אש של תורה בפילדלפיה • חמש יחידות

פילדלפיה העיר היא מקום שונה לגמרי מניו יורק. היא הרבה יותר רגועה, והיא עמוסה הרבה פחות בתיירים (למרות שבארה"ב היא מכונה, 'מנהטן הקטנה'), ויש לה זרימת חיים אחרת מזו של ניו יורק

ישיבת פילדלפיה
ישיבת פילדלפיה
הצטרפו עכשיו – וקבלו את העיתון היומי לתיבת המייל שלכם

1
בשיפוליו של מחוז פילדלפיה, הגדול ביותר במדינת פנסילבניה בארה"ב, נמצאת "ישיבת פילדלפיה" (או בשמה הרשמי, "הישיבה התלמודית של פילדלפיה", ובאנגלית, "תלמוד'יקל ישיבה אוף פילדלפיה").

זה היה די מדהים לראות אותה השבוע. פילדלפיה נמצאת במרחק די גדול מניו יורק, אמנם במרחק שעה וחצי בלבד, אבל זו שעה וחצי של דרך עקלקלה ומפותלת למדי.

פילדלפיה העיר היא מקום שונה לגמרי מניו יורק. היא הרבה יותר רגועה, והיא עמוסה הרבה פחות בתיירים (למרות שבארה"ב היא מכונה, 'מנהטן הקטנה'), ויש לה זרימת חיים אחרת מזו של ניו יורק.

במרכז העיר נמצאות כמה משכיות החמדה ההיסטוריות של ארה"ב. במרכז העיר פילדלפיה, למשל, נמצא "היכל העצמאות", בניין הדור ועתיק, בו הוכרזה בזמנו עצמאות ארצות הברית ובו נכתבה החוקה האמריקאית. לידו, ב"פארק העצמאות", ישנם כמה מבנים היסטוריים נוספים. למשל, מוזיאון שלם המוקדש ל"פעמון החירות".

"פעמון החירות" הוא מושג מפורסם בהיסטוריה האמריקאית. זהו הפעמון שצלצל להכריז על כמה מהאירועים המשמעותיים בהיסטוריה של ארה"ב. כך למשל, צלצל הפעמון על מנת לזמן את תושבי פילדלפיה להקראת הכרזת העצמאות של ארה"ב, בשנת 1776. שנתיים לפני כן הכריז הפעמון על פתיחת הקונגרס הקונטיננטלי הראשון, שהיה הרשות המחוקקת הראשונה של ארה"ב (כשנכנסתי למוזיאון הזה, השבוע, חשבתי שמדובר בפעמון ענק, שאני אראה אותו מרחוק. במציאות, מדובר במוזיאון שמכיל בעיקר תמונות ומסמכים היסטוריים, ובסוף-בסוף, ניצב לו הפעמון, קטן למדי ומתגמד מול ההיסטוריה שהוא סוחב עליו. הוא כה קטן, שכאשר הצטלמתי לידו, הצלם הגוילם תפס רק אותי ולא את הפעמון שמאחוריי).

בקצה אחר של העיר, אתה נזרק לפתע לאירופה הישנה של פעם. לא גורד שחקים, לא מודרניזציה ולא המצאות טכנולוגיות אמריקאיות מרעישות: רחוב עתיק וישן, עם מנורות לוקס בחלונות, סטייל תלמידי החזו"א. מדובר ברחוב הכי עתיק בארצות הברית, הרחוב הראשון שהשתמר עד היום – בשל חוקת העיר – בדיוק כפי שהוא היה אז. הבתים (המאוכלסים) נראים היום בדיוק כפי שהיו נראים לפני למעלה מ-300 שנה אחורה, ואפילו המטבח נשאר על כנו. לרחוב המעניין הזה, מגיעים משום אפילו עוד פחות תיירים.

ושכונותיה הצדדיות של העיר, מלאות באמריקאים של פעם. לא בתים מפוארים וחיי ראווה, אלא בתים מוזנחים שמשקפים אנשים שחיים חיים קשי יום. גויים בכל לבבם ובכל נפשם. ובדיוק שם, כמה רחובות ליד, כשכמעט אפשר לפספס אותה, נמצאת ישיבת פילדלפיה.

אני לא יודע למה בזמנו הוחלט להקים את הישיבה המפורסמת הזאת דווקא שם, אולי גם בארה"ב יש עניין של "הווי גולה למקום תורה", אבל כשנכנסתי בשערי הישיבה, כמעט ונתקפתי בהלם.

ממש בתוך השכונות הכי גויות שיש, כאמור, אתה נכנס להיכל בית המדרש של הישיבה ופתאום שומע רעש עצום של ריתחא דאוריתא, ורואה מולך מאות בחורי חמד חרדיים, יושבים ולומדים בהתמדה ושקידה. ישיבה שכמו הועתקה זה עתה מאחת השכונות החרדיות בירושלים. אחד התלמידים סיפר לי, ש'זמן קיץ' התחיל בישיבה כמעט שבוע לפני שהתחיל בשאר ישיבות העולם, ממש מיד אחרי פסח.

