10 הערות בשולי הדרמה הפוליטית של השבוע

זו הייתה ממשלה צרה עם קואליציה בת 61 חברים. מהשבוע הבא זו כבר תהיה קואליציה עם צרה גדולה יותר: נתניהו תלה את עתידו הפוליטי באביגדור ליברמן, גדול משמיציו, מגדפיו ושונאיו במערכת הפוליטית

בנימין נתניהו
בנימין נתניהו

1.
זו הייתה ההצגה הפוליטית הכי טובה בעיר. נתניהו הצליח לרסק את האופוזיציה, באחד התרגילים הפוליטיים המבריקים שנראו כאן מזה שנים ארוכות.

אם ליברמן הוא המשיח שיציל את ממשלת נתניהו הרביעית, הרצוג הוא החמור שעליו רכבו כולם. במשך שבועות הסתובב הרצוג בתחושה שהוא עוד רגע מתיישב על כסא שר החוץ, מרפד עוד שמונה מחבריו לסיעה בתפקידי שרים, עוד ארבעה סגני שרים, ארבעה נוספים בתפקידי יושבי ראש ועדות, כשברקע מתחיל לנוע תהליך מדיני אזורי בחסות נשיא מצרים.

הרצוג בלע את הפיתיון. אורכה של החכה שהשליך לעברו נתניהו, הייתה ארוכה מהסבלנות של הרצוג לקבל תפקיד ביצועי. את מה שעשה השבוע נתניהו להרצוג, עוד ילמדו בבתי ספר לממשל. הרצוג כבר ראה בעיני רוחו את השטיחים האדומים ואת הטרקלינים המפוארים ברחבי העולם. בשעות הערב של יום רביעי, הוא התעורר לקול חבטה עזה שעה שנחת על קרקע המציאות.

2.
בנימין נתניהו: אין ספק, נתניהו הוא אשף פוליטי. כעת, גם יריביו מודים בכך. פרשנים רבים נאלצו השבוע לאכול את הכובע. שנותיו הארוכות בתפקיד ראש הממשלה הקנו לו ארגז כלים נרחב מאד ומרחב תמרון חסר תקדים. האיש שמאס בקואליציית השישים ואחת, החליט להרחיב את הקואליציה בכל מחיר. שליחיו נעו כל העת על הציר שבין ליברמן מימין להרצוג משמאל. נאמני הבית ברחוב בלפור יצאו למשימות ממוקדות. הם הציעו להרצוג מכל טוב מצרים. במקרה הזה, גם נשיא מצרים גויס למערכה. נתניהו וא-סיסי מנהלים שיחות מידי שבוע. האינטרסים הביטחוניים המשותפים של ישראל ומצרים הפכו את שני המנהיגים לחברים. נתניהו השתמש בנשיא המצרי כדי להוכיח להרצוג שכוונותיו רציניות.

הרצוג השתכנע. נתניהו ריפד את יו"ר האופוזיציה בשורת כיבודים מפתה: תשעה שרים, חמישה סגני שרים וארבעה יושבי ראש ועדות. במילים אחרות: 18 מתוך עשרים וארבעה חברי 'המחנה הציוני', היו אמורים לקבל תפקיד ביצועי.

אבל נתניהו כמו נתניהו, יודע היטב לספור אצבעות. איך שלא תעברו על רשימת המחנה הציוני, הסיכוי של הרצוג לגייס מניין מתוך חבריו למפלגה שהיו מסכימים לחצות איתו את הכביש מהאופוזיציה לקואליציה, שואף לאפס. בתרחיש הכי אופטימי, הרצוג היה מביא עימו נדוניה של שמונה חברי כנסת. נתניהו ידע זאת. זו הסיבה שלא הייתה לו בעיה להציע להרצוג 18 תפקידים בממשלה ובכנסת.

