין? כניסתך לרשימת הליכוד הייתה בנובמבר 2008 כשיו"ר הליכוד היה לא אחר מאשר היו"ר הנוכחי – בנימין נתניהו. להזכיר לך מי היה איתך באותה רשימה? בבחירות 2009 נכנסו לרשימת הליכוד מירי רגב, דני דנון וציפי חוטובולי. מדוע לא בחרת לפרוש כבר אז?

הלאה. בבחירות 2013 נותרת ברשימת הליכוד על אף הרשימה המשותפת עם אביגדור ליברמן ו'ישראל ביתנו' ועל אף כניסתו של משה פייגלין כחבר כנסת מטעם הליכוד. האם אז חשבת שמדובר בליכוד של ז'בוטינסקי ובגין? האם אז כן יכולת לשבת בקבינט המדיני ביטחוני יחד עם ליברמן כשר החוץ?

אני רק אזכיר לך, שב-2009 ביקרת בכנס של "מנהיגות יהודית" בראשותו של משה פייגלין, שאת יורשיו אתה מכנה כיום "גורמים קיצוניים ומסוכנים". האם לטובת קידום אפשרי בפריימריז, הם היו פחות קיצונים ומסוכנים, או שדווקא כעת, כאשר התבקשת לוותר על משרד הביטחון לטובת צירופה של "ישראל ביתנו", אתה חש את כובד האחריות לגורלו של עם ישראל ולגורלה של מפלגת הליכוד?

כן, אני יודע שבכוונתך לשוב ולהתמודד על ההנהגה. קודמים לך ניסו לעשות זאת. חלקם עשו זאת מתוך רשימת הליכוד, חלקם ניסו לעשות זאת מבחוץ. אינני מזלזל בכוחך הציבורי והפוליטי גם יחד. ייתכן שיש לך את כל הכישורים הנדרשים לעשות זאת. ייתכן שהנהגתך תהיה טובה לישראל יותר מההנהגה הנוכחית. לא זה הסיפור.

אם אתה רוצה שנאמין לך, אם אתה רוצה שאזרחי ישראל יאמינו לך, אל תזלזל באינטליגנציה שלהם. הם יודעים היטב מדוע התפטרת רק כעת. הרי היית מעורב בכל המגעים להרחבת הממשלה כאשר דובר על צירופה של "המחנה הציוני" לממשלה. כל עוד הרצוג היה אמור לכהן כשר החוץ לא הייתה לך כל בעיה. משבר האמון עם נתניהו החל בדיוק ברגע שבו הבנת שנתניהו הבטיח לליברמן את תיק הביטחון. אין לכך שום קשר לפרשת החייל היורה מחברון או לפרשת סגן הרמטכ"ל.

יש לי רק בקשה קטנה אליך: במידה ותחליט להתמודד על ראשות הממשלה בראשות מפלגה חדשה, תשתדל שהקמפיין שלך יהיה חף מביטויים דוגמת "נתניהו סכנה לישראל". די נמאס לנו מכל זה. ניסו את זה לפניך, כולל אלו שישבו עם נתניהו בממשלתו: גם לפיד, גם כחלון, גם הרצוג, גם לבני, גם ליברמן, גם תנועות חוץ פרלמנטריות השקיעו בכך הון רב. כולם נכשלו. לא בגלל שנתניהו הוא הכי טוב. בגלל שכולם הסבירו לאזרחי ישראל מדוע נתניהו הכי גרוע, במקום לומר את הדבר הפשוט: אנחנו יותר טובים.

חכמים מאיתנו כבר אמרו: אל תנסה למזער את האחר, תנסה להיות גדול יותר ממנו; ממילא הוא יהיה קטן יותר לעומתך.

פרשנות בגרוש

ובאותו נושא: במשך שנותיו כשר ביטחון, הוצג יעלון באופן שלילי על ידי מרבית הפרשנים הפוליטיים. הם ראו בו נושא כליו של נתניהו והאיש שמוציא לפועל את מדיניות ההרסנית של ראש הממשלה.

סימה קדמון מ'ידיעות אחרונות' חלקה השבוע שבחים ליעלון. עיון במאמריה הישנים מגלים עד כמה סלדה מהאיש כאשר הגדיר את 'שלום עכשיו' כווירוס. במאמר שכתבה לפני מספר שנים, תחת הכותרת "איפה הראש" כתבה קדמון על יעלון: "נכון, זה נורא לחשוב שהוא היה המפקד העליון של הצבא שלנו. וזה לא פחות טרגי לחשוב שהוא משמש היום המשנה לראש הממשלה. מישהו אמר פעם: כשאתה נולד טיפש, זה כבר לכל החיים".