הישיבה עומדת בראשותו של הגאון רבי שמואל קמינצקי שליט"א, חבר מועצת גדולי התורה של ארה"ב ובנו של גדול הדור הקודם בארה"ב רבי יעקב קמינצקי, שגר בסמוך. והמעניין הוא, כפי שסיפר לי תושב חרדי שם, שבפילדלפיה יש אמנם המון יהודים, רבע מיליון במספר, אבל סביב הישיבה ובאזור הישיבה ישנן רק 10-12 משפחות חרדיות שקשורות ברובן לישיבה עצמה – צוות, רבנים וכדו'. כך שהבחורים כמעט ולא יוצאים משטח הישיבה (כי אין להם ממש לאן לצאת באזור) ואולי דווקא זה מה שהביא לקול התורה ולשטייגען החזק שראיתי שם.

2
יעקב שוואקי ידע איפה לגור.

דיל, היא אחת הערים – או שמא העיירות – היפות והציוריות שנתקלתי בהן בארה"ב. היא שוכנת הן על ים, והן ליד כמה אגמים יפהפיים, שהבתים היפהפיים והציורים בנויים ממש על שפתם, והם נהנים ברובם מרחבת דשא ענקית על שפת האגם ומתמונות גלויה שנשקפות במציאות מכל החלונות.
אבל היא עיר רפאים.

אתה נוסע עוד ועוד בעיר הזאת, וברוב הגדול של הבתים אתה רואה מזוזות – משמע יהודים גרים כאן – אבל אתה פשוט לא נתקל בהם. כשנכנסתי ל"בית הכנסת של דיל" ("סינגוג אוף דיל"), הסביר לי יהודי חרדי תושב לונג ברנץ' הצמודה, שעבור רוב היהודים המתגוררים כאן – יהודים ספרדים אמידים, חלאבים ברובם – הבתים האלה הם פשוט בתי הקיט שלהם. הם מתפרנסים ועושים כסף ממגוון תחומים, רבים מהם בטקסטיל, ולכן הם צריכים להיות בעיר הגדולה במהלך רוב הזמן. רק בקיץ, או בשבתות וחופשות שונות, הם מגיעים לכאן להעביר במקום הרגוע הזה כמה ימים. "תבוא לכאן בקיץ", אמר לי, "ואז תגלה כאן את רוב ראשי הישיבות מהארץ, שיודעים בדיוק מתי לבוא לכאן לאסוף כסף להחזקת הישיבות, ומתי לתפוס את הגבירים".

אגב, השם של בית הכנסת בו הייתי, "בית הכנסת של דיל", למרות שיכול להישמע – וכך אכן נשמע לי – כבית הכנסת הגדול והמפואר ביותר בדיל, הוא לא ממש כזה. הוא אמנם גדול למדי ומפואר למדי, אבל יש גדולים הרבה יותר ממנו ומפוארים הרבה יותר ממנו בדיל, סיפר לי איש שיחי, שציין למשל את בית הכנסת המפואר של אדמונד ספרא.

בקיצור, אם אני אצליח לשכנע את אחד הגבירים להחליף איתי בקיץ את הבית המפואר שלו בדירה הצנועה שלי כאן בארץ, נראה שזה יהיה דיל טוב.

3
המאורעות הפוליטיים של השבוע האחרון, הזכירו לי ממש את ימי פגישות-השידוכים והאירוסין של החברים הטובים שלי.

הנה צוותי המו"מ של נתניהו והרצוג כבר נפגשים ביניהם, ממש כמו שני זוגות ההורים של המשודכים שיושבים ביניהם במלון לסגור את הפרטים האחרונים, אחרי פגישה חמישית או שישית של המיועדים עצמם. אבל לא, בסוף זה נופל.

והנה רצים כבר להצעת השידוך הבאה: הבה"ח והמהולל לתפארת, כמר אביגדור ליברמן שיחי'. ויום הסגירה מתקרב, וההתרגשות והמתח והלחץ עולים ויורדים, עולים ויורדים. זה יקרה? זה לא יקרה? זה ייפול בסוף על כסף? ימצאו איזה משהו שלא סיפרו הצדדים זה לזה? והאם הכל מוכן כבר להכרזה ואפשר כבר לסגור ולחתום על שטר התנאים?

"מצד האחד, ה"ה מו"ה בנימין נתניהו הי"ו, יקח לקואליציה במזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת את הצד השני, הבחור החתן המופלג אביגדור ליברמן שיחי'. ואל יבריחו ואל יעלימו לא זה מזה ולא זה מזה שום הברחת קומבינות שבעולם, רק ישלטו בנכסיהון שווה בשווה. ההתחייבות מהצד האחד, לתת לצד השני את תיק הביטחון ותיק הקליטה ומתנות נוספות כמו ראשות ועדה. מהצד השני מתחייבים להיות שם בשביל הצד הראשון, ולהצביע כאיש אחד כהוראת ראשי הקואליציה. והכל שריר וקיים".

4
"וספרת… שבע שבתות שנים, שבע שנים שבע פעמים", אומר הפסוק בפרשת השבוע, פרשת בהר.

והמגיד מדובנא מצא כאן בפסוק רמז עבורנו: לעתים האדם מתפאר בעצמו: אני חי שלש מאות ששים וחמשה ימים בשנה! זה המון! ותכפול את זה ב-70-80 שנה, ותגלה שאני פשוט חי המון.

אזי אומרים לו: בוא חביבי, כעת תספור לא ימים, אלא שנים, ותראה שהן אינן רבות כל כך. ואם עדיין זה נראה לך הרבה – בבקשה, ספור את שנותיך ב'שמיטות', "וספרת לך שבע שבתות שנים". כמה הן? בסך הכל יובל אחד ועוד קצת…

5
כמה פעמים קרה לכם השבוע ש:

חיפשתם בכל חור את השלט של המזגן?

השארת תגובה