"שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר" • אצל הרב בן ציון מוצפי

ערב חג הפסח, עלינו למעונו של הגאון רבי בן ציון מוצפי שליט"א ראש ישיבת 'בני ציון' יחד עם בנו הרה"ג יחזקאל מוצפי שליט"א, כדי לשמוע על מהפכת הטהרה שמקיפה מאות יישובים ברחבי הארץ עליהם הם עמלים יחד עם המתנדבים המסורים של ארגון "טהרת הבית" • "כשאומרים בפסח 'בכל דור ודור', אין לך מצווה כמצוות הטהרה שמחברת את שרשרת הדורות של העם היהודי", אומר הגרב"צ מוצפי

הרב מוצפי
הרב מוצפי
הצטרפו עכשיו – וקבלו את העיתון היומי לתיבת המייל שלכם

כדי לקבל מושג מעמיק יותר בסוד הטהרה, בחרנו בערב חג הפסח לעלות אל בית הגאון הצדיק רבי בן ציון מוצפי שליט"א, ראש ישיבת 'בני ציון', אשר עומד בנשיאות הארגון 'טהרת הבית' אשר ביצע מהפכה של ממש בתחום טהרת המשפחה בכל רחבי הארץ.

קשה עד בלתי אפשרי למצוא זמן פנוי אצל הרב בשעות לא שעות אלה ולכן נאלצנו להסתפק בשעה שבה הרב עוסק במענה לשאלות ההלכתיות הרבות המגיעות לשולחנו, תוך כדי שהוא מכין במקביל את דבריו לשיחת חג מיוחדת לצאן מרעיתו.

"חג הפסח", אומר הרב בין עניין לעניין, "מסמל את החירות, את היציאה מהשעבוד ואיך זה מתבטא? פה סח, בדיבור, סיפור יציאת מצרים.

"כשהיינו בגלות, לא יכולנו לפתוח את הפה, לדבר, זו גלות אמיתית, כפי שמובא בדברי האר"י, לכן ראוי ביותר לדבר ולהרחיב בנושא המצווה הנשגבה הזו, כי היא מסמלת יותר מכל את תקומת עם ישראל".

באשר לארגון 'טהרת הבית', אומר הרב, "עד לפני שנים לא רבות, היתה קיימת עזובה נוראה בתחום, הרגשנו שלא נותרה ברירה. חייבים לצאת מהגלות. כשאומרים בפסח 'בכל דור ודור', אין לך מצווה כמצוות הטהרה שמחברת את שרשרת הדורות של העם היהודי".

וכך התחילה הפעילות בתחום זה, עד שכיום, היא מפעילה צוות של עשרות טלפניות המעניקות תמיכה לאחיותינו הרחוקות מתורה ומצוות, שלא לאבד את המצווה הנדירה, המחברת אותן אל שרשרת הדורות של העם היהודי.

דווקא ההזנחה, היוותה קרש קפיצה עבור בנו של הרב, לקפוץ אל תוך מי המקוואות ולא להפסיק, מאז, יותר מעשור.

אבל ההתחלה היתה לפני כארבעים שנה ויותר, עוד בחייו של אביו של הגרב"צ, ה"ה הגאון הצדיק רבי סלמאן מוצפי זצוק"ל, אשר הגיע לבקר בהוד השרון ונחרד לגלות כי המקווה במקום הרוס לחלוטין.

"אבי הצדיק, היה איש נחבא על הכלים" מספר הגרב"צ, "למרות שעמד בראש ישיבת 'בני ציון', הוא ברח מן הכבוד ולא מצא פסול בכך לסבב על הפתחים ולהתרים למען טהרת המשפחה.

