שדכנית נולדה • שרה פכטר ב'אמא מחליפה'

הכול התחיל לפני כחודשיים, החיישנים בראש פעלו את פעולתם. "הם פשוט זוג משמיים", פלטתי, ורחל מיהרה לעלות על הרכבת הדוהרת של השדכנית שצצה בתוכי

תינוקות משחקים
תינוקות משחקים

"אז מה את אומרת? סגור?!" רחל ליטפה את כוס הקפה הריקה שלה.

"סגור, סגור", עניתי לה, "בתנאי אחד", הוספתי.

"יש לך עוד תנאים?" היא פערה זוג עיניים גדולות.

"את יודעת שאני לא אוהבת להתעסק עם עיצובי שולחן, עיצובי פרחים ובכלל כל מה שקשור לארגון והפקת אירועים בסדר גודל שכזה, את לוקחת על עצמך את כל ההפקה של האירוע כולו, רק תעדכני אותי לגבי המיקום והתאריך".

"זה התנאי שלי בעצם, שאת לא תתערבי, רק תשלחי לי את הצ'ק…" רחל מיהרה להכין לעצמה כוס קפה נוספת.

"תביאי לי שני אקמול, המשא ומתן הזה בינינו התיש אותי לחלוטין…" היא התכוונה ברצינות. בזמן שהיא חיכתה לכדורים, ניסיתי לעבור על ההסכם שנחתם בינינו, באופן וירטואלי כמובן.

הכול התחיל לפני כחודשיים, החיישנים בראש פעלו את פעולתם. "הם פשוט זוג משמיים", פלטתי, ורחל מיהרה לעלות על הרכבת הדוהרת של השדכנית שצצה בתוכי.

"כן, את צודקת, הם פשוט משלימים אחד את השני", היא מיהרה להצביע על נתון מעניין.

השדכנית שבי נולדה כשראיתי את מבטי המבוכה שהיא שלחה לעברו כשהוא נכנס לחדר. המבוכה גברה עוד יותר כשהוא הגיש לה תקרובת. היא מצידה מיהרה לברך בקול מגמגם ולברוח אל החדר האחורי.

ראית? שאלתי את רחל שהגיעה לביקור בו זמנית. "אנחנו חייבים לשדך ביניהם", היא הסכימה איתי. ומיהרה לביים מפגש בין הזוג הנבוך.

הפגישה השנייה הצליחה מעל למשוער.

"שניהם חזרו מחויכים מהפגישה 'המקרית', השלב הבא, אין ספק, עלינו לבדוק האם המשפחות מתאימות", רחל קרצה לעברי. ואני הרגשתי פעימה מסתורית בתוך הלב פנימה.

שידוכים זה מקצוע פתוח לכולם, יש משהו מרגש בהתאמה בין בחור לבחורה, השידוך הראשון שזכיתי לעשות היה מיד לאחר שנישאתי.

"נו, אולי תשאלי את בעלך אם הוא מכיר בחור טוב לאחותך?" אמא שלי כמו כל אמא פולניה טובה מיהרה רגע אחרי החתונה של ביתה הבכורה לחתן את אחותה הבאה בתור.

"נו, שאלת?" היא הרימה אלי טלפון חצי שעה אחרי הבקשה הראשונית שלה.

"נו, יש לך בחור בשביל אחותי?" שאלתי את החתן שנכנס הביתה. חצי שעה אחרי, אמא שלי שוב הייתה על הקו והלחץ עשה את שלו, והחתן זאת אומרת בעלי היקר, מיהר לישיבה וחיפש שם בחור לאחותי.

חיפש וגם מצא.

"יש לי בחור בשביל אחותך", הוא מיהר לבשר לי. ואני מיהרתי לבשר לאמא שלי, שמיהרה לבשר לאחותי כי נמצא החתן המיועד.

"איך את יודעת?" אחותי התרעמה.

"אני מרגישה", אמא שלי התעקשה וגם צדקה, חודש ימים לאחר מכן חגגנו ברוב אושר והדר את אירוסי אחותי.

סיפרתי לרחל על השידוך הראשון שעשיתי.

"נו, את שדכנית מקצועית", היא מיהרה לאשר, ואנחנו המשכנו לטוות את השידוך בין מרים ליצחק.

"השמות בסדר, נכון?" ישבנו עם עט ונייר בזמן שמרים ויצחק בילו את פגישתם השלישית במספר ולפי השקט ששרר הבנו שהשידוך קורם עור וגידים.

"אנחנו צוות מנצח", ההתלהבות רק גאתה.

בדקנו שמות, חישבנו גימטריות, עברנו על עצי היוחסין של הצדדים המדוברים, המסקנה היתה אחת:

יש לנו שידוך!

הפגישה הרביעית הצליחה מעל למשוער, זהו, אנחנו יכולות ללחוץ ידיים.

התחלנו לתכנן את האירוע בקפידה, עברנו על רשימת המוזמנים.

"מה אתן עושות? בשבוע האחרון אני צופה מהצד ואני רואה נשים מחויכות, ערימות של דפים וניירת, ועכשיו רשימה של מוזמנים?" הבעל ביקש לדעת במה מדובר.

"סגרנו שידוך!"

"וואו, מזל טוב", הוא מיהר לאחל, שואל את עצמו למה לא שיתפתי אותו בכל התהליך.

"ומי המאושרים?"

"מימי ויצחק", ענינו כמעט ביחד.

"את מתכוונת למימי הקטנה וליצחק הקטן עוד יותר?" הוא התבלבל לגמרי.

ואני הסברתי לו בשיא הרצינות, שדווקא היום כשעולם השידוכים הפך לעולם של שבילים ומוקשים, החלטנו רחל ואני לסגור שידוך כבר עכשיו.

הבן שלה מתאים בדיוק לבת שלנו, הם משחקים ביחד יפה, הם לא רבים, מוותרים ומאושרים לראות אחד את השני.

ואתה יודע מה הכי מוצלח בשידוך הזה? המשכתי להתלהב.

"ההורים! ההורים פשוט מסתדרים ביניהם, כבר חילקנו בינינו את כל העבודה, היא תטפל בכל הכרוך לאולם, לצלם, לעיצובים, ואני…"

"תגידי, יש לך חום?" הבעל הקשה ומיהר להוריד כדורי אקמול מהארון.

"רגע, גם אני ביקשתי ממך אקמול"…

אז עכשיו גם הוא וגם רחל בולעים כדורי אקמול, אני מאושרת מהסידור החדש, ורק הזוג הצעיר צריך לתת אישור בעוד שמונה עשרה שנה לשידוך שטווינו להם…

השארת תגובה