הכירו: יהדות דובאי • הקהילה הכי סודית בעולם

אלי ביר, שביקר פעמיים בשנה האחרונה בנסיכות הערבית העשירה, הופתע לגלות בדובאי קהילה שלמה של יהודים • הוא קיים איתם מניין לתפילה בשבת, ישב איתם לקידוש מפואר על מזון כשר למהדרין, והתפעם מהקהילה היהודית הכי סודית בעולם

אלי ביר בדובאי
אלי ביר בדובאי
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

שום דבר לא הכין את אלי ביר למה ששמע באחת הנסיעות שלו לירדן.

בזמן שהשתתף בכנס מקומי אליו הוזמן, כשלראשו כיפה בולטת, פנה אליו אדם לא מוכר וביקש לדבר אתו בצד, בפרטיות. הוא שאל אותו מהיכן הוא, וכשביר השיב שהוא יהודי מישראל, אמר לו אותו אדם: ואתה יודע מי אני? אני יהודי מ…דובאי.

שמעתם פעם על קהילה יהודית שקיימת בדובאי? מן הסתם, לא. זו בדיוק הסיבה שביר היה מופתע מאד. "קהילה יהודית? בדובאי?" שאל את בן שיחו, אבל הלה רק הנהן בראשו וחייך. "כן, כן".

השניים החליפו ביניהם טלפונים ודרכים ליצירת קשר אחד עם השני, אבל למען האמת, ביר לא חשב שיעשה אי פעם שימוש במספר הטלפון שקיבל מאותו יהודי תושב דובאי, השנייה בגודלה באיחוד האמירויות הערביות במפרץ הפרסי.

אבל ההזדמנות הגיעה לבסוף, הרבה יותר מהר ממה שחשב.

זה קרה לפני כשנה, כשאלי ביר, נשיא ארגון 'איחוד הצלה' קיבל טלפון די מפתיע. מעברו השני של הקו היה שאפי מאהר, מייסד חברת האמבולנסים ההודית הענקית "זיקיתזה" (ZIQITZA), השנייה בגודלה בהודו. הבקשה שהוא השמיע, הייתה די מפתיעה.

"הוא פנה אלי", מספר ביר בראיון ל'כל ישראל', "בבקשה לעשות איתנו שיתוף פעולה ולבנות מודל של 'איחוד הצלה' בהודו. יש לחברה הזו שם בערך 2,500 אמבולנסים, והם ביקשו להתרחב ולבנות מערך הצלה בדומה לזה שהקמנו כאן בישראל. הם פנו אליי דרך הפורום הכלכלי העולמי, בו אני מוסר הרצאות בכל שנה, ושם הם הכירו אותי, והם, כאמור, פנו אלי כדי שאני אביא להם את המודל שלנו, עם כל הטכנולוגיה ושאר הפתרונות שיצרנו במהלך השנים. הם רצו להעתיק את המודל וליישם אותו בפועל במדינות בהן הם פעילים – הודו, בנגלדש ודובאי.
"כמו בכל טלפון דומה שקיבלנו בעבר בעולם, אנחנו שמחים לעזור בנושא הזה, שיש בו קידוש ה' גדול, והסכמתי לבוא ולעזור להם. הצעתי להם שניפגש יחד עם כל בכירי החברה, וכשעלתה השאלה היכן התקיים המפגש – הם הציעו שנעשה אותו בדובאי, שם יש להם סניף גדול ומכובד".

הפגישה אכן התקיימה כמה שבועות לאחר מכן. ביר טס לדובאי, כמובן לא בטיסה ישירה מישראל, עם הדרכון האמריקאי שלו, בו הוא מחזיק כאזרח ארה"ב.

"הבאתי איתי כמה אנשים, מהארץ ומארה"ב, שישתתפו איתי במפגש. ואז, ממש זמן קצר לפני שנסענו, נזכרתי באותו אדם, יהודי מדובאי, שהכרתי בירדן. היה זה בכנס במהלכו מסרתי הרצאה לפני מלכת ירדן על מה ש'איחוד הצלה' עושה. ואותו יהודי שראה אותי עם כיפה, ניגש אליי ושאל אם אני מישראל, ואז סיפר שהוא יהודי שגר בדובאי. חיפשתי אצלי ומצאתי את פרטי הקשר אתו, ושלחתי לו מייל. כתבתי לו שאני מגיע לדובאי לכנס, ואשמח מאד להיפגש אתו שם.