הרצוג בחר להתעלם מהמתמטיקה. הוא היה בטוח שיצליח לשכנע את חבריו למפלגה. משנתקל בהתנגדותן של לבני ויחימוביץ, הוא כבר התחיל להריח לאן הרוח נושבת. בהמשך, מקהלת המתנגדים בראשותו של אראל מרגלית, התרחבה לכדי קונצרט רב משתתפים ועתיר בכלים שמפיקים צלילים בדציבלים גבוהים במיוחד.
הרצוג המשיך לאטום את אוזניו. הוא נפגש עם ראש הממשלה בתכיפות חריגה, לעיתים גם באישון לילה. השמועות שיצאו מכיוון בית ראש הממשלה, דיברו על הסכם מוכן שממתין רק לחתימת יו"ר המחנה הציוני. הרצוג הבין שכבר אין דרך חזרה. הוא נאם והסביר שנוצרה הזדמנות היסטורית. שאפילו נשיא מצרים מתגייס למערכה כדי לקדם תהליך מדיני.

באותה נקודת זמן, הרצוג לא ידע שהוא רק חייל על לוח השחמט של נתניהו. בדיוק כמו במשפט הידוע: צועקים על הכלה ומתכוונים לשוויגער, נתניהו דיבר עם הרצוג והתכוון לליברמן.

בסופו של יום, הצליח נתניהו לפרק את האופוזיציה לרסיסים. הוא פירק את מפלגת העבודה לגורמים, ועל הדרך, הכניס לממשלתו את גדול יריביו בשנים האחרונות – אביגדור ליברמן.

בשורה התחתונה: במקום לקבל רבע ממפלגת 'המחנה הציוני' ולספק להם אינספור תפקידים וכיבודים, נתניהו בחר להכניס את ששת הצייתנים של אביגדור ליברמן, במחיר סוף עונה של שני שרים ויו"ר ועדה.

3.
יצחק בוז'י הרצוג: יו"ר האופוזיציה הוא הדמות הטראגית של השבוע. גם אכל את הדגים המבאישים, גם לקה וגם שילם.

החל מיום רביעי השבוע, זמנו של יצחק הרצוג בתפקיד יו"ר מפלגת העבודה הולך ומתקצר. שעון החול החל לתקתק והקולות במפלגתו נעים בין קריאה פומבית ליו"ר להניח את המפתחות לבין קיום פריימריז מהירים לראשות המפלגה.

טירונותו של הרצוג עמדה לו לרועץ. הגם שהקיף עצמו לאחרונה ביועצי תדמית ותקשורת מהטובים בישראל, היה זה מאוחר מידי. מי שטרח במשך שנה שלמה לגדף ולהשמיץ את ראש הממשלה שהולך בדרך מסוכנת ומוביל את מדינת ישראל לעבר תהום מדינית, לא יכול בערב אחד לבוא לחברי מפלגתו ולהגיד להם: קדימה, נכנסים לממשלת נתניהו. אם ראש הממשלה הוא האויב הפוליטי הכי גדול שלך, אתה לא חובר אליו בגלל שלא הצלחת לנצח אותו.

מאידך, הרצוג ידע שזה או עכשיו או לעולם לא. סיכוייו לקבל תפקיד בכיר יותר מתפקיד שר החוץ, אינם גבוהים. רק בתרחיש פוליטי חריג ויוצא דופן, יכול היה הרצוג לעמוד בראשות הממשלה.

בסתר ליבו ידע שאם היה מצליח להכניס את סיעתו לממשלה, הוא היה משווה לעצמו דמות של מנהיג. על הדרך, היה קונה שנתיים של שקט בתפקיד ראש המפלגה. נתניהו הרס לו גם את התכנית הזו. ביום שני, הרצוג אמור לשאת נאום בפתיחת מושב הקיץ של הכנסת כיו"ר האופוזיציה. מבלי לקרוא את תוכנו של הנאום המתוכנן, הרצוג יישמע פתטי מרגע לרגע. זהו אולי הדבר היחיד שעליו תירשם הסכמה רחבה בכנסת: מיחימוביץ ועד סמוטריץ'.

