אוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת בָּאֲוִיר • כך ניצלו מאות ספרי תורה

כאשר נודע לאיתן בן דור, קונסול ישראל בליטא לשעבר, שמאות גווילי ספרי תורה מוחזקים למשמרת בספרייה הלאומית של ליטא, הוא פתח במסע אינטנסיבי בסיוע משרד החוץ וגורמים נוספים, על מנת לגאול את גווילי ספרי התורה והעלאתם לישראל • בתום מאמץ סיזיפי, רצוף אתגרים דיפלומטיים, הסכים הממשל בליטא לשנות את החוק, על מנת שניתן יהיה להעביר את גווילי ספרי התורה לידי ישראל

הספריה הלאומית של ליטא
הספריה הלאומית של ליטא
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

ריגה, ליטא. קיץ תש"א.

הכוחות הנאצים שפלשו למדינה במסגרת "מבצע ברברוסה" מתקבלים בברכה על-ידי העם הליטאי האנטישמי אשר זה שנה סבל תחת עולו של הכיבוש הרוסי. גל של רציחות יהודים סוחף כצונאמי את המדינה. ליטאים רבים שותפים לזוועות. הם מסייעים ליחידות המוות של ה'איינזצגרופן' לאתר יהודים, לעצור, להשפיל אותם ולהוביל אותם לאתרי רצח המוניים. רבים אחרים מבני העם הזה מצדדים וצופים בהנאה מהצד. רוב יהודי המדינה נרצחים בדם קר תוך חמישה חודשים. מקהילה שמנתה כמאתיים ועשרה אלף איש, נותרו בליטא בסוף מלחמת העולם השנייה כ-8,000 יהודים בלבד.

ריגה, ליטא, קיץ תשנ"ט.

קונסול ישראל בליטא באותם ימים איתן בן דור, פוסע באותם רחובות שבהם הולכו לטבח עשרות אלפים מבני עמו והוא מתרגש מאוד. משק כנפי ההיסטוריה נשמע בבירור מהמבנים הסובבים אותו. "לו רק יכלו רחובות אלו לדבר…" מוצא את עצמו בן דור פולט לחלל האוויר. בן דור, איש משרד החוץ הוותיק, נושא עימו זיכרונות רבים מתקופת שירותו בליטא החרבה מיהודים, אך הזיכרון המשמעותי ביותר בו הוא רואה את גולת הכותרת מתקופת שירותו הוא הזכות הענקית שנפלה לידיו להעלות לישראל במבצע מיוחד את מאות גווילי ספרי התורה שנותרו בליטא במהלך ימי השואה. "זה היה מבצע לא פשוט", הוא משחזר, "שנעשה תוך קידום מהלכים מדיניים מורכבים בהשתתפות של גורמים מכל העולם". הוא מציין בגאווה את חלקו באותה משימה הרת גורל. שבנו באמצעותו לאותם ימים מאתגרים בליטא שלאחר נפילת השלטון הקומוניסטי.

זיכרון השואה על סדר היום

"מאז כינון היחסים בין ליטא לישראל, בראשית שנות התשעים של המאה הקודמת", מתאר בן דור, "עמדה סוגיית ההתמודדות של העם הליטאי עם זיכרון השואה ועם חלקם המביש ברצח עמנו עמוק במרכז סדר היום המשותף בין שתי המדינות, גם במסגרת שלוש השנים הבאות שבהן שרתי בלטביה, אמון גם על היחסים עם ליטא, יהיה הנושא הזה מרכזי לעבודת הנציגות הישראלית. הוא יעלה שוב ושוב בפגישות מדיניות עם ראשי המדינה, בפגישות עבודה עם אנשי הקשר שלנו במשרד החוץ המקומי, במשרדי הממשלה האחרים, ועם אנשי הועדה לחקר ההיסטוריה. הנושא גם יתפוס מרכזיות באירועים שתיזום הנציגות ובאירועים אליהם נוזמן, אם על-ידי הקהילה היהודית הקטנה במקום ואם על-ידי גופים אחרים, לא יהודיים.