"כאמור, עם זאת שהיה בורח מן הכבוד עד הקצה האחרון ואף לא הרשה לכנותו 'חכם', החליט כי הפעם עליו לצאת מגדרו. הוא התפלל בבית הכנסת המקומי שם מנחה וערבית ולאחר מכן עלה על בימת בית הכנסת והכריז – מי שרוצה לקנות את העולם הבא שלי יכול לפנות אליי…

"הנוכחים נדהמו מההכרזה ונוצר תור של מקומיים אשר הביעו התעניינות בהצעה המופלאה. תיכף ומייד הם שמעו כי התמורה לכך היא שישפצו את מבנה המקווה במקום. התוצאה היתה, כי תוך חודש עמד המקווה על תילו בשיא הפאר וההידור".

הנה כי כן, זה הוא המקווה הראשון שנבנה בזכות משפחת מוצפי ועודנו מזכה את תושבי המקום בקדושה ובטהרה עד היום.

הפעילות בשטח הטהרה, מסעירה את הפעילים ומקרה כזה עודנו זכור להגרב"צ, כאשר משפחה חילונית שיכלה את אחד מבניה בטביעה בים ואביו הגאון רבי סלמאן מוצפי הלך לנחם את האבלים. בשעה קשה זו גילה להם הגאון רבי סלמאן כי הבן ששיכלו נולד שלא בטהרה וזהו תיקונו בטביעה בים.

העובדה המבהילה חלחלה אותם ומני אז גמלה בלב בני משפחת מוצפי ההחלטה לפעול למען טהרת ישראל, כדי להמעיט אסונות בישראל.

נקודות טהרה

מים רבים זרמו בינתיים במקוואות, ולמרות שהעזובה הרוחנית מתגברת ה"י, מסתבר כי המצווה הזו, מצליחה להדליק אש בלבבות רחוקות, גם במשפחות שאינן שומרות תורה ומצוות, ומתוך כך מצליחה להעלותן על דרך המלך.
בעשור האחרון, כאמור, בעקבות המודעות וההתעוררות הרבה שנתקל הגרב"צ במהלך נסיעותיו ברחבי הארץ, גרמו לו ולבנו לקום ולעשות מעשה. מתוך הפעילות קם והיה הארגון "טהרת הבית" והחל זורע נקודות טהרה בכל רחבי הארץ.
"לא האמנו למראה עינינו" מספר הבן הגאון הרב יחזקאל מוצפי שליט"א. "בפעם הראשונה שירדנו לשטח, היה זה בקצרין, אחרי שנודע לנו כי מקווה טהרה אינה מגיעה לשלב גמר בגלל סגירת משרד הדתות. כאשר ביררנו את הפרטים אצל הקבלן, גילינו כי חסר סכום של 17 אלף שקלים.

"התחלנו לתור אחרי נדיבי לב ותוך זמן קצר ביותר קפץ איש יקר על המציאה ולקח על עצמו את כל הוצאות השיפוץ. הדבר עורר אותנו ביתר שאת, החובה עלינו כפולה ומכופלת".

"זה זיכוי הרבים נשגב שאין דומה לו", אומרים האב והבן, "האם אנו יכולים לעמוד מן הצד?"

אמנם, הדברים שהם אומרים, יוצאים מפיהם של פקידי הארגון, שליחיו ואנשי השטח. ולא בדיבורים, אלא במעשים. רובם ככולם פועלים בשליחות קודש ומקבלים שכר מינימלי ביותר עבור פעילותם. "היינו אומרים בהתנדבות, ביחס לכוחות שהם משקיעים והתמורה הפעוטה שהם מקבלים". הגרב"צ אף מוסיף בחיוך: "אני בעצמי מקבל חיזוק מהצוות כשאני רואה את מסירות הנפש שלהם בשביל המשימה, הם לא חוסכים בכוח ובאנרגיה, ושום קושי לא עומד בדרכם למען פעילות הקודש, אשרי חלקם".