כשהרצוג מביט במראה, לא בטוח שהוא מצליח לזהות את עצמו. יושב ראש האופוזיציה שנשא מידי שבוע נאומים תוקפניים בגנותו של נתניהו, מוצא עצמו מסביר לחבריו מדוע בחר לנהל משא ומתן: אם אפשר לדבר עם החמאס, אפשר לדבר גם עם נתניהו. עם הטיעון הזה ניסה הרצוג לשכנע את חברי מפלגתו לתמוך בהמשך ניהול המו"מ עם נתניהו.

בזמן שהרצוג הלך לעשות שיעורי בית, נתניהו הכניס את ליברמן מהדלת האחורית. באיחור גדול, האסימון בלשכתו של הרצוג נפל. הוא הבין שהוא בזבז זמן, וחמור מכך, גם את מעט האמון שחבריו לסיעה רחשו לו.

הנאום שנשא ביום רביעי בערב, אחרי שהבין שהמשחק גמור, היה נאום תבוסתני. מבלי משים, הוא סתר את עצמו תוך כדי דיבור. הוא האשים את נתניהו שבחר לחבור לליברמן ולקיצוניים. במקביל הוא האשים את יחימוביץ באופן חסר תקדים שבגללה ליברמן הוא שר הביטחון הבא של ישראל.

זה היה נאום כעוס, עצבני, חסר סבלנות ונטול אמפתיה. הרצוג ירה לכל כיוון, גם אל תוך הבית פנימה. שנים ארוכות שלא נראה כאן יו"ר מפלגה שמבצע חרקירי בשידור חי. מפלגת העבודה השתכללה: כבר לא מדובר בליל הסכינים הארוכות; הם עברו למכונות ירייה על מצב אוטומט.

הרצוג נלחם בנאומו על שני דברים: על מקומו ועל מקומו בהיסטוריה. את מקומו הוא הפסיד. על מיקומו בתודעה הוא יצטרך לעבוד קשה. הוא עשוי להיזכר כיו"ר האופוזיציה שזחל על גחונו כדי להיכנס לממשלת נתניהו.

לשם כך, הוא גייס את כל הרטוריקה שלו כדי להסביר מדוע הייתה זו שעת חסד היסטורית ונדירה לקידום התהליך המדיני. חבריו למפלגה לא קנו את זה. הם כבר עסוקים בהקמת מטה הבחירות האישי שלהם לקראת הבחירות המקדימות בתוך המפלגה.

4.
אביגדור ליברמן: יו"ר ישראל ביתנו הוא חיה פוליטית שיודעת לזהות הזדמנויות ממרחקים. הוא המתין שנה שלימה מחוץ לממשלה. כשנתניהו הרכיב את הממשלה הוא לא חשב על ליברמן כאופציה לתפקיד שר הביטחון לאחר שהתפקיד הובטח לבוגי יעלון. ליברמן ניחן בסבלנות ברזל. הוא המתין לשעת כושר. השבוע היא הגיעה. כשהבין שהאופוזיציה עומדת להצטמק והוא יישאר עם הרשימה המשותפת ומר"צ, הוא החליט למצמץ, לא לפני שגרם לנתניהו להזיע כל הדרך.

שנה שלימה הסביר ליברמן לכולנו מדוע סיכוייו לשבת בממשלת נתניהו שואפים לאפס. הוא טרח להבהיר מדוע נתניהו אינו מנהיג. הוא לא בחל במילים כאשר תיאר את הסכנה הצפויה למדינת ישראל כל עוד נתניהו עומד בראשות הממשלה.

מהאופוזיציה הייאוש לא נעשה נוח יותר. מלבד נאומים אופוזיציוניים, לא היה לליברמן מה להציע. ואז הגיעה ההצעה שהוא ציפה לה: תפקיד שר הביטחון, משרד הקליטה, יו"ר ועדה והבטחה לשינויים חקיקתיים.