"באחד הימים", הוא נזכר, "הגיעה אל אוזנינו ידיעה בדבר קיומם של מאות גווילי ספרי תורה המוחזקים למשמרת בספרייה הלאומית של ליטא. זו הייתה ידיעה מרעישה ומרגשת. מאותו הרגע החלה השגרירות הישראלית במאמץ עיקש ובלתי־ נלאה להשיג מידע נוסף. המאמץ הזה נשא פרי. הגילויים שגילינו היו מרתקים. הסתבר לנו שלנאצים הייתה כוונה להקים מוזיאון שיתעד את יהדות אירופה שהייתה והושמדה – מעין גלעד מעוות לפעילותם הנפשעת והנמרצת לניקוי האנושות מהעם הטפיל הזה. למטרה זו, ובשיתוף פעולה מלא של הליטאים, ריכזו הנאצים באחת הכנסיות את כל ספרי הקודש שהוחרמו מיהודי ליטא, לאחר שאלה נשלחו אל מותם במחנות ההשמדה. עם הזמן, כאשר רעיון המוזיאון נזנח, ניתנה הוראה להשמיד את הספרים, אלא שההנחיה לא בוצעה. כומר מקומי שמצפונו העיק עליו החליט להחביאם ודאג לשלומם.

"את המידע על הספרים העביר בתום המלחמה פרטיזן מגטו וילנה. הסתבר לנו שלאחר נפילת המשטר הנאצי ועלייתו של הרודן סטלין לשלטון ברוסיה, שוב התקבלה החלטה להשמידם. הפעם רוכזו הספרים בספרייה הלאומית של ליטא וגם הפעם יד נעלמה דאגה שלא יאונה להם רע. ספרן בשם אנטנאס אולפיס, שעבד במקום, התקשה להוציא לפועל את הגזירה והחליט לשמרם. הוא החביא אותם בגומחה שמצא בספרייה וערם עליהם ערימות של עיתונים. אולפיס לא הסתפק בכך. הוא גייס את שאר עובדי הארכיון למשימת שימור הספרים וכך הם השתמרו עם הזמן עד לנפילת חומת ברלין".

מסע כלל עולמי

"כאשר היו בידינו מספיק פרטים בדוקים בעניין, השיקה השגרירות הישראלית בלטביה מסע כלל עולמי שמטרתו השבת הספרים לידיו של העם היהודי", משחזר בן דור. "המסע היה מאורגן ומרוכז. הוא כלל לחץ מדיני מטעם ישראל, מאמץ אל מול הקהילה הבין-לאומית וסיוע של לוביסטים יהודים בארצות-הברית. בסוד העניינים היה גם נשיא ארצות הברית דאז, ג'ורג' בוש הבן. החוק הליטאי הגדיר את הספרים כרכוש המדינה ובתחילת הדרך נתקלנו בהתנגדויות לא פשוטות מצד ממשלת ליטא. ואם לא די בזה, גילינו לתדהמתנו שהסוגיה, כמו כל סוגיה חשובה אחרת הקשורה בעם היהודי, הציתה 'מלחמות יהודים', דבר שלא תרם למאמץ הכללי. את המאמץ להצלת ספרי התורה הוביל הרב מיכאל מלכיאור, הוא השכיל ליצור חזית אחידה של כל הגורמים הרלוונטיים ובתום מאמץ מדיני שארך שנה תמימה, הצליח לשכנע את הליטאים לשנות את החוק כך שיאפשר העברת גווילי ספרי התורה לעם היהודי באמצעות מדינת ישראל".

בצד הטכני של העניין, סוכם שלווילנה תגיע משלחת מיוחדת בראשותו של הרב מלכיאור כדי לחתום על ההסכם בין המדינות ולאסוף את הגווילים מהספרייה הלאומית. בארץ חיכו לגווילים נכבדים רבים ונערך טקס חגיגי ונרגש בנמל התעופה בן גוריון. על הנציגות הוטל עתה תפקיד משולש: ארגון הביקור על כל היבטיו הלוגיסטיים, הכנת ההסכמים שיסדירו את העברת הספרים לישראל ודאגה לסיקור תקשורתי כיאה לאירוע היסטורי. "זו הייתה הזדמנות בעבורנו, אנשי שירות החוץ, לתרגל דיפלומטיה ישראלית במיטבה. הימים הם ימי שיא בחורף ליטאי מקפיא של החודשים דצמבר וינואר. בממשלת ליטא מחליטים באותם ימים קרים להקים צוות משימה מיוחד בראשותה של ריטה קאזרגיינה, שרת החוץ הליטאית. לא יעברו ימים רבים ואנו נגלה שנחישותה להוציא לפועל את הביקור ההיסטורי בצורה הטובה והמכובדת ביותר היא חסרת גבולות".