"מאוחר יותר הוא יצר איתי קשר, ואמר לי: אם אתה כבר מגיע לדובאי, תצטרף למניין השבת שלנו. הוא סיפר לי שהם כמה יהודים שם שמקיימים מניין לתפילה מידי שבת, ורצה לצרף אותנו. סיכמנו מראש שנקיים את מניין התפילה במלון, היכן שאנחנו התאכסנו, שזה לא רחוק מהיכן שאותם יהודים גרים, בשכונת הווילות היפה הסמוכה".

מלון ללא אוכל

הזמן בו ביקר ביר בדובאי, בביקורו הראשון (על השני, בהמשך), יצא בדיוק בימי הרמדאן המוסלמיים, בהם הם נוהגים לצום במשך חודש שלם, עד הערב. "המלון כולו פעל אז במודל של רמדאן", הוא מספר, "בלי אוכל וארוחות במשך היום. דובאי זו מדינה מאד דתית מצד אחד אך מאד פתוחה מצד שני. לא יכולנו כמובן לעשות תפילה וקידוש בחדר מרכזי, וקבענו באחד מהחדרים ששכרנו. ביקשתי מאנשי המלון, אם אפשר לשים שלטים שיגידו לאנשים שיבואו מבחוץ היכן 'המניין'. לא הסברתי לפקידים מהו 'מניין' וגם לא כתבתי בעברית. פשוט הדפסנו כמה שלטים באנגלית, 'המניין לשחרית בקומה א", כך, בלובי המלון בדובאי…

"לפני שבת הלכתי לסופרמרקט הקרוב, וקניתי הרבה מוצרי מזון בהכשר טוב שיובאו מארצות הברית. מסתבר שערבים אוהבים לקנות דברים כשרים ויש לזה ביקוש בדובאי, וכך מצאתי שם דגי הרינג בהכשר מעולה, וכן קרקרים, עוגיות, עוגות ועוד. מהדיוטי פרי הבאתי איתי וויסקי וכן יין ששימש אותנו לקידוש לאחר תפילת השחרית, וכך עשינו בחדר יחד עם מניין המתפללים היהודים תושבי דובאי, קידוש מהודר על דגי סלומון, הרינג, קרקרים ועוגות – הכל למהדרין. זה היה מדהים. התפילה עצמה הייתה ממש מרגשת. פגשתי אנשים מאד מעניינים, יהודים שגרים שם כבר הרבה שנים, ולאחריה כאמור ישבנו בקידוש ודיברנו רבות, במשך כמה שעות".

• מי הם בעצם 'יהודי דובאי'?

"אלו אנשים שגרים שם 30 שנה בערך, כמה שנים לאחר שהחלה ההתפתחות הגדולה של דובאי. אף אחד מהם, כמובן, אינו אזרח דובאי באופן רשמי. אתה לא יכול להיות אזרח בדובאי, אלא אם אתה מוסלמי שנולדת בדובאי לאבא מוסלמי שגם הוא נולד בדובאי (וכאלה הם באמת המיעוט מבין כלל תושבי דובאי). אז יהודי דובאי הם לא אזרחים רשמיים של דובאי, אלא הם תושבים שגרים שם. שם מתנהלים החיים שלהם".

• יש שם ממש קהילה יהודית?

"ובכן, אכן יש שם קהילה יהודית, שלצערנו ברובה אינה דתית אם כי מאד מסורתית, אבל ישנם בכל זאת כמה יהודים דתיים, שומרי תורה ומצוות, שאיתם קיימנו אז את המניין. כאן יש לציין שאין בדובאי בתי ספר יהודיים והווי יהודי, אבל יש סוג של קהילה יהודית שחבריה נפגשים כמה פעמים בחודש לשיעורים. יש רב אחד מאנגליה שמוסר להם שיעורים מקוונים דרך המחשב. הם נפגשים בזמן קבוע, ומקשיבים לו יחד כשמולם מסך גדול. כמו כן, יש להם 2 ספרי תורה בהם הם קוראים, וכן כמה עשרות סידורים וחומשים. אבל בזה מסתכם ההווי היהודי שלהם, שהוא מאד קטן. אין שם בית כנסת מסודר או אולם קבוע לתפילה. הקהילה מעצמה מפחדת לעשות זאת, כי כל אחד יוכל להיכנס לבית הכנסת, אם יהיה אחד כזה, ודובאי פתוחה לכל העולם הערבי, ואיראנים למשל יוכלו להיכנס לבית הכנסת ולך תדע מה יקרה. לכן, הם לא מתפללים באופן קבוע במבנה מסודר, אלא מקיימים את התפילות בסלון ביתו של אחד מהקהילה שמאכסן אצלו את ספרי התורה ושאר ספרי הקודש. יש לו פינה בסלון עם הסידורים, שגם הם אגב לא הובאו בבת אחת לדובאי, אלא אט אט, עוד אחד ועוד שניים".