הגרב"צ מדבר מתוך לב שופע ומספר על מישור נוסף של חיזוק ממנו הוא שואב כוח להמשיך בעבודת הקודש. "מגיעות אלינו נשים מבוגרות, ששמרו סכומים שונים לאחרית ימיהן וכל בקשתן בפיהן להקים מקווה טהרה ולהנציח את שמם ושם יקיריהן.

"ודווקא הכסף הזה" אומר הרב, "מגיע תמיד להוצאות המקווה עצמן ולא לפעילויות האחרות. צדקה אשר ניתנת בטהרת הלב, פועלת את פעולתה ומגיעה למקומות המבוקשים והנצרכים ביותר. כי צדקה שמגיעה מפשוטי עם, עושה את הפירות הטובים ביותר".

אם למישהו יש ספק, אין לארגון תקציב מהמדינה, הארגון מתמקד במקומות שבהם השלטונות אינם תומכים או נותנים מענקים כלשהם. "אנחנו פונים דווקא למקומות שאין שם תקציב"…

אחד המקרים אשר מרגשים את הגרב"צ גם כיום, הוא המקווה שחודש בעיר רחובות, היה זה מקווה של התימנים ברחוב שבזי פינת רחוב הרצל.

כשהרב מזכיר את רחוב הרצל, הוא מחייך בניצחון כבוש. מקווה ברחוב הרצל, אין סמלי מזה!

"אך באותם ימים היה הזה המקווה היחיד, המקווה היה עומד להריסה, הוא עמד סגור במשך 6 שנה, באנו עם הצעה לראש העירייה שנשפץ את המקום, אמרנו לו מה אתה מפסיד מזה? הוא נענה לבסוף. חיפשנו תורמים והגיעה אשה מסורתית שהתרגשה לשפץ את המקום, היא הביאה 6 אלף שקל תרומה, הכסף היה כתוצאה ממכירת האוטו שלה!

"בהמשך הצטרפה אשה בת 80 שתרמה את כל דמי הפנסיה שלה! לא יכולנו לעמוד בהתרגשותנו".

וכך, אבן על גבי אבן, נבנה המקווה והפך למבנה מפואר המזמין אליו קרובים וגם רחוקים.

כשהתחילו החפירות להכנסת היסודות, נמצא מעיין מים בעומק האדמה. נדהמנו מהרמז מן השמיים.

בהמשך הגיע אחד הישישים התימנים המתגורר במקום וסיפר כי המקווה הזה הוא הראשון שנבנה בעיר, על ידי התימנים, וכשהם בנו אותו הם מצאו את המעיין הזה בעומק האדמה, וייתכן מאד כי הוא מבאר אשר חפרו יצחק אבינו, ברחובות, אחרי שנפרד מאבימלך.
האות הזה מן השמים חיזק וריגש אותנו ואת רב העיר שהצטרף אלינו, הזלנו דמעות ביחד עם כל הנוכחים, מי מטהר אתכם? אביכם שבשמים!

השלב הבא של הארגון היה הענקת תעודות כשרות למקוואות, כדרך להעמיק את כשרות המקוואות ולחזקם. מטעם הארגון פועל וועד רבנים המעניק כשרות למקוואות, כי הרי אין מקווה שונה בין העדות. המהלך מתקבל אכן על כולם ונוטלים בו חלק כל החסידויות, כמו ויז'ניץ, בעלזא, צאנז, רבנים מטעם הגאון הרב שבח רוזלבלט שליט"א נציגוש ל מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, בנוסף לרבני שכונות, אשר מקפידים על כל ההידורים והחומרות, כדי שאכן תישמר חומת הטהרה כדת וכדין.

מלבד דיני הטהרה, עוסק הגרב"צ גם בענייני כשרות ומעניק השגחה צמודה על עופות, לפי כל החומרות וההידורים. ההשגחה כוללת גם השגחה בשחיטת בקר המתקיימת בפרגוואי, גם היא באותה מתכונת מחמירה ומקפידה.