כשעלה דבר מינויו של יעלון לתפקיד שר הביטחון ב-2009, כתב הפרשן הפוליטי של 'הארץ' יוסי ורטר: "יעלון החליט שהוא מבין יותר טוב מכאלה שכבר הספיקו לשכוח את מה שהוא לא למד – וספק רב, בהתחשב בעקומת הלמידה שלו עד הלום, אם ילמד אי פעם. כשהוא יוצא בחוץ קורה לו משהו. משתלט עליו משהו שהופך אותו לתמהוני, שממוקם במרחב העכור שבין ח"כ מיכאל בן ארי הכהניסט לדניאלה וייס המטורללת".

גם פרשן "הארץ" לשעבר עקיבא אלדר כתב באותם ימים: "אפילו סילבן שלום עדיף בביטחון מיעלון. האומנם רצוי שוב שרב-אלוף בדימוס יעלון יהיה המבוגר האחראי ליד ראש הממשלה בתקופת המבחן הקריטית? האם זה האדם שיתרום שיקול דעת וראייה רחבה? אם לשפוט לפי דברים שיעלון אמר באחרונה באשר לאיראן, ייתכן שדווקא אביגדור ליברמן יהיה הצלע המתונה".

והנה השבוע, אותם פרשנים ביצעו פניית פרסה חדה, כשהם מסבירים לקוראיהם, שיעלון היה האיש השפוי בהנהגת המדינה. קול מוסרי, קול צלול, איש אחד ראוי בתוך הסחנה הפוליטית.

את הסיבה למהפך המחשבתי אתם יכולים לנחש בלבד: הוא העז לצאת בגלוי נגד נתניהו. כשאתה נרתם למשימה הלאומית החשובה הזו, עברך כבר לא חשוב. ברגע שתקפת את נתניהו, אתה הופך לחביב התקשורת וליקיר האומה.

הנמושות

"אני לא בטוח שארצה שילדיי יחיו כאן", במילים אלו פחות אותו יותר סיכם רוני דניאל את המונולוג שבחר להעביר בשידור חי לצופי ערוץ 2.
הסערה שהתעוררה בעקבות דבריו לא איחרה לבוא. דניאל, הפרשן הצבאי הבכיר, החליט שנמאס לו. לא יכול להיות שהעם חושב אחרת ממנו.
הוא אמנם טען שאין לכך שום קשר למינויו של ליברמן כשר ביטחון והתפטרותו של יעלון, אבל מעניין שהוא בחר לומר את הדברים דווקא באותו יום. אם פרשת החיל היורה הכריעה את גוו השחוח, היה עליו לקום ולומר את אשר על ליבו כבר אז.

דניאל, כמו רבים אחרים, מתקשים לקבל את הדמוקרטיה כשהיא לא מסתדרת להם עם האג'נדה. ליברמן שר ביטחון? לא מתאים להם.

רוני דניאל, כמו בוגי יעלון עצמו, כל עוד הכל מסתדר לפי התכנית, אין שום בעיה עם נתניהו. הבעיה מתחילה, כשהוא לא ממלא אחר רצונם.

ביום ראשון השבוע יחלפו עשרים שנה לבחירתו של בנימין נתניהו בבחירות 96. כבר מאז נזרעה האיבה כנגדו. מתוכן, עשור שלם מכהן נתניהו בארבע קדנציות. עוד לא היה ראש ממשלה שהצליח לעורר עליו את חמתה של התקשורת כמו נתניהו.

עד כדי כך, שאחד מבכירי פרשניה, מעז לקרוא בשידור חי לילדיו לרדת מהארץ. רבין היה קורא להם נפולת של נמושות.

ואגב, שיעור קצר בתקשורת. בשני העיתונים המובילים בחרו להתייחס לדבריו של רוני דניאל. הדיווח החדשותי די דומה. שימו לב לשינוי הטון בכותרת שכל עיתון בחר להציג בפני קוראיו. בעוד 'ידיעות אחרונות' חש הזדהות עם דבריו של הפרשן הצבאי, כותרת העיתון זעקה: "גילוי הלב של רוני דניאל". מאידך, ב'ישראל היום', עיתון הבית של נתניהו, הכותרת כבר אמרה הכל: "מופע האימים של רוני דניאל".

דומה ששתי הכותרות מספרות את הסיפור כולו. תלוי באיזה צד של המפה הפוליטית אתם נמצאים. ליתר דיוק, תלוי באיזה צד ממוקם העורך של כל אחד מהעיתונים. ב'ישראל היום' לא מסתירים את זהותם הימנית. ב'ידיעות אחרונות' מתעקשים על ניטרליות. על כותרת כזו אפשר לומר הכל, ניטרלית היא לא.

דברים שרואים משם

הפער בין עמדותיו של ליברמן כחבר כנסת באופוזיציה, לבין התנהגותו כשר הביטחון, עוד יתברר בהמשך הדרך. כך היה כשנכנס לכהן כשר חוץ. ליברמן מיליטנטי בדבריו, מתון במעשיו. הוא לא הראשון, מן הסתם גם לא האחרון שיחווה את השינוי הקוטבי הזה.