• כמה יהודים יש בדובאי בסך הכל?

"להערכתי יש שם פחות ממאה משפחות, אבל הן שומרות על קשר חזק. הרבה פעמים הם אוכלים יחד בשבתות, ואפילו יש יהודי שאחראי על הכנת הטשולנט"…

• אלו עדות בעיקר מרכיבות את יהודי דובאי?

"רובם, אולי זה יפתיע מישהו, אירופאים אשכנזים. רובם הם גם אנשי עסקים בכירים, שיש להם קשר טוב עם המדינה והממשל. אין בהם ישראלים. חלקם מתעסקים ביהלומים, ויש גם עורכי דין, בנקאים, ואנשי עסקים מתחום הנדל"ן. דובאי, כידוע, היא מדינה עשירה ומתפתחת מאד ומאד פתוחה לעסקים.

"במרחב הציבורי יש כללים מאד ברורים כיצד לנהוג, מה אפשר ומה אי אפשר ללבוש וכו'. כיפה, למשל, אתה לא יכול ללבוש ברחוב, כי אתה תתבלט וזה לא כדאי".

באחד מימי הפגישות בדובאי, פגש ביר בלא פחות ממושל דובאי, השייח' מוחמד בן ראשד. "הוא דווקא אדם מאד פתוח ליהודים. צריך לזכור שדובאי הייתה גם בעלת יחסים סבירים-שקטים עם עד לא מזמן, כאשר אירע בדובאי החיסול של בכיר החמאס מוחמד אל מבחוח, אז כל החיצים הובילו אל ישראל. עד אז היו לא מעט אנשים שהגיעו לדובאי מישראל, בשקט כמובן, אבל היו. אבל אחרי החיסול של מבחוח, הכל השתנה. צריך להבין: מבחוח חוסל במלון הכי יפה בעולם, היחיד בעולם שיש לו שבעה כוכבים, מלון בורג' אל ערב. זהו מלון מדהים ביופיו, אחד הגבוהים בעולם, שבנוי על אי מלאכותי בתוך המים. אפילו לבקר בו קשה מאד, והייתי צריך הזמנה כדי להיכנס אליו. דווקא במקום הזה בוצע החיסול, שהיה לפי מקורות זרים ישראלי, ומכאן נקל להבין את הפגיעה האנושה בתדמית של דובאי ובדרדור היחסים השקטים שהיו עם ישראל מאז".

ההפתעה: יהודי ישראלי

כמה חודשים לאחר ביקורו הראשון בדובאי, הגיע ביר לביקור נוסף. "בפעם הראשונה בה הגעתי, כאמור, באתי לסייע להקים ארגון דומה לאיחוד הצלה בהודו. רצינו לעשות קידוש ה' גדול בעולם, ועל הדרך ליהנות ממלגות שונות למען הארגון שלנו בארץ. הפגישה אכן הצליחה, הארגון בנוי, וכבר יש מעל אלף מתנדבים בהודו, ולפי קצב הגדילה זה נראה שבתוך תקופה לא ארוכה יהיו שם 40,000 מתנדבים.

"אבל הפעם השנייה בה הגעתי לדובאי, כבר הייתה הפתעה גדולה אפילו עבורי. היה זה זמן קצר לאחר שסייענו להקים ארגון הצלה מקומי בעיר ג'רזי סיטי בארה"ב. זו עיר לא יהודית עם מעט מאד יהודים. פנה אליי בזמנו ראש העיר של ג'רזי סיטי, שהוא במקרה דווקא יהודי, וביקש שנסייע לו להקים ארגון הצלה שיעבוד בג'רזי סיטי עם מוקד החירום האמריקני 911. שם, שלא כמו בישראל שיש תחרות בין מד"א לאיחוד הצלה, ביקשו דווקא לעשות שתוף פעולה איתנו.