בחזור למקוואות, מתעכב בנו הגאון הרב יחזקאל מוצפי שליט"א על המהלך של הארגון המקפיד כי המקוואות ייבנו בפאר והדר גדול. "כאשר אנו מצפים כי נוכל לזכות ככל שיותר נשים במצווה נשגבה זו, אסור לנו לצמצם בהוצאות של ניקיון והיגיינה. ביחס להוצאות העיקריות בתשתיות הצנרת ואוויר כמו חדרי מכונות, הוצאות האסתטיקה הינן זוטרות ולכן, הגימור הסופי הזה, הינו כדי לגרום את המשיכה האחרונה למתלבטות, כדי לקיים את המצווה ולא להתעכב חלילה מסיבות כאלה או אחרות.

המקרים של ההשגחה פרטית מעניקה לפעילי הארגון דחיפה תמידית להתמיד בעבודת הקודש. זה קרה במקווה בגילה, אשר העזובה הנוראה במקום הגיעה לכדי כך אשר התרכזו במקום נחשים(!)

מפני ההזנחה הגדולה, החלטנו לעשות את השיפוץ מבלי לדעת מאיפה נשלם לפועלים. עקרנו את כל הציוד הישן והתחלנו לשפץ את המקום. ואז באורח פלא מגיע מישהו ורואה את הצנרת הישנה ומבקש לקנות אותה, כי אוסף מתכת. לדבריו זו היא צנרת נחושת והוא מוכן לשלם תמורת כן 2000 ₪. כך היה לנו התשלום הראשון. לאחר מכן הגיע השאר והמקווה כעת עומד על תילו.

• האם על הציבור להתחיל להשקיע במקוואות שבריכוזי הציבור החרדי או דווקא במקומות מרוחקים?

על פי דברי הזוהר, העוסק בביאת המשיח, שם נאמר כי משיח צדקנו לא יזכה להגיע בטרם נקבץ ונקרב את הנשמות הכי נידחות, עד שישובו ויעבדו את ה'. אם כן, ברור כי מצב המקוואות בתוכנו, במצב שפיר ביותר והחובה על בניית המקוואות מוטלות על הקבלנים בכל מקרה כבר בשלבי תכנון הפרויקטים. לעומת זאת, באזורים הרחוקים המצב פרוץ ביותר ואנו נדרשים לתמוך בהם פי כמה.

המבי"ט בספרו 'בית אלקים', מוסיף ואומר כי עניין הגאולה שייך לכללות עם ישראל ולא לקהילה אחת או דור מסויים, הוא הדין בעניין הטהרה, אשר הוא גאולת ישראל ולכן כולנו מחוייבים בכך.

יחד עם זאת, גם באיזורים חרדיים לחלוטין, הרים הארגון את הדגל, כמו בגבעת זאב החדשה או בבנייני זופניק. באותו זמן – אגב – שיפץ הארגון את המקווה גם בבסיס חיל האוויר.

מלאכת קודש

סיפורים רבים מתגלגלים בפי העוסקים במלאכת הקודש ואחד מהם הוא הסיפור הבא שאירע בשעת יציקת היסודות של מקווה בארמון הנציב. לרוב הם מקפידים כי את המלאכה יעשו דווקא יהודים יראי שמים, אך באותו מקרה לא היה להם ברירה והם נאלצו להיעזר בפועלים ערביים. אלא שדווקא באותו יום התקיים עוצר והפועלים הערביים לא יכלו להגיע למקום.

באורח פלא התברר לפתע כי נהג משאית הבטון הינו דווקא יהודי חרדי!

הנהג שהגיע למקום ולא מצא את הפועלים, לא ידע מה לעשות. גם אנו לא… באותו יום היו צריכים לצקת את בור הטבילה ובגלל שלא היו פועלים חשבנו שאת כל הבטון נצטרך לשפוך לשווא.

אך לפתע עבר במקום יהודי נוסף, שומר תורה ומצוות, וזה התנדב למלאכה.