בהמשך יטוס בן-דור לווילנה באמצע סופת שלגים, כדי לסייע בהכנות לקראת הביקור. "פרק הזמן שעמד לרשותנו", הוא מספר, "היה מצומצם ביותר. ההחלטה לשחרר את הספרים התקבלה ביום חמישי וחלון ההזדמנות להוציא מליטה את הגווילים היה של פחות משבוע. כל זאת כאשר אנחנו יושבים פיזית במרחק של מאות קילומטרים מווילנה, בירת ליטא. עד לנחיתה ההיסטורית של מטוס אל-על בשדה התעופה הקטן של ווילנה שטרם ראה נחיתות של מטוסים בסדרי גודל כזה, הספקנו להשלים את הטיפול בכל הנושאים והם היו רבים ומורכבים. בין הנושאים ניתן למנות כמה שהיו בבחינת תקדים בעבור שתי המדינות.

"ראשית, בין ישראל לווילנה לא נחתמו מעולם הסכמי תעופה. כדי להנחית מטוס בליטא, ובטח בשדה תעופה שלא ערוך לכך בשעתו, היה עלינו לבוא במשא ומתן עם רשויות התעופה האזרחית ולהמציא ביטחונות לעניין. בצד שלנו, העניק שר התחבורה דאז, אפרים סנה, אישור מיוחד לנחיתת מטוס ישראלי במדינה שאיננה חתומה עם ישראל על הסכם תעופה.

השגרירות עברה מקום

"הביקור", הוא ממשיך לספר, "כלל טקס חתימה על ההסכמים בספרייה הלאומית, לוח זמנים ופגישות מדיניות לסגן השר מלכיאור, קבלת הגווילים והעברתם למטוס, ביקור בקברו של הגאון מווילנא וכן מתן ראיונות לתקשורת. הוא גם כלל סיור מיוחד לעיתונאים הישראלים, סיור מיוחד לאנשי הרבנות הראשית וסיור מיוחד לרב הראשי הרה"ג ישראל מאיר לאו ולאנשי ארגון יוצאי ליטא שהצטרפו למשלחת.

"'העברנו' את עצמנו מלטביה לליטא, והעתקנו את השגרירות המצומצמת מריגה לליטא ופתחנו שם חדר פיקוד קדמי לשלושת הימים הבאים. היינו זקוקים לידיים עובדות לטפל בפרטים הרבים של הביקור, מותירים מאחורינו, בריגה, מספר מצומצם של תורנים כדי לשמור פעילות את כל מערכות המחשוב והתקשורת שתמכו בקשר השוטף שלנו עם המטה בירושלים. לבסוף, ניצבנו נרגשים על מסלול הנחיתה בווילנה ב־30 בינואר 2002.

"למרות השלג הכבד שירד לילה קודם, השמים היו בהירים והשמש זרחה. זה היה יום יפה במיוחד. ניכר על הסביבה שהמטוס הגדול והמיוחד הזה הוא חריג בנוף המטוסים הקטנים יותר שנחתו או חנו באותו יום במרחב האווירי. הנה, עוד מעט תפתחנה דלתות המטוס ויחל ביקור היסטורי שאנחנו, שליחי משרד החוץ, סייענו בהוצאתו לפועל.

"על המסלול הסתדרו גם האוטובוסים שארגנו מבעוד מועד ושיעמדו לרשות חברי המשלחת לכל אורך הביקור – כל אחד עם מסלול הסיור הייחודי לו. הליטאים, פרי תיאום מוקדם שלא עלה עם האופי החשדני שהיה להם בשעתו, הסכימו להחתים באדיבותם את דרכוני חברי המשלחת בו ברגע, על המסלול. עם זאת, הם דאגו להותיר את הדרכונים בידיהם למשמרת – הוכחה לשנים של טיפוח קשרים ואמון ברמה האישית ביני לבין אנשי קשר במקום. הרכבים יצאו לדרכם. חברי המשלחת הוסעו ישירות לספרייה הלאומית. שם, במרתפיה, קיבלה המשלחת מישראל את גווילי ספרי התורה לידיה. הגווילים היו מכוסים בשקים אפורים והוחזקו בפינת המרתף. רוב הגווילים הוכנסו לארגזים מעץ שהוכנו מראש ובמיוחד לשם כך. חלק אחר שלהם הועלה לאולם המרכזי של הספרייה, שם אמור היה להתנהל טקס החתימה על ההסכמים".