בכירים בליכוד ומחוצה לו, קראו תיגר על מינויו של ליברמן כשר ביטחון. "מינוי הזוי", הגדיר זאת בני בגין בשבוע שעבר. האם עמדותיו המדיניות של שר הביטחון החדש הן שעומדות בבסיס החשש, או שאולי חוסר ניסיונו הצבאי, הוא שגורם לרבים לחשוש מכניסתו לתפקיד.

נכון, שר הביטחון מקבל הכרעות של חיים ומוות. חשוב לזכור: הוא אינו בר הסמכא היחידי. כל החלטה ביטחונית מתקבלת לאחר שמיעת דעותיהם של הרמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש אמ"ן, ראש המוסד וגורמי ביטחון נוספים. גם ראש הממשלה אינו מקבל הכרעות על דעת עצמו. בהיבט הזה, ליברמן לא יהיה שונה מיעלון.
יתרה מכך, גם בארצות הברית, מינויים של מזכירי ההגנה, האחראים על כל נושאי הביטחון של אמריקה הגדולה, לא נמדד לפי הרקורד הצבאי שלהם.
מזכיר ההגנה ונשיא ארצות הברית מהווים יחד את רשות הפיקוד הלאומי – הפורום היחיד היכול להורות על שימוש בנשק גרעיני.

שימו לב מי היו מזכירי ההגנה האחרונים של ארה"ב:

דונאלד ראמספלד היה טייס בצי האמריקני בשנות החמישים. הוא לא היה מפקד ולא השתחרר בדרגה בכירה במיוחד מהשירות הצבאי. זה לא הפריע לו לכהן כמזכיר ההגנה הצעיר ביותר, שכיהן בגיל 43 תחת הנשיא ג'ראלד פורד בין השנים 1975-1977 ולמזכיר ההגנה המבוגר ביותר כאשר בגיל 74 מונה שוב לתפקיד תחת הנשיא ג'ורג' בוש האב בין השנים 2001-2006.

רוברט גייטס, מי שכיהן כמזכיר ההגנה האמריקאי בממשליהם של ג'ורג' בוש הבן ושל ביל קלינטון, הוא היחיד מבין מזכירי ההגנה האמריקאים האחרונים ששירת ב-CIA ובמועצה לביטחון לאומי במשך 26 שנים, עד שמונה לראש ה-CIA.

ליאון פאנטה, ששימש כמזכיר ההגנה הראשון תחת ממשלו של ברק אובמה, לא מתהדר בקריירה צבאית ארוכה. ב-1964 התגייס פאנטה לצבא ארצות הברית ושירת כקצין מבצעים ותכנון עד שחרורו ב-1966. את השנים שלאחר מכן העביר פאנטה בעיקר בשדה הקרב הפוליטי. זה לא הפריע לנשיא לשעבר ביל קלינטון למנות אותו לראש הסגל בבית הלבן. זה לא הפריע לברק אובמה למנות אותו לתפקיד ראש ה-CIA ב-2009 ולמזכיר ההגנה ב-2013.

צ'אק הייגל, שכיהן כמזכיר ההגנה בקדנציה הראשונה של אובמה, זכור בעיקר כמפקד כיתה בדרגת סמל במלחמת וייטנאם, במהלכה נפצע פעמיים. אין לו רקורד צבאי מרשים. את החיים שלאחר שנות השירות הצבאי הוא בחר להשקיע בזירה העסקית, כאשר עם השנים הפך למיליונר. פעילותו הפוליטית החלה כאשר נבחר לחבר בסנאט מטעם מדינת נברסקה.

אשטון קרטר, מזכיר ההגנה הנוכחי של ארה"ב, איננו איש צבא. הוא לא עמד בראש המטות המשולבים והקריירה הצבאית שלו מסתכמת בהיותו רופא בחיל הים האמריקאי. את כל הדוקטרינה הבטחונית שלו הוא ספג בלימודיו האקדמאיים.

ללמדך, שהרקורד הצבאי לא בהכרח מעיד על כשירות לתפקיד. אף אחד מאלו שכיהן בתפקיד ראש המטות המשולבים של אמריקה, לא נבחר למזכיר ההגנה. הוי אומר: רמטכ"ל טוב לא בהכרח יהיה שר ביטחון טוב.

הערה לסדר

אם יו"ר מפלגה חרדית היה מנהל מו"מ פוליטי כפי שליברמן ניהל השבוע, אמות הסיפים התקשורתיים היו רועדות בעוצמה שסולם ריכטר היה קורס תחת עצמו.
הדרישות של ליברמן היו מאד ספציפיות לציבור מאד ספציפי. בעבר כינו זאת "כספים ייחודיים", "הסחטנות החרדית" ושלל ביטויי גנאי.

כשליברמן דורש פנסיה לעולים מברית המועצות, זו כנראה דרישה לגיטימית. עובדה שראש הממשלה ושר האוצר התכנסו באישון ליל יחד עם ליברמן כדי למצוא פתרון למשבר.

לפחות מבחינה תקשורתית המסר ברור: חילונים לא סוחטים, הם דורשים את המגיע להם.

השארת תגובה