חלבית כשרה במרכז, מכירים? • קבלו המלצה

גם לכם קורא שחברים או בני משפחה מחפשים מקום לשבת לאכול ומבקשים את המלצתכם? אז הנה ההמלצה שלי: קפה קפה בחולון • חושבים שוב? בואו להבין למה המלצתי • יומולדת בהפתעה וארוחת צהריים שהפכה מתוקה

פסטה אליו אוליו סלמון
פסטה אליו אוליו סלמון
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

זה התחיל בשעת צהריים רגילה למדי, התקשרתי לאסף וביקשתי שיאסוף אותי "אני רוצה לטעום מסעדה"…. אסף הגיע ותוך כדי שאנו נוסעים אני מסביר לו כי דווקא עכשיו בשעת הצהריים אנו יחד חוגגים את יום הולדתו.

אני עוצר רגע רק כדי לעדכן אתכם הקוראים – שיהיה ברור! אף אחד במסעדה הזו לא מכיר אותי או את עבודתי, אף אחד מהם גם לא ידע שאני מגיע.

אז הגענו לרחוב סוקולוב 48 בחולון, ככר וייצמן, סוג של מדרחוב. אזור מרכזי ונגיש עם שלשה מתחמי חניה צמודים ולנו היה ממש שקט מסביב.

התיישבנו בחוץ על הדק והבנו שבימי הקיץ גם חלק מה'פנים' של המסעדה הופך להיות 'חוץ' – רעיון יפה וחכם של בעלי המקום להתאים את גודל המסעדה למזג האוויר.

את ארוחת הצהריים הזו עשינו 'לפי הספר'. הזמנו לנו שתיה ופתחנו במנות ראשונות.

אסף לקח לעצמו מרק עגבניות ואורז – לדבריו, הפסד שלי שלא לקחתי גם, "זה קל לא תופס מקום ואתה נהנה". אבל אני העדפתי מוצקים ולכן הזמנתי למנה ראשונה את הסיגר בטטה וגבינות – עלי סיגר פריכים ממולאים בגבינות ובטטה אפויה בתנור, מוגש לצד סלט ירוק ועגבניות חמימות ותוספת גבינה לטבילות קצרצרות…

נכון שאני לא אוהד נלהב של בטטה והתפריט האישי שלי לא כולל גבינות כמעט באופן מוחלט – אבל זה היה ערב לחיך! הכל היה נימוח מלבד המעטפת המעט קריספית, העלים בצד קיררו מעט את חלל הפה וזו היתה פתיחה ראויה לשמה.

שני, שהיה מנהל המשמרת וגם המארח שלנו במקרה ספציפי זה, התגלה גם כבעל כשרון. כשהנחנו את המזלג והכף חזרה על השולחן – הוגשו בתזמון מושלם ה'מנות' שבחרנו לנו.

גם במנות, היתה חלוקה ביני ובין אסף מלבד מכנה אחד משותף שבחרנו בו מרצון 'סלומון'. אסף הזמין את מנת הפסטה אליו אוליו סלמון, זו היתה פסטה עם נתחי סלומון צרובים שכמובן תובלה נכון בירוק ושמן זית במינונים מושלמים. אני העדפתי סטייק סלומון על מצע של בורגול שמוגש עם סלט עלים, גם הוא עם עגבניות שרי ולימון טרי.

זכרנו שהזמנו גם את הפוקצ'ה אנטיפסטי ולא ידענו מה יעלה בגורלה, כשהיא הוגשה השאלה התחדדה ביתר שאת, היה לה מראה של מנה בפני עצמה. הנדיבות שזעקה מהפוקצ'ה הדהדה בקול, ולכן החלטנו רק 'לטעום' – מה שאתם רואים בתמונה, זה אחרי 'הטעימה' הראשונה… חצי מנה נגמרה רק ב'טעימה'. פשוט לא היה צורך ב'מקום', הטעם גבר על הכל.

המלצתי לאסף לברך ברכת המזון ולהיפרד כשהמלצרית שאלה אם נרצה לסיים בקינוח. המתוק הפסיק לדבר אליי בגילי. עבורי, ההתלבטות היתה בין כוס תה לכוס מים. אבל כאן אסף נטל את המושכות: "זה יומולדת, אין בלי קינוח!" פסק ומיד שאל "מה יש?"

המלצרית סיפרה כי יש להם הצעת קינוח שלהם עצמאית ייחודית לסניף הספציפי הזה והעיניים של אסף נדלקו… יש לו חולשה מולדת ל'ייחודי'… גם כשהוא מבקר בסניף קפה קפה בראש פינה – הוא יחפש את ה'ייחודי' שלהם.. – תשאלו אותם!

ההמלצה של המלצרית היתה 'וופל בלגי' שמוגש עם: שוקולד חום ושוקלד לבן תוספת כדורוני שוקולד חום וכדורי שוקולד לבן ועדשים צבעוניים וכמובן גלידה וקצפת… רק מלשמוע את הפירוט נזכרתי בכיתה ו' אבל אסף מוכן להישבע בנקיטת חפץ שהעיניים שלי נפערו לרווחה כשהמלצרית סיפרה על המנה "וזו הסיבה שבחרתי בזה" הוא אומר.

הקטן מבין ילדיי כבר עבר את גיל המרשמלו – אבל ב'צנעה' בלי לספר, תאמינו לי גם אתם תאהבו את זה. זו היתה מנה מתוקה 'מכה של מתיקות' לחיך. שנינו הסכמנו שם במקום כי זוהי פעם ראשונה שאנחנו משתמשים בגלידה כדי ל'רכך' את המתיקות… אם מהמנות הצלחנו להשאיר קצת בצלחת – סוג של נימוס לא ידוע מקורו…. את הצלחת הזו המלצרים אספו מהשולחן נקיה…

השארת תגובה