טקס מרגש

הטקס היה מרשים ומרגש. הרב מלכיאור פרש בפני הנוכחים נייר שהיה מורכב מטלאים של ניירות קלף. טלאים אלו נלקחו מספרי תורה שונים. בהתרגשות רבה, כשהוא אוחז בשרידי הגווילים, זעק הרב את זעקתם של עשרות אלפי הקרבנות, זעקת השמדתה של יהדות ליטא. הליטאים בחדר נעו בחוסר נוחות במקומותיהם. המבוכה הרבה, אולי הבושה בדור האבות, ניכרה היטב על פניהם. יושב ראש הפרלמנט הליטאי הודה מאוחר יותר כי "ההיסטוריה קשה ומעידה על מה שעברו היהודים בליטא. הדף השחור לא יוכל להימחק מדפי ההיסטוריה". גם ראש ממשלת ליטא, אלגירדס ברזאוקאס, ניסה לראות מאוחר יותר את חצי הכוס המלאה ואמר כי חשוב לציין שבסופו של דבר העובדה היא שהספרים לא הושמדו.

משם המשיכו כל מרכיבי המשלחת אל בית הקברות היהודי העתיק של ווילנא. כולם התרכזו לתפילה ליד קברו של הגאון מווילנא. הרב הראשי לישראל, הגאון רבי ישראל מאיר לאו, נשא דברים עם תום התפילה וציין את הנס שבשימור הגווילים. "האותיות האלה הם המצבה לאותן קהילות מפוארות!" הוא קבע. כאנשי לוגיסטיקה, מציין בן דור, אנחנו רגילים באתגרים של הרגע האחרון. בהגיענו לשדה התעופה כשבבטן המשאית ארגזי העץ והגווילים שבתוכם, גילינו שאין בנמצא רכב המסוגל להעלות את הארגזים עד לגובה תא המטען של המטוס. נאלצנו לאלתר. כבאי המקום הסכימו לבקשתי להפנות לטובת העניין רכב כיבוי ואנו מצאנו עצמנו מעמיסים ארגז על ארגז עד שכל הארגזים הוכנסו אל בטן המטוס. בדיעבד, לאחר בדיקה מקצועית, נמצאו רוב הגווילים פסולים לשימוש כתשמישי קדושה. מחלקים שונים שלהם הורכבו שמונה עשר ספרי תורה מלאים אשר הוכשרו והועברו לשימוש קהילות שונות ברחבי ישראל. השאר הועברו להיכל שלמה ומוצגים שם בתערוכה מיוחדת עד לעצם היום הזה.

בן דור: "בערבו של אותו יום עמוס באירועים וגדוש ברגשות עמדנו שוב על המסלול, נושאים עינינו אל מטוס אל-על הממריא לעבר השקיעה. כאמור, עם נחיתתו בנמל התעופה בן גוריון נערך טקס לכבוד קבלת הספרים במעמד נשיא המדינה. זה היה צעד נוסף בהפשרת היחסים בין ירושלים לווילנה, שהיו גרועים מאוד מאז ההשתתפות האקטיבית של הליטאים במעשי הנאצים. אגב חגיגיות המעמד בלטה מחד, אך גם בלטה הסמליות העצובה שבו מאידך. הנה מגיע לכאן מטוס של חברת אל־על, כדי לאסוף את מה שנותר מהגווילים שנשרפו. אז אולי הגווילים נשרפו, אבל האותיות פורחות".

הביקור כאמור עורר סערה בשני הצדדים. בעוד שבארץ חשו גאווה על החזרת תשמישי הקדושה, הליטאים חששו. בליטא נמצא רכוש של מדינות נוספות ששווים נאמד במאות מיליוני דולרים, והליטאים חששו מפני קביעת תקדים. בניסיון להתגונן מפני התופעה מדגישים בליטא כי לצורך העברת ספרי התורה חוקק חוק מיוחד. אולם בכך לא די. כשנשאל שר החוץ המקומי מה בנוגע לרכוש יהודי פרטי הוא התעלם באלגנטיות ואמר כי "אנחנו מחויבים לרכוש הקהילה היהודי"'.

"היה במבצע ספרי התורה לחזק אצלי את המודעות ליכולות ולרצון שיש לנציגי המדינה בחו"ל להוביל מהלכים ברמה הבין-לאומית. במקרה שתיארתי לעיל", הוא מסכם ברגש, "השבנו לעם היהודי מעט מההיסטוריה שנכחדה באסון האנושי חסר התקדים הזה שאנו מכנים 'שואה'. זה נעשה תוך קידום מהלכים מדיניים מורכבים בהשתתפות של גורמים מכל העולם. אשרי שזכיתי ליטול בכך חלק".

חלקו של בן דור, במבצע ההצלה, פורסם לאחרונה במסגרת פרויקט סיפורים אישיים ממהלך שליחותם בחו"ל של עובדי משרד החוץ שיזם איש משרד החוץ, ד"ר עופר מזר, וכונס באמצעות הוצאת 'פרדס' לספר מרהיב "מאחורי הקלעים".

השארת תגובה