כעת, ליברמן יצטרך לבחור: רק לפני ימים אחדים הבהיר שאם היה מכהן כשר הביטחון, לאיסמעיל הניה היו ארבעים ושמונה שעות בכדי לדאוג לעצמו לחלקת קבר. האם יממש את מדיניותו או שיבחר בדרך ממלכתית. אין ספק שמינויו של ליברמן לתפקיד שר הביטחון גורם לכאב ראש לא קטן לראשי מערכת הביטחון.

5.
ציפי לבני: יו"ר התנועה חברת הכנסת ציפי לבני, הייתה רחוקה השבוע מההמולה הפוליטית. היא ישבה שבעה על אחיה אלי לבני ז"ל, שהלך לעולמו לאחר מחלה קשה.

מכל קצות הקשת הפוליטית הגיעו כדי לנחם אותה. לא יהא זה מופרך לומר, שלבני ישבה שבעה גם על האיחוד עם מפלגת העבודה, ואולי גם על הקריירה הפוליטית שלה.

השותפות עם הרצוג שייכת לנחלת העבר, גם אם הצדדים טרם סיכמו על חלוקת הרכוש ביניהם. הסיכוי שתתמודד ברשימה נפרדת בבחירות הבאות, שואף לסיכוי שנתניהו ימנה את רובי ריבלין לממלא מקום ראש הממשלה.

האופציה היחידה העומדת לרשותה, היא השיטה המוכרת לה היטב: לחבור למפלגה קיימת. כפוליטיקאית שהספיקה לעבור ארבע מפלגות – הליכוד, קדימה, התנועה, המחנה הציוני – אף אחד לא יתפלא אם היא תככב ברשימה של יאיר לפיד לקראת הבחירות הבאות.

הפוליטיקה הישראלית הוכיחה השבוע שאין שום תרחיש פוליטי שאינו יכול להתממש.

6.
משה בוגי יעלון: שר הביטחון (היוצא), הוא היחיד שמשלם את מחיר הרחבת הממשלה. נתניהו החליט להקריב אותו על מזבח הקואליציה. לראש הממשלה היו חלופות, אך הוא בחר לגדוע את הקריירה הפוליטית של מי שניסה לבנות את עצמו כמנהיג הבא של הליכוד. בבית ברחוב בלפור לא אוהבים יורשים. מי שמנסה להרים את הראש מוסט לעמדה נחותה. זה קרה לרבים מבכירי הליכוד בכל הממשלות שבראשן עמד נתניהו. יעלון הוא שם נוסף ברשימה המתארכת.
על הדרך, נתניהו ביקש לרצות את מצביעי הליכוד שזעמו על הצהרותיו של יעלון בפרשת החייל היורה בחברון. יעלון גיבה את הצבא. גם בפרשת האלוף יאיר גולן שהשווה בין תהליכים שאירעו בגרמניה לפני השואה לתהליכים שמתרחשים כיום בחברה הישראלית, יעלון צידד בכך שקציני צבא רשאים לומר את אשר על ליבם, גם אם הדברים עומדים בניגוד לעמדת הדרג המדיני.

יעלון הפך ליקיר התקשורת. הוא הוצג כקול השפוי היחיד בליכוד. ותיקי הליכוד נזכרו פתאום שיעלון בכלל הגיע מהשמאל. חברי מרכז קראו להדחתו. נתניהו שמע את הקולות. גורלו של יעלון נחרץ. נתניהו זימן אותו בתחילת השבוע לשיחת נזיפה. בהמשך השבוע הוא כבר קיבל את הבשורה: ליברמן יחליף אותך בתפקיד.
איך שלא תסובבו את זה, נתניהו הדיח את יעלון. זו פעם שניה שנתניהו מדיח את שר הביטחון שלו. בראשית 1999, בחודשיה האחרונים של ממשלת נתניהו הראשונה, פיטר נתניהו את שר הביטחון יצחק מרדכי ושלף מהבוידעם את משה ארנס ומינה אותו למחליפו. חודשים אחדים לאחר מכן ממשלת נתניהו הראשונה הגיעה לסוף דרכה מוקדם מהצפוי.