"שמחתי לעזור לו, ואכן הקמנו שם מערך הצלה יחד עם מערך ההצלה המקומי 911. למערך החדש הצטרפו בחודשים האחרונים כבר 120 מתנדבים מקומיים, ויחד הצלחנו להוריד את ממוצע ההגעה של כוחות ההצלה בחצי. בדובאי שמעו על המיזם הזה, ולא ידעו שהוא קשור לישראל, זאת למרות שבג'רזי סיטי מערך ההצלה שהקמנו לבש אפודות עם הסמל המוכר שלנו. ואז פנו אליי מג'רזי סיטי וסיפרו שהם מקיימים בקרוב כנס חדשנות יחד עם ראש ממשלת דובאי והשרים, בו ישתתפו בעיקר בכירים מהמפרץ הפרסי, ואחד הנושאים הוא רפואה. בדובאי שמעו על המיזם וביקשו להזמין גם אותי, כמי שסייע בהקמת מערך ההצלה. השבתי שאשמח לבוא, והם הזמינו לי כרטיס טיסה על חשבונם. באמירת אגב, מדובר היה בטיסה בחברת התעופה שלהם, שהיא ידועה כהכי טובה בעולם. היו שם במטוס תאים בהם ניתן להתרחץ, היה שם בר משקאות וסביבו כיסאות, ובכלל המטוס כולו היה פאר והדר".

כל הזמן הזה, המזמינים לא ידעו שמדובר בלא אחר מיהודי חרדי ישראלי, תושב שכונת רמות בירושלים. "אבל שם כבר גיליתי להם את זה. הם ידעו שאני חלק מארגון שפעיל גם בישראל, אבל לא ידעו שאני עצמי ישראלי. הם די הופתעו ושאלו המון שאלות על ישראל. סיפרתי להם שגם פה בארץ אנחנו פועלים באיחוד הצלה גם בקרב יהודים וגם בקרב ערבים ועוזרים לכולם. בהמשך כמובן הרחבתי איתם על כל החדשנות בנושא ההצלה, עם אופנועים והגעה מהירה תוך דקות ספורות לכל פצוע, וכו'".
מה אמרת לבודקים בשדה התעופה על התפילין שלך? שאלו משהו?

"הגעתי בתור אורח של ממשלת דובאי, אז אף אחד לא ממש בדק אותי. החפצים עברו שיקוף מלמעלה, אבל לא חיטטו וממילא לא שאלו"…

האתגר זיכה ב-3 אופנועים

מה שכן התפרסם מביקורו הכפול של ביר בדובאי, היה דווקא אתגר קטן שלקח על עצמו בשני המסעות. "בפעם הראשונה בה הגעתי לדובאי, התלווה אליי דובי מייזל האחראי אצלנו על הקמת מערכי ההצלה בעולם. כשהיינו שם, ידיד שלנו שמע שמועה על כך שאנחנו בדובאי, ופשוט לא האמין. הוא לא חשב שיכול להיות שישראלים ייכנסו לשם חופשי, הגם שבדרכון זר. הוא צלצל אליי והעמיד בפניי אתגר: אם תצלם את עצמך מדבר עברית ברחובות דובאי כשאתה לבוש כשייח' ערבי, אני אתרום שני אופנועים ל'איחוד הצלה'. בשביל המטרה הסכמתי לעשות זאת. כאמור היה זה בימי הרמדאן והיה קל להשיג את המלבוש הערבי הכי אותנטי. אני ודובי התלבשנו כשייח'ים, הסתובבנו בדובאי ומישהו צילם אותנו בנאום קצר בעברית. אנשים אמנם הסתכלו אבל אף אחד לא אמר כלום. מאוחר יותר העברתי לאותו ידיד את הסרטון הזה, והוא אכן עמד בדבריו ותרם שני אופנועים. בביקור הבא שלי, העמיד בפניי יהודי עשיר מאנגליה אתגר נוסף. הוא אמר שזו לא חוכמה גדולה לדבר עברית. הוא אמר לי, אני רוצה שתלבש ציצית מעל בגדי השייח' וככה תצטלם, והבטיח לתרום אופנוע אם נעשה כך. אמרתי לו: אין בעיה, אם זה ייתן עוד אופנוע אני מסכים. ואכן כשהגעתי לשם בפעם השנייה, והבאתי איתי את המלבוש הערבי שכבר היה לי, ושמתי את הציצית מעל הכל והצטלמתי כך כשאני מדבר בעברית. וכן אכן קיבלנו שלושה אופנועים בסך הכל לאיחוד הצלה, בחסות ממשל דובאי… בביקור השני גם מסרתי הרצאה לפני הקהילה היהודית המקומית שערכה לכבודנו ערב, ובמשך שעה סיפרתי להם – באנגלית – על ארגון ההצלה ועל הקמתו".