וכך במשך שעות ארוכות עמדו השניים וביצעו את היציקה!

כך זכינו שגם בפעם הזאת התבצעה היציקה רק על ידי יהודים שומרי תורה ומצוות.

מקרים רבים של אנשים שלא זכו לפרי בטן ונפקדו אחרי תרומה לארגון, מתגלגלים מכל עבר, אך מנגד ישנם גם סיפורים מפעימים כמו זו של אשה שהתגוררה בצפון והגיעה להחלטה כי היא רוצה להחזיק בהקמת מקווה טהרה ותרמה סכום נכבד לצדקה ולמחרת… הלכה לבית עולמה.

מאחורי הסיפורים, מסתתרים המספרים: בסך הכל 72 מקוואות כבר שיפץ הארגון ועוד היד נטויה.

במהלך השנה, מוציא הארגון קרוב ל-10 מליון שקלים עבור הפעילות בנושא הכוללת גם צוות נשים העומדות בקשר עם הנשים ומעודדות אחיות תועות לבוא ולהיטהר ולהתקדש. בנוסף, אף מופץ עלון מיוחד בנושא הפועל גדולות ונצורות בהפצת תודעת הטהרה בין שדרות העם.
התקציב גדול והציבור נקרא ונותן למטרה הקדושה. הסכומים שהם תורמים נשארים נטו למטרות הקודש, אין משרדים ואין הוצאות אחרות.

הפעילות – אומרים הרבנים – תימשך עד ביאת המשיח, צריך להמשיך ולשפץ, אנחנו לא מסתכלים על העבודה בתור מבנה ששופץ, אלא בתור צינור לנשמות קדושות.

האר"י הקדוש אומר שהטהרה היא השכינה הק' בעצמה וידוע שהשכינה מאגדת בתוכה את כל נשמות ישראל. הנה כי כן, אסור להפסיק לרגע מלשמור על צינור הטהרה הלאה.

לכל זה שוב מתקשר עניין הפסח, כאשר הרב מסביר כי כידוע המצות מורות לעולם העליון, ומסיבה זו צריך דווקא שלוש מצות. כמו כן עניין הזרוע, מורה על בשר ואוכל וגבורה, הביצה מראה על הקטנים שבישראל, שפורחים ומתפתחים כמו ביצה אשר יוצא ממנה לבסוף האפרוח. כרפס חזרת ומרור, הם עשבים ומרמזים בדרך נוספת על החלושים שבעם.

בנוסף, מרור, הינו בגימטריה מוות, כדברי האר"י, לעומת זאת חרוסת, רומזת ההיפך: חס – גימטריה – חיים, ו-רות רומז על רות אם דוד המלך אשר ממנה יצא מלך המשיח.

כך אנו חוזרים בעצם אל שורשו של רעיון הטהרה, שמהווה משנת רבי עקיבא, שאמר אשריכם ישראל.

גם העשבים, וגם מתוך המרור, חוזרים בני ישראל אל החירות, הטהרה וקרבת אלקים.

הגרב"צ מסיים ברעיון של מרן החתם סופר, השואל מדוע בפיוט ה'חד גדיא' אנו ממשיכים לשורר שוב ושוב חד גדיא בכל שלב שהעלילה מתקדמת? החתול, הכלב והמקל, האש והפרה, כולם כבר נפגעו אחד מהשני, מדוע אנו חוזרים רק על הגדי?

אלא כי אכן, הגדי נשאר לחיות למרות הכל והוא רואה את כל השלבים הבאים המרמזים לגלות עד שהקב"ה מגיע וגואל אותנו כשהוא שוחט למלאך המוות.

הגדי המרמז לעם ישראל ממשיך לחיות כי נצח ישראל לא ישקר. עלינו מוטלת החובה רק להמשיך לשמור את שרשרת הטהרה לבלתי תיפגם בעז"ה.

השארת תגובה