יעלון, בעלבונו הרב, כבר הבהיר שאין בכוונתו להיות שר החוץ כפי שהציע לו נתניהו. ביום רביעי בערב הוא הסתגר עם מקורביו. לא מן הנמנע שיישאר מחוץ לממשלה. קריירות פוליטיות לפעמים נגדעות בהפתעה. יעלון למד זאת השבוע היטב. החל מהשבוע הבא, ראשי זרועות הביטחון כבר לא ישחרו לפתחו.
אם ינהג כאריאל שרון, מוטב לו ליעלון שיקח על עצמו את תפקיד שר החוץ. כל עוד אתה על הגלגל, פעם אתה למעלה ופעם אתה למטה, אמר בעבר ראש הממשלה לשעבר שמנוחתו בחוות השקמים. אולם אם ירדת מהגלגל אתה כבר מחוץ למשחק. משרד החוץ ישאיר את יעלון על הגלגל. נכון לשעת כתיבת השורות, שר הביטחון המודח טרם קיבל החלטה.

7.
שלי יחימוביץ: מי שחטפה את מכת האש הגדולה ביום רביעי הייתה הח"כית הפעלתנית שלי יחימוביץ. הנאום התקיף של הרצוג שירת היטב את מטרותיה. כעת היא יכולה להוכיח שלמפלגת העבודה אין הנהגה. אם יש משהו טוב שיצא מהמו"מ שהרצוג ניהל עם נתניהו, יחימוביץ היא הראשונה שמרוויחה מכך.
במקום לתקוף את הרצוג בחמת זעם, היא בחרה לספק תגובה מאופקת וממלכתית שמבהירה מדוע הרצוג לא ראוי להנהגה. יחימוביץ יודעת להשתמש בארסנל מילים תוקפני, אך ביום רביעי בערב היא בחרה באיפוק. היא כבר רואה את עצמה מועמדת לראשות הממשלה כיו"ר מפלגת העבודה.

8.
יאיר לפיד: בתוך המהומה הפוליטית של הימים האחרונים, קולו של יו"ר יש עתיד לא נשמע. הוא הידק את שפתיו ונתן לאחרים לעשות את המלאכה. במחי תרגיל פוליטי אחד, נתניהו קבר את סיכוייהם של שניים מראשי המפלגות, מהתמודדות אפשרית על ראשות הממשלה. הרצוג מחוץ למשחק. ליברמן איבד נקודות רבות. לפיד יכול בשבוע כזה להסתפק בחצי חיוך ועל הדרך להודות בלבו לנתניהו שסלל לו את הדרך לקראת הבחירות הבאות.

9.
"האיש שאין לו כישורים להיות פרשן צבאי". כך הגדיר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לפני שבועות אחדים את אביגדור ליברמן. השבוע הוא כבר הציע לו את תפקיד שר הביטחון. מעתה, השניים יצטרכו לשבת שעות ארוכות זה עם זה ולדון בנושאים הרגישים ביותר לביטחונה של ישראל.
במילים אחרות: אין שום משמעות למילים שנאמרות על ידי אישים פוליטיים. לא אלו שנאמרו בעבר, לא אלו שנאמרו השבוע, גם לא אלו שייאמרו בעתיד.

10.
השבוע התחיל עם ממשלת אחדות וסיכוי לוועידת שלום אזורית. הוא מסתיים עם ליברמן בתפקיד שר הביטחון ומבלי עתיד מדיני באופק. זו הייתה ממשלה צרה עם קואליציה בת 61 חברים. מהשבוע הבא זו כבר תהיה קואליציה עם צרה גדולה יותר: נתניהו תלה את עתידו הפוליטי באביגדור ליברמן, גדול משמיציו, מגדפיו ושונאיו במערכת הפוליטית.

נפלאות דרכיה של הפוליטיקה הישראלית.

השארת תגובה