• נו, ואיך דובאי בכלליות?

"מדהימה. מי שלא היה שם, לא יבין. מדינה שלמה שהוקמה בתוך מדבר, הפכה תוך 30-40 שנה לשיא הפאר. ביקרתי שם בקומה הכי גבוהה של הבניין הכי גבוה בעולם, וזה היה מדהים".

• איך הצגת את עצמך בפני האנשים המקומיים בהם פגשת?

"אני תמיד מציג את עצמי כיהודי גאה, ואני תמיד אומר שאני מישראל וארה"ב. היו לי הרבה תגובות מעניינות: היו כאלה שהתעלמו, אנשים ששמעו מה שאמרתי ופשוט הלכו, אבל רובם היו מאד נחמדים אלי ושאלו שאלות. היו כאלו גם שרצו להיכנס לעובי הקורה ושאלו מה עם הפלסטינים. הייתה אישה בכירה בממשלה המקומית שהתעכבה על כך שהישראלים ציוניים. אמרתי לה: מה זה ציוני? מלשון ציון, ירושלים, ארץ ישראל. זה כבר כתוב בתורה, וכתוב בתפילות שלנו. אבל מי שהמציא את המושג 'ציוני' כדבר לעגני ושלילי הם דווקא האיראנים, ששונאים גם אתכם"…

• ממה שהתרשמת, בממשל שם יודעים על הקהילה היהודית בדובאי?

"ראשית, כאמור מדובר בקהילה מאד שקטה. הם לא עושים אירועים ולא עושים רעש. אבל לשאלתך, הממשלה שם יודעת הכל, ואני בטוח שהם יודעים שחיים שם יהודים. אזרחי דובאי, צריך להבין, הם גם ככה מיעוט ששולט על רוב האנשים שמתגוררים בדובאי. בדובאי נמצאים 10 מיליון אנשים שעובדים וחיים שם, מתוכם יש רק כמיליון אזרחים מקומיים.

"מידי פעם יש משלחות יהודיות מארה"ב שמגיעות לצרכים שונים לדובאי ומבקרות גם את הקהילה היהודית. אבל עד כמה שידוע לי, בשנים האחרונות אני הישראלי היחיד שביקר בדובאי".

7 תגובות
  1. זה לא עושה נזק ליהודים שגרים ,עובדים ופעילים בדובאי?
    עדיף שהדברים האלה ישארו בשקט.

  2. חבל סתם לחשוף יהודים שגרים ומתפרנסים במדינה שיכולה גם להיות מסוכנת

    יש פה גם עובדות לא מדויקות של מר ביר : מבחוח לא נרצח במלון בורג אל עראב-

  3. "אבל עד כמה שידוע לי, בשנים האחרונות אני הישראלי היחיד שביקר בדובאי"

    ברצינות??????

  4. אני צריך לבקר שם בקרוב ואני מעוניין בקשר עם הקהילה היהודית שם. מישהו יודע איך אני יוצר קשר עם הקהילה היהודית שם?

  5. תוכל להשאיר לי פרטים של הקהילה היהודית שם? אני צריך להגיע לשם עוד מעט, ואשמח להיות איתם בשבת

  6. כתבה מרתקת. אני גם אזרחית אמריקאית. ועומדת לנסוע לדובאי. איך אצור קשר עם הקהילה היהודית שם?

  7. הי,

    מישהו פה קיבל תשובה על איך ליצור עם מישהו מהקהילה קשר?
    תודה

השארת